לכבוד שבת נסעה דבורהלה עם המשפחה שלה לסבא וסבתא מצפת. צפת ממש רחוקה מבני ברק, וכדי להגיע אליה נוסעים במשך שעתיים ורבע, אולי אפילו וחצי, זה תלוי בעומס שיש בכבישים. אבא ואימא התארגנו ממש מוקדם, וכשדבורהלה חזרה מבית הספר היא נכנסה מיד להתרחץ ולהתלבש לכבוד שבת, אפילו את הביסלי שחילקה המורה אמרה לה אימא לאכול בדרך כי חייבים לצאת.
היא אכלה קצת בדרך, עד שכמעט נהייתה לה בחילה ואז הפסיקה מהר. "אימא, רוצה ביסלי?" שאלה בנדיבות. "לא, תודה". אמרה אימא, "אולי אבא רוצה."
"אבא, רוצה ביסלי?" שאלה דבורהלה בקול כדי שאבא ישמע אותה מליד ההגה, "כן, תודה" ענה אבא ודבורהלה החזיקה את השקית קרוב אליו עד שהיה רמזור אדום ואבא אכל קצת ביסלי.
"הה, הה!" קראה ליבי מתוך ה"סלקל" שלה ונופפה אל דבורהלה בידיים וברגליים. "אימא, ליבי רוצה ביסלי" אמרה דבורהלה, ודגדגה את ליבי. "אסור לך ואסור לך ואסור לך ואסור לך, את שומעת ליבלושי?" ליבי צחקה אבל אחרי רגע שוב נהייתה עצבנית.
"יש לי במבה בתיק, רוצה לתת לה בזהירות שלא תתלכלך?" הציעה אימא. בוודאי שדבורהלה רצתה, ליבי הכי מתוקה כשהיא מתלקקת מהבמבה. ליבי אכלה במבה וליקקה את האצבעות של דבורהלה, ושתיהן צחקו. ואז ליבי נרדמה, ואימא הראתה לדבורהלה את הים, ואבא סיפר לה על תחנת הכוח, כשעברו ליד הארובות הגבוהות, והבטיח לה אפילו לקחת אותה לסיור שם יום אחד. אחר כך שרה דבורהלה את שיר הסתיו שלמדו השבוע, פיהקה פיהוק גדול, ונאנחה: "אני ממש עייפה."
"ללמוד בכיתה אלף יכול להיות באמת מעייף," הסכים אבא. "המוח שלך עובד קשה כל השבוע."
"אולי תלכי לנוח?" הציעה אימא. ודבורהלה חשבה שזה רעיון טוב. היא התכווצה לה על ה"בוסטר", השעינה את הראש על ליבי כמו שהיא אוהבת, והתעוררה רק בצפת.
איזה כיף היה לרוץ רעננה לפני כולם אל הבית של סבא וסבתא, לקבל חיבוקים גדולים ולשתות קולה ליד השולחן הגדול. היה לה המון כוח, היא עזרה לסבא להוציא את הפלטה מהארון וגרפה את המים מהשיש אחרי שסבתא סיימה לנקות אותו.
אחר כך הדליקו סבתא ואימא נרות, סבא ואבא הלכו לבית הכנסת, ודבורהלה הביאה את המחברת שלה כדי להראות לסבתא. סבתא התפעלה מאוד מהאותיות המדויקות שהיא כותבת, ותוך כדי התפעלות נשמט לה הראש על הגב של הכורסה והיא נרדמה. הסתובבה דבורהלה אל אימא, וראתה שגם היא נרדמה על הספה. וליבי- ליבי כבר הלכה לישון עם פיג'מה בעריסה הקטנה של סבתא. רק לדבורהלה יש המון כוח.
"גוט שאבעס!" שמעה דבורהלה את הקול של מירי, שהיא אחות של אימא וגרה ממש ליד סבא וסבתא. דבורהלה רצה אל הדלת כדי להגיד לה שכולם ישנים, ופגשה את מירי עם חיים ושיעלה, שני בני הדודים שלה, שכל כך שמחו לראות אותה. מירי אמרה לה שתבוא לשחק אצלם בבית עד שיחזרו. "אבל אימא תדאג לי, " הייתה דבורהלה אחראית. "אמרתי לאימא שאחרי הדלקת נרות אבוא לקחת אותך, זה בסדר." הרגיעה אותה מירי והם הלכו ביחד.
בדרך סיפרה לה מירי עד כמה התרגשו חיים ושיעלה שהיא מגיעה אליהם. "אפילו הכנו לכבודך משחקים על הרצפה בחדר שלנו." אמר חיים. ודבורהלה שמחה.
על הרצפה בחדר עמדה קופסה ע-נקית. ובתוכה מכוניות ועצים וכסאות וחיות ותיקים וצינורות ורמזורים, הכול פיצי פיצי וצבעוני, ואולי מאה אנשים קטנים שלכל אחד מהם יש כובע מסוג אחר, ושיער שאפשר להוריד כמו פאה, ורגליים שאפשר להזיז וידיים שאפשר לתקוע בתוכם חפצים פצפונים.
זה היה מעניין, ועם חיים ושיעלה זה היה מרתק אפילו, שזה מעניין מאוד מאוד. הם נתנו לה שתי דקות אולי כדי לבדוק את הבובות והחפצים, ואז התחילו עם הרעיונות שלהם. הם החביאו המון בובות מתחת לשמיכה קטנה, ולקחו עוד המון בובות אותן הם סידרו בשורות ישרות, ואז צעקו בקולות מפחידים: "איפה היהודים האלו? המלך גזר לא ללמוד תורה! איפה הם מתחבאים?" והיהודים מתחת לשמיכה ישבו עם ספרים ולמדו, ואז הגיעו יהודים אחרים וירו בחיילים חיצים, החיילים צעקו חזק, חלק נפלו וחלק ברחו. אחר כך הם שיחקו שריפה, וכבאים שבאים לכבות אותה ומצילים את כל השכונה, ואחר כך הגיע גנב מסוכן ובובות ילדים קראו למשטרה, והשוטרים הקטנים הגיעו בניידת לבנה, כבלו את הגנב באזיקים והכניסו אותו לכלא.
כשחזר דודי, שהוא אבא של חיים ושיעלה, אספו כולם צ'יק צ'אק את כל החלקים והלכו לאכול אצל סבא וסבתא. דבורהלה הייתה מרוצה מאוד, היא אף פעם לא שיחקה בכזה סוג של משחקים, זה היה מעניין.
בשבת בצהריים, אחרי הסעודה, יצא אבא אל בית הכנסת ללמוד, ובדרך ליווה את דבורהלה אל מלכי, שזו הדודה השנייה של דבורהלה, האחות הכי קטנה של אימא. "תגידי לה שאנחנו יוצאות לגן העיר עוד מעט," ביקשה ממנה אימא, "ושתבוא עם הילדים."
מלכי שמחה מאוד לראות אותה, ושמחה לצאת איתן לגן העיר. "עד שאתארגן," אמרה לה, "לכי לחדר, תשחקי עם חני ושרי."
חני ושרי ישבו על הרצפה בחדר, ומרוב שהיו שקועות במשחק לא שמו לב שדבורהלה נכנסה. אז דבורהלה התקרבה אליהן בשקט מאחורה ושמה את יד ימין על העיניים של חני ואת יד שמאל על העיניים של שרי.
"דבורהלה!" הן צווחו. "בואי, תשחקי איתנו ארמון!"
על הרצפה הייתה מונחת קופסה גדולה מאוד, לא ענקית כמו זו של חיים ושיעלה, אבל מספיק גדולה כדי להכיל בתוכה אולי אלף חלקים צבעוניים של שולחנות קטנים וכיסאות בצבע זהב, נעלי בית פצפונות וברבורים לבנים, שידה של תינוק וגם עריסה עם מובייל, עציצים ירוקים ומגלשה עם סולם. איזה כיף היה לשחק עם חני ושרי שיש ארמון גדול עם מלא חדרים מקושטים, ובתוכו נסיכות ומשרתות. מחוץ לארמון יש גינה עם אימהות שמטיילות שם עם התינוקות שלהן, ואפילו פינת ליטוף קטנה עם ארנבים ואפרוחים יש שם, והתינוקות מתלהבים ללטף אותם. אחר כך קונים לילדים בגדים חדשים בחנויות הצבעוניות, וכולם מתאספים לארוחה מסביב לשולחן הערוך בכלים מאוד יפים.
המשחק נגמר כשמלכי הייתה מוכנה ולקחה אותן אל הבית של סבתא ומשם, עם אימא, סבתא וליבי, לגן העיר.
הן שיחקו עד שכמעט הייתה שקיעה, והיו צריכים למהר הביתה לסעודה שלישית. ובסעודה שלישית- מי הגיעו? שוב חיים ושיעלה!
סבתא שמחה מאוד לראות את כל הנכדים החמודים שלה, ומיהרה אל הארון כדי להוציא משחק. דבורהלה הלכה ביחד איתה, וראתה שלסבתא יש בארון קופסה לא גדולה, קטנה יותר מהקופסה של חני ושרי ובוודאי מהקופסה של חיים ושיעלה, אבל בתוכה יש את אותם חלקים צבעוניים וקטנים של דמויות חמודות עם רהיטים וחפצים. "אני רוצה את זה, סבתא," ביקשה דבורהלה, וסבתא הוציאה לה את הקופסה. כשנכנסה דבורהלה עם הקופסה לסלון, שמחו הילדים ולקחו ממנה את הקופסה, ואז ראתה דבורהלה שמירי ומלכי עושות פרצוף קטן ואומרות לאימא: "הנה יתחילו המריבות, הבנים רוצים לשחק משחקים מפחידים של חיילים ושוטרים, הבנות אומרות שזה מפחיד אותן והן רוצות לשחק נסיכות ותינוקות, חכי תראי מה הקופסה הזאת תעשה."
דבורהלה הקשיבה, היה נראה לה שהיא מבינה מצויין על אלו שני סוגים של משחקים מדברות מלכי ומירי, והיא התיישבה על הרצפה ליד הקופסה, יחד עם חיים ושיעלה, חני ושרי.
שיעלה הוציא מכונית שחורה. "הנה ג'יפ!" הוא קרא, וחיים אמר: "זה ג'יפ של מרגל מסתורי!"
"לא! לא!" התנגדה חני. ושרי אמרה "בואו נשחק חתונה, תראו איזה שולחנות עגולים יפים יש פה."
"איחס, משעמם!" דפק חיים על הקופסה. "בואו נשחק מרגל ושוטרים".
"לא! זה מפחיד!" משכה חני בכתפיה.
דבורהלה הריחה כבר את המריבה, חשבה בטילים מה היא יכולה לעשות, ואז הרימה את המכונית ואמרה: "שיעלה, הג'יפ שלך הוא באמת ג'יפ של מרגל מסתורי." שיעלה חייך וחני ושרי כעסו, אבל רק לרגע כי דבורהלה המשיכה: "חיים, תביא את המרגל המסתורי, הוא יהיה הנהג של המשפחה שנוסעת לחתונה. חני, יש פה כלה?"
תוך רגע מצאו חני ושרי בובה עם שמלה לבנה נפוחה. "תקשטו אותה, ותערכו שולחנות באולם." אמרה דבורהלה. "צריכים גם לארגן תזמורת, " הוסיפה, וחיים ושיעלה התנדבו מיד להעמיד על בימה בובה עם חצוצרה, עוד אחת עם תופים גדולים ושלישית עם אורגן. שיעלה מצא גם מיקרופון ושמח מאוד.
חני ושרי היו עסוקות בלחשוב מי יבוא לחתונה, ואיזו שמלה תלבש האחות הקטנה, כשחיים הרים שני שוטרים ואמר שהוא מאוד רוצה לשחק בהם, שרי כמעט אמרה שהיא מפחדת אבל מיד הרגיעה אותה דבורהלה: "יש לי רעיון", אמרה, "זו תהיה חתונה גדולה של רבנים צדיקים, יבואו המון אנשים והשוטרים יחסמו את הרחוב כדי שיהיה מקום לחופה."
"טוב" נרגעה שרי.
וככה הם שיחקו להם בחתונה שבה יש כלה ושושבינות, מרגל ושוטרים, עד שיצאה השבת.