היום קבלתי בחברת המתמידים תמונה חדשה, הפנים שהסתכלו אלי מהתמונה היו מוכרות לי, בגלל העיניים הטובות ובעיקר בגלל החיוך. חיוך רחב ורחום, חיוך של צדיק שאוהב כל יהודי. הרגשתי שהוא מסתכל אלי ומחייך אלי, כאילו הוא מכיר אותי.
הסתכלתי עוד על התמונה הזאת, של ר' שלמה זלמן אוירבך זכר צדיק לברכה, הצדיק שאבא ואמא זכו להכיר אותו בחיים וגם היו בלוויה שלו, אבל אני לא הספקתי, עוד לא נולדתי אז.
רציתי בכל לבי להכיר אותו, אפילו שהוא כבר לא כאן.
וכך התמלאו להם עוד עמודים באלבום, אבא כמובן עזר לי.
הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל.
היכן ומתי נולד?
בכ"ג תמוז תר"ע, נולד בשכונת "שערי חסד" בירושלים. אביו, הצדיק רבי חיים יהודה לייב אוירבך, היה ראש ישיבת המקובלים "שער השמים".
מתי נפטר? כ' אדר א' תשנ"ה.
בלווייתו השתתפו כשלש מאות אלף יהודים, ועל המצבה שלו נכתבו המילים: "העמיד תלמידים הרבה בישיבת קול תורה".
הספרים שהשאיר אחריו:
רוב הספרים שחיבר רבי שלמה זלמן זצ"ל הם בענייני הלכה. בין הספרים שיצאו בחייו:
מאורי האש – על ענייני ההלכה בקשר לחשמל בשבת, מעדני ארץ, מנחת שלמה, ועוד ספרים רביםן יצאו אל האור לאחר פטירתו.
הספר "שמירת שבת כהלכתה" מאת הרב יהושע ישעיה נויבירט, נכתב בפיקוח ועל פי הפסקים של רבי שלמה זלמן אוירבך.
מעט על ילדותו
רבי שלמה זלמן זצ"ל נולד למשפחה חשובה. אבא שלו היה מצאצאי בעל ה"תולדות יעקב יוסף" מפולנאה, אמו הצדקת צביה, הייתה בת למשפחת 'פרוש' הירושלמית, והוא נקרא על שם סבו, אבא של אמא שלו – הרב שלמה זלמן פרוש.
לאותו סבא צדיק קראו 'פרוש' כי הוא היה פרוש מהבלי העולם הזה, והוא צם תקופה ארוכה לפני שעלה ארצה, כדי שיהיה ראוי למעלת וקדושת ארץ ישראל.
כבר בילדותו שקד רבי שלמה זלמן על לימוד התורה וקנה לו עוד ועוד חכמה, למרות המחסור והעניות שהיו בבית. כשלא היה לו מה לאכול, למד עוד ש"ס ופוסקים, ובהם השביע את רעבונו.
לקראת סוף ימיו הוא העיד על עצמו: "בצעירותי לא ידעתי מהי הרגשתו של אדם שבע, חולשת הגוף שלי נובעת מתת תזונה (חסר במזונות חשובים) שידעתי בילדותי". בפעם אחרת אמר לאחד התלמידים שלו: "כשבבית נשארה רק חתיכת בצל, הפך גם הבצל למתוק".
בילדותו הוא למד בתלמוד תורה 'עץ חיים', לאחר מכן למד בישיבת 'עץ חיים', שם היה תלמידו המקורב והאהוב של הצדיק רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל.
גדולתו בתורה
לאחר שהתחתן עם הצדקת חיה רבקה רוחמקין, המשיך ללמוד עוד ועוד תורה: הוא למד בישיבת עץ חיים, ואחר כך למד גם אחר הצהריים בכולל של רבי צבי פסח פראנק "מדרש בני ציון". שם למד וחידש חידושים נפלאים על מצוות התלויות בארץ, חידושים שהודפסו לאחר מכן בספרים "מעדני ארץ".
תוך כדי למוד תורה הוא עשה גם "שימוש חכמים", – היה ימים ארוכים לצידם של רבנים גדולי עולם: הגאון מטשעבין – רבי דב בעריש ווידנפלד זצ"ל, ועוד רבנים נוספים.
רבי שלמה זלמן הפך להיות פוסק הדור, מכל העולם באו אליו בשאלות בכל ענייני ההלכה, ורבי שלמה זלמן בראשו החריף ובכישרונותיו הברוכים, ענה תשובות מפורטות לכל יהודי ולכל שאלה, הוא ידע והבין את כל ענייני הרפואה והטכנוגיה.
בחודש אדר תש"ט, התמנה רבי שלמה זלמן להיות ראש ישיבת "קול תורה" בירושלים, והוא שימש בתפקיד הזה ארבעים ושש שנים, עד לפטירתו.
מספר אחד ממכריו:
בחנוכה תשנ"ה, האחרון לחייו, הגעתי לביתו בשעה הקבועה לקבלת קהל – שעת הצהריים. בדרך כלל הוא היה בשעה הזאת אחרי ארוחת הצהריים. כשבאתי, היה הבית מלא בממתינים. אמרתי לבנו הגאון ר' ברוך, שבאתי בשאלה מסובכת הכרוכה בפיקוח נפש.
אמר לי בנו הגאון ר' ברוך, שהיום רבי שלמה זלמן עוד לא הספיק לאכול ארוחת צהריים. סיכמנו שאחכה עד שתור ההמתינים ייגמר, ואחכה לאחר ארוחת הצהריים, כי השאלה שלי דרשה עיון והרבה מאמץ.
כשנגמר התור, נעמדתי בצד, ור' ברוך קרא לו לאכול.
ואז שמעתי ויכוח שקט ביניהם. "אבל הוא מחכה, איך אפשר לתת ליהודי לחכות?" שאל ר' שלמה זלמן.
"דברתי איתו, והוא הסכים בחפץ לב לחכות!" אמר לו ר' ברוך. "זו שאלה ארוכה שדורשת מאמץ, כדאי לאכול קודם!". אבל ר' שלמה זלמן לא הסכים לתת לי לחכות בשום אופן. הוא נכנס איתי לחדרו, שמע את השאלה הקשה, עיין בכל הפרטים שלה וכך במשך עשרים דקות ארוכות ומעייפות, כשממצחו נוטפת זיעה והוא כל כך מתאמץ, פסק לי את הפסק הברור.
אחר כך ראיתי עליו שנגמרו לו כמעט כל הכוחות, ובכל זאת הוא המשיך לחייך אלי, ולתת לי הרגשה טובה.
העיד על עצמו
כאשר נפטרה אשתו הצדקת, הרבנית חיה רבקה ע"ה, הספיד אותה רבי שלמה זלמן. כאשר סיים את דברי ההספד, הוא אמר בקול רם: סליחה, אני לא צריך לבקש ממנה. כי יכול אני להעיד על עצמי שבמשך כל שבעים השנה התנהגתי אליה בכבוד, ומעולם לא פגעתי בה!
הניח את הענווה בצד
יהודי בארצות הברית נפטר, והשאיר אחריו ילדים יתומים. רבי שלמה זלמן בלבו הרחום, חשב על היתומים הקטנים, איך יוכל לשמח אותם? באחד מימי השבעה, הוא הרים טלפון והתקשר אל הבית האבל.
ילד קטן ענה לו לטלפון. "שלום" אמר לו רבי שלמה זלמן. "מדבר ר' שלמה זלמן אוירבך מירושלים, ואני רוצה לנחם אותך, ילד חמוד" אמר. הילד הגיב באדישות, השם הזה כנראה לא אמר לו כלום. "מחר, כשתלך לחיידר" אמר לו הרב, "תספר לחברים שלך שהתקשרתי לנחם אותך, כן? תספר להם שרבי שלמה זלמן אוירבך, זה שמזכירים אותו הרבה בספר 'שמירת שבת כהלכתה', התקשר במיוחד אליך, כן?". הילד הסכים וטון דיבורו הפך להיות שמח. הוא יספר לחברים! החברים יתלהבו!
וזאת הייתה המטרה של רבי שלמה זלמן, לשמח את לבו של ילד יתום. ובשביל זה, היה מוכן להניח בצד אפילו את הענווה שלו.
שמחתי ללמוד דברים חדשים, על רבי שלמה זלמן אוירבך זכר צדיק לברכה. מה שהכי הפתיע אותי ושימח אותי, זה לדעת מה עומד מאחורי השכונה שסבא וסבתא שלי מצד אמא גרים בה, ואנחנו זוכים להתארח שם לפעמים, בשבתות ולא רק: שכונת רמת שלמה בירושלים! לא ידעתי שהיא קרויה על שמו ולזכרו של רבי שלמה זלמן אוירבך זכר צדיק וקדוש לברכה!