את שוכבת במיטה בשנת בוקר חגיגית מתמרחת,
ומישהו קופץ לך על המיטה: 'אמא! ברכת כוהנים!'.
את קוצצת סלט ועוצרת לענות 'אמן יהא שמיא רבה' למניין שמחלון המטבח,
ומהסלון זולגים שירי הלל.
תפילת המרפסות היא בעיני
תופעה שאסור לפספס.
כל בית הפך לשטיבלך. אמן קדיש וקדושה מתגלגלים לך לאוזניים בלי מאמץ. לפתוח ידיים ולתפוס.
בערב שבת יצאה כל העיר לקבל אותה, ציפורים הצטרפו אל השירה.
ההרים יפצחו לפניכם רינה, כל עצי היער ימחאו כף.
נכון, הסגר סוגר עלינו והתקופה לא פשוטה.
אבל במודיעין עילית,
בתי מדרש לא נסגרו!
הם רק עברו מקום.
מכירה את השיר 'ענווים, הגיע זמן גאולתכם?'
הנה מילים חדשות.
בעלי גיטרה, כינור, מערכת תופים או סתם אורגן מוזמנים לשורר אותו במקהלת מרפסות:
לפני שמלך המשיח בא
לפני שמלך המשיח בא
עומדים בני ישראל
במרפסות הבתים
וצועקים 'יתגדל שמיא רבה'
ענווים, ענווים
הגיע זמן גאולתכם
ואם אין אתם מאמינים
ראו באורי שזורח…