ישובה על ספסל הגינה, אני צופה אל הילדים שמשתובבים להנאתם ומצרה על עסקת החבילה הבלתי נמנעת שתבוא איתם הביתה: אלפי גרגירי חול.
חבורה משולהבת מרימה ידיים בתוך הקרוסלה. "בלי ידיים, טסים לירושלים!" אני נבהלת קמעה ממהירות הסיבובים, הקרוסלה גומעת זה עתה את ההקפה השבעים שלה, ספרתי.
טוב שלא הילדים שלי ב"נוסעים" אני מהרהרת לעצמי. לבי החלש לא יעמוד ב – "הי, מוישי! אתה שם?" אני חשה אליו, תמיד הייתי אם דאגנית. "הי, מוישי! זה מהר מדי! אתה עלול לקבל סחרחורת! להאט, להאט" אני מתקרבת אל הקרוסלה ומושיטה יד חוסמת כמו שוטר תנועה. הילדים מאטים מעט, כמצוותי, כאשר קול עדין מגיע אלי מעם הספסל. "קרוסלה היא דווקא דבר בריא מאד" אומרת שכנתי הנינוחה. "דבר בריא, ומפתח מאד".
האומנם?
לבירור העניין פניתי אל ש. מתת, מרפאה בעיסוק מוסמכת:
האם "הקפות" בקרוסלה מביאות עימן תועלת?
"בהחלט" מספרת גב' מתת. "תנועות סיבוביות נוגעות בכמה תחומים, האחד הוא שיווי המשקל.
כלומר, סיבוב בקרוסלה משפר את שיווי המשקל?
אכן. כשילד מסתובב מהר מאד בקרוסלה, יש יציאה משיווי המשקל. זה דורש מהגוף להרגיש את המיקום שלו במרחב וביחס לעצמו, על מנת שלא ייפול.
מחשבה קטנה מתמרדת בתוכי ושואלת, למה כל זה כל כך חשוב? האם בלי קרוסלה הילדים לא יתפתחו כראוי? למה חשוב בכלל שיווי המשקל?
שיווי משקל מפותח ותקין, חשוב לכל מבוגר וילד. הוא מסייע לנו בפעולות יומיומיות רבות כל כך: ירידה זריזה ובטוחה במדרגות, (מכירים את הילד הזה שתמיד נופל היכנשהו, בין המדרגה השישית לשביעית?), רכיבה על אופניים, הליכה בתוואי שטח סלעי בטיול מבלי ליפול ולהיפצע.
ילד בן שלש שיודע ללבוש בעצמו מכנסיים, כאשר הוא עומד על רגל אחת וגופו נותר יציב – הרי הוא ילד עם שיווי משקל מפותח. שיווי משקל תקין עוזר לילד לטפס על מתקנים גבוהים בגינת השעשועים. (האם זה חשוב? גם כאן התשובה חיובית. לילדים קטנים מאגרי מרץ גדושים, גן שעשועים היא הזדמנות חיובים לפרוק אותם. הרי כולנו מבקשים בברכת החודש, "חיים של חילוץ עצמות").
תחום נוסף שהסיבוב בקרוסלה מועיל לו, הוא התחושה.
יש ילדים אשר התחום התחושתי אינו מווסת אצלם.
יש ילדים עם סף גירוי גבוה. כלומר – הם אינם מרגישים מספיק. עם ילדים כאלה, מומלץ לפנות למרפאה בעיסוק שתאבחן את הקושי של אותו הילד ותיתן תרגילים המתאימים לו. למשל, אם הקושי הוא במגע, הילד עשוי להירגע לאחר מעיכת פלסטלינה וחימר או לאחר שישתכשך במים ובחול, אם הקושי תנועתי, סיבובים בקרוסלה עשויים להרגיע אותו, ולתת לו את הגירוי התחושתי שהוא כל כך זקוק לו.
ילד "טס" בקרוסלה לכל מקום בעולם, התכונן לחזור הביתה ובאמצע הדרך חש בראשו. סחרחורת תקפה אותו. האם התופעה הזאת תקינה? האם גם בסחרחורת הזו יש תועלת?
הסחרחורת היא תגובה רגילה ותקינה מצד מערכת הגוף לתנועות הסיבוביות האלה. אין עניין מיוחד בסחרחורת לכשעצמה, אלא בסיבוב, ביציאה ובשמירה על שיווי המשקל.
זה טבעי שלילד יש סחרחורת, ובמחשבה שנייה יש גם לזה תועלת: הדבר דורש ממנו לדעת מה עושים כדי להפסיק את הסחרחורת: להפעיל את הכוח המתאים כדי לעצור את הקרוסלה ואולי לסובב אותה לכיוון השני, או לרדת… כאן מתנסה הילד בפתרון בעיות, מפעיל שיקול דעת ומגיע למסקנה הנכונה לו.
אם מדברים על תועלת, אני רוצה לשמוע כאם, האם הפעילות בגן השעשועים והפעילות בכלל, עשויה לשפר את הילד גם בתחום הלימודי?
"אכן" מהנהנת מתת. "במחקר שנעשה לאחרונה, נתנו לקבוצה עבודה 'כבידה' ואחר כך בחנו את היכולות הלימודיות שלה. הקבוצה הזו הצליחה באופן משמעותי יותר, מהילדים בקבוצה השניה שלא השתתפו בפעילות".
עבודה 'כבידה'. התוכלי לתת לנו דוגמאות לצורך המחשה?
אלו עבודות שגן השעשועים מזמן לנו כמו למשל קפיצה וריצה, אבל גם הבית: גרירת שולחן או כסא, סחיבת גיגית עם כביסה רטובה, דלי מים לשטיפה. העבודה הכבדה חשובה מאד ועוזרת להרגעה ולהרפיה, ומועילה מאד בתחום הלימודי.
כאשר מפעילים ילד בפעולות אלו, חשוב לשים לב שהמשקל שהוא סוחב אינו עולה על עשרה אחוזים ממשקל גופו, כדי שלא יגרור אחריו בעיות בגב.
"גיל הילדות אינו חוזר לעולם", מסכמת מתת. "תני לילדייך להיות ילדים, עם רמ"ח איבריהם ושס"ה גידיהם. הליכה אל גן השעשועים היא פעילות מועדפת. מפתחת שיווי משקל, כוח שריר, תחושה נכונה, התמצאות במרחב ומשחררת מטעני אנרגיה.
לכל מתקן ומתקן בגינת המשחקים, מטרה אחרת. לכל טיפוס, סיבוב או גלישה יש תועלת. עולם ומלואו בגם שעשועים. (מובן שעלינו לשים לב לבטיחות ולשמור עליה).
מיותר לציין, שמאז ועד היום אני מאפשרת למוישי ולעוד הרבה מוישיים, להסתובב בקרוסלה כאוות נפשם. שיסעו להם בלי ידיים, שיגיעו לירושלים ועד בכלל, וישובו בשלום, עייפים ומאד מרוצים לעת ערב.