אמרו חכמים: "שבעה ענני כבוד היו עִם ישראל… ארבעה מארבע רוחות ואחד מלמעלה ואחד מלמטה ואחד שמקדים לפניהם מתקן להם את הדרכים…" (מכילתא דרשב"י שמות יג, כא).
עוד אמרו חכמים, שבזכות שהלכו ישראל אחרי ה' במדבר בארץ לא זרועה, פרש עליהם את ענני הכבוד. (זוהר ח"ג קג, ב).
שמים כהו, חופה של קטיפה
ריבואות כוכבים זוהרים
מציצים מסכך סוכתי היפה
מקפצים ילדים, נרגשים
עולזים קישוטי הדפנות
מגוהצים בגדים, חדשים
שמחה מכל הפינות
הסוכה מתעטפת
באלף טובות
ושכינה שאופפת
מאירה לבבות
ריבואות כוכבים שמעבר לסכך
לוחשים כי היא רק מזכרת
יספרו על אומה דבוקה רק בך
בדרכה הסלולה הזוהרת
אביט בסדין הסוכה הצחור
אעצום עיניי, אדלג
אחזור אל שנות דור לאחור
אי שם במדבר,
שמש זוהרת שולחת קרנה
דרכה בין ענן מפלסת
יסנן הענן חום אביך וקרינה
רוח. נעימה, מפייסת.
מהלכות הרגליים
אינן מתעייפות
בין סלעי השוליים
עולות, מרחפות
קוצים ודרדר ועוד חוח
נקטפו באבחת פסיעותיי
אצעד לי בדרכי
נינוח
בוהק מדרך כף רגליי.
שקעה השמש, נפרש ליל שחור
ממעל נדלק הירח
מרהיב ביופיו עמוד אש ואור
מתנשא, גדול וזורח
"בגדי חג", יאמרו הקטנים
"אמא תפרה לי מזמן
לפני שש או שמונה שנים
כשהייתי עולל קטן".
איך מבלי להניע איבר
הם גוהצו ותוקנו וצמחו
נחילי יתושים
מעבר לקיר הענן
עקרבים ועדת נחשים
בחוץ אויב יורה גיצים
עודני בצל כנפיך מוגן
נוטרלו גלשו החיצים
אתענג בין קירות הענן
נרגשים לבבות
בגיל נרעדים
אל ארץ אבות
באהב צועדים
מהלכות רגליים
מכוונות לשחקים
מבט אל שמים
קרבת אלוקים
ואינני יודע
לאן ומתי עד היכן
עודני פוסע
יודע עם מי, ולאן
פתע אפקח עיני הקטנות
אנחת חזרה לכאן
אשוב אל בין ארבע דפנות
ומיטה וכסא ושולחן
עוד דופן של עץ
לפוף אזיקונים
סכך מבצבץ
וקישוט שקונים
אם רוח נושבת,
קירות מפרכסים
סוכתי איך נחשבת
מול ענני הניסים?
שמחה בי זורחת
בדרכי מעבר להווה
סוכתי מארחת
חג יהודי מתהווה
כאז בסוכת עננים איתנה
עוטף הענן, חופפת שכינה
גם כאן בסוכתי הקטנה
אומה ניסית, דרכה אמונה.