השמש זרחה על התלתלים השובבים של יוכי, אחר כך דגדגה את העיניים שלה, עד שהיא פתחה אותן, גדולות – גדולות, והתעוררה לבוקר חדש.
מיד אחרי שנטלה ידיים, היא נזכרה. היא נזכרה ש- היום! אמא הבטיחה לצאת איתה, לקנות את הדברים היקרים והחשובים שהיא צריכה.
כי בכתה אלף צריך הרבה דברים חשובים נורא: דבר ראשון – הילקוט, איך אפשר לשכוח אותו.
הילקוט הזה צריך להיות חזק, שיהיה לו כוח לסחוב את כל החוברות החשובות וכל המילים והאותיות שלומדים בכתה אלף, והקלמר וכל מכשירי הכתיבה.
הילקוט צריך להיות גם נוח, עם רצועות עבות ומרופדות, שלא יכאבו לה הכתפיים חלילה.
הילקוט צריך להיות גם יפה, בצבעים שהיא אוהבת. חוץ משחור של לילה ואפור של לכלוך וחום של אדמה כזה, היא אוהבת את כל הצבעים: ורוד שמח, וצהוב של שמש ותכלת של שמים, וכתום של תפוז, ובורדו של דובדבנים עם הרבה גרגרים של סוכר.
לא פשוט לבחור ילקוט שיהיה גם חזק וגם יפה וגם נוח. אבל אמהות יודעות לבחור, ילקוט נפלא שיהיו בו כל הדברים הנפלאים האלה.
אחר כך צריך לקנות את כל הדברים שהגננת צילי ציירה להן ברשימה. יוכי רצה אל המטבח, לבדוק את הרשימה שהגננת צילי הכינה להן, רשימה של ציורים: היה שם מחק צוחק, וסרגל, ומספריים עם שתי עיניים, ועפרונות שמחים וגם מחדד שיחדד להם שפיץ יפה.
וואו, כמה המון דברים צריך בכתה אלף! כמה טוב שהמורה צילי הכינה להן רשימה, ככה היא ואמא לא תשכחנה כלום. יוכי הורידה בעדינות את הרשימה מהמקרר, נזהרת שרצועת הסלוטייפ לא תקרע את הדף, והלכה להזכיר לאמא.
היא דפקה בשקט על דלת חדר ההורים, אבל אף אחד לא פתח. יכול להיות שאמא ישנה?
הדלת נפתחה, ומישהו חייך אליה חיוך רחב וגדול. זו הייתה סבתא לוין. מה היא עושה בבית שלהם? ואיפה אבא ואמא, בכלל?
סבתא הרימה אותה על ברכיה, כאילו הייתה ילדה קטנה, ונישקה לה בשתי הלחיים.
"איפה אמא?" שאלה אותה יוכי, דואגת. "אמא הלכה" אמרה סבתא. "אמא הלכה להביא לך מתנה".
"אה, ילקוט!" יוכי ניחשה מיד. "אבל היא אמרה שתלך איתי ביחד!"
סבתא צחקה וצחקה. "אמא לא הלכה לקנות לך ילקוט. היא הלכה לבית החולים, יש לך אחות חדשה!"
יוכי קפצה מהברכיים של סבתא. היא מחאה כפיים וצחקה באושר גדול. "באמת?" היא הסתכלה בעיניים של סבתא. "אני כבר לא בת יחידה???"
"את כבר לא בת יחידה בין בנים" אמרה לה סבתא. "עכשיו אתם שווה בשווה, שני בנים, ושתי בנות!".
יוכי נתנה ידיים לסבתא, וקפצה שלש קפיצות לגובה. "לא יהיה לי משעמם, כשהבנים הולכים לחיידר, ורק אני בחופש. יש לי אחות, יש לי אחות, יש —" ובבת אחת היא הפסיקה לשיר. "אבל מי יקנה לי ילקוט לכתה אלף?"
סבתא קמה מהמיטה, היא הייתה גבוהה כמעט כמו אמא כשהיא הכריזה: "אני!" יוכי הסתכלה עליה. סבתא תדע לבחור לה ילקוט שהוא גם נוח, גם חזק וגם יפה, וגם בצבעים שהיא אוהבת?
סבתא הזמינה את יוכי, לבוא אחריה אל המטבח, והכינה לה כוס שוקו טעים. "אקנה לך ילקוט יפה, וחזק וגם נוח" הבטיחה ליוכי, והגישה לה את כוס השוקו.
אחרי שאכלו וגם ברכו, לקחה סבתא את הארנק והם יצאו אל החנות.
בחנות היו המון ילדות ואמהות, והמון תיקים וילקוטים בכל הצבעים והגדלים. יוכי התקרבה אל ילקוט אחד, היה עליו פרפר גדול בצבעים שהיא אוהבת, אבל היא לא ידעה אם הוא גם נוח, וגם מספיק חזק וגדול. ליד הילקוט הזה, היה עוד אחד עם ברווז ענק ומחייך, ולידו, ילקוט עם תותים ורודים וטעימים.
"מה את הכי אוהבת?" שאלה סבתא את יוכי. "את זה" יוכי הצביעה על כל השלש. כולם היו גדולים וחזקים, וכולם היו בצבעים שהיא אוהבת.
"ומה את אוהבת מתוך כל השלש?" שאלה אותה סבתא. יוכי לא ידעה, מה היא הכי אוהבת מכל השלש. "שמישהו יעזור לי להחליט, חבל שהגננת צילי לא כאן" אמרה יוכי ועצמה את העיניים. היא כל כך מתגעגעת לגננת צילי.
"הי, את מי אני רואה כאן?" שמעה פתאום קול מוכר שהיא כל כך אוהבת. יוכי הסתובבה אחורה. הגננת צילי!!! מה היא עושה כאן? הגננת צילי חייכה אליה. "מזל טוב על התינוקת החדשה!" אמרה לה בהתרגשות. והוציאה את הילקוט עם הברווז הצהוב. "הילקוט הזה נחמד מאד, אני חושבת שגם מיכלי תאהב אותו" אמרה הגננת צילי.
"הילקוט הזה, באמת נחמד מאד" אמרה יוכי לסבתא. סבתא הורידה לה מהמדף, את הילקוט הנחמד עם הברווז הצהוב, ובדקה אותו מכל הצדדים. הרצועות שלו היו חזקות ומרופדות, והוא נראה חזק ונוח. גם הצבעים שלו היו יפים. כמה טוב שגם הגננת צילי הגיעה לכאן, ועזרה ליוכי להחליט!
יוכי חזרה הביתה, והלב שלה רקד כמו הברווז השמח שעל הילקוט שלה. יש לה שתי מתנות:
יש לה אחות חדשה,
ויש לה ילקוט חדש. והיא כל כך מחכה לעלות איתו לכתה אלף!