טוב לי תורת פיך,
מפז ומזהב.
יקרים לי אמרתך,
נתונים לי באהב.
זמירות היו לי חוקיך,
ומצוותיך לי שיר.
טוב לי היות בחיקך,
משלל מטבעות עשיר.
בלילות חורף ארוכים,
או בלילי קיץ קצרים,
מילות הגמרא מחייכים,
את דברתם בלהט אומרים.
ואותן מילים –
אלפי שנות דור,
בחדוות צלילים
לכל כאב – מזור.
דפי הספר הצהיבו מיושן ,
כמו יין ישן עתיק
תרווה נפשי מדשן
ועיני לא אוכל להתיק.
ניגון של סטנדר וגמרא
וקמט חרוש במצח,
תוים של עומק ותורה
מאז ועד לנצח.
זועקת בדממה
מתוך הדף הצהוב מיושן,
שירת הנשמה