תפילילה
הלילה, קסום
שקט בשום
אין בו מאום…
רק צרצר
בחוץ שר
לו שיר
נחוץ
דבר לא
לחוץ
אין 'צריך'
ואין דחוף
אין איכס
ואין אוף
רק הלילה
העמוק
אוצר את
כל המילים
שומר בסוד
את כל
הצלילים
ליום חדש שיבוא
מכין כלים.
לילה —
לבדי עם בוראי
כל הבקשות
כל הלחישות
כל המילים
הרוחשות
וכל ההרגשות…
הלילה אוצר
את הכל
אשא תפילה
בלי קול
אשא לי
בלילה
שיר שקט:
תפילילה…
פנטזיית ההצלה
לפעמים
יש לי רצון
בוער
מפעפע
סוער
לתקן
להציל
כן
את כל העולם
המסכן
מנסה
לקשור
הקצוות כולם
חוטים
אימפולסיביים
מילה פה
מילה גם
שם
נלחצת
מתכווצת
כמו עפיפון
צונחת
בסופו של יום.
תציל אותי
מהפנטזיה הזאת
פנטזיית ההצלה
המנופחת
ששוב צונחת
רק אתה
בורא העולם
תציל אותי
מהפנטזיה הזאת
כמו מכל הפנטזיות
כולן.
לך לך מארצך
שנים הייתי,
באזור הנוחות,
עולם של
מחשבה ואומנות
יצירה ורגש
ודממה
וחיבור שקט
לנשמה.
עולם בלי שעון,
בלי שאון
כתיבה בלי חשבון
כמה שווה כל תו
להיות ולחיות
את הכאן והעכשיו,
עד שקיבלתי
את הצו
את בת הקול
מיוצר כל:
לכי לך מארצך
הנוחה המרופדת,
לכי לך אל עולם
של מותג ושל עסק
עולם של הספקים
ולחץ ודחק
ולקוחות
אין סוף דרישות
לכי לך אל ארץ
לא זרועה
בארץ הזו
אשר אראך
תפגשי שפה
שונה
ותגובות
לשון שנונה
סחר מכר
עולם מסחר
חישבונים של
רווחי מחר
שלחתי אותך
אל ארץ אחרת
שונה
בלתי מוכרת
לנפשך המשוררת.
לשם תביאי
את הנפש
את הנשמה
נגיעות אומנות
ואמונה
לשם תביאי
את עצמך,
כן, תעזי!
ומערכי האמת
לא תזוזי.
חומות
חומות
בין בני אדם
תהומות
במקום של
קרבת דם
ילדה קטנה
בתוכי
עוד בוכה
כמו פעם
לא רוצה להיות
בשקט
במילא כבר
קוראים לי
מפונקת
לא רוצה
לשתוק
לא רוצה
לחנוק
אני רוצה
מקום לכל
המכלול
שיש בי
ושיגידו לי
מאה פעם
שאני ילדה טובה
ראויה לאהבה
לא רוצה יותר מחנק
רוצה לצאת למרחב
לדעת שהשם איתי
בכל מצב
רוצה להחליף את המנגינה
לשנות את המקצב
רוצה לנשום אויר
כבר עכשיו.
