כולנו ציירנו לעצמנו יעד, הדרך אליה רצופה אבני דרך קטנטנות * האם אפשר לאסוף אותן ולהופכן לאבן דרך גדולה? * איך נדע מי מהפעולות הקטנות, אחראית לתוצאה הגדולה?

מיעוט המשפיע על הרוב

לפני כמאה שנים חי באיטליה כלכלן וסוציאליסט בשם וילפרדו פארטו.

כמתמטיקאי ופיזיקאי מוכשר, הוא עסק בחקר ההכנסות, התפלגותן וקבלת החלטות על ידי יחידים.

כאשר איטליה סבלה מגרעון בתשלום המיסים, נקרא פארטו אל הדגל, חקר את התופעה והגיע למסקנה מעניינת, שתהפוך לימים לעקרון מוכר ברוב חלקי העולם.

מסקנת המחקר שלו רלוונטית לך:

רעיה ובת ואמא, שוויגער וסבתא ואחות ושכנה, עקרת בית ואובדת;

המהלכת בעולם עמוס הצעות והרצאות חנויות ומבצעים, עדכונים הלוואות משטרי תזונה וייעולי משכנתא.

רוצה לתמרן היטב בכל החזיתות, לא יודעת במה להתחיל. מוצפת.

הכתבה שלפנינו מנסה לעשות סדר.

בואי נתמקד!

כה הייתה התגלית של מר פארטו הכלכלן: עשרים אחוז מתוך כלל התושבים, משלמים שמונים אחוז מהמיסים,

ושמונים אחוז מהתושבים, משלמים עשרים אחוז מהמיסים.

מסקנת התחקיר הזה הייתה ברורה: בואו נשקיע בעשרים אחוז העשירים, נדאג לתשלום מיסים מלא מצדם, ושלום על איטליה כולה…

העקרון הזה מוכר לרובנו כחוק העשרים / שמונים ואם נדבר בשפה יהודית, נקרא לה: חוק העיקר והטפל.

מפארטו האיטלקי לעולמנו אנו

ג. וויינבך היא עובדת עצמאית בתחום מבוקש, "כטיפוס שכלתני וממוקד, אני מנצלת עד תום את שעות הבוקר, אחר הצהריים עובדת במשרת אם מלאה ומשלימה עוד עבודה בערב. חיה במרוץ כמו רובנו, משתדלת לא להתלונן.

"אחותי המתגוררת לידי מנסה למשוך אותי מדי פעם ליציאות מאווררות: שעור של רבנית דגולה, התעמלות ואפילו חתונה או שבע ברכות של בני משפחה. אני פוטרת אותה תמיד באותה תשובה: 'אין לי זמן'. יוצאת רק למקומות הכרחיים ממש וממשיכה להספקיי. כי הרי כל עבודה ללקוח מתורגמת לעוד הכנסה המסייעת משמעותית למשק הביתי, אין לי אפשרות לזלזל בה".

עד שיום אחד…

עד שיום ספרה לי אחותי על עקרון פארטו. 'אם תשקיעי עשרים אחוז מזמנך' אמרה לי אחותי בשם העקרון, 'במשהו שיספק לך את הנפש, תתמלאי לשאר שמונים האחוזים ותפוקת העבודה שלך תגדל לאין ערוך'. הסכמתי לצאת איתה לערב מעצים, ולו כדי להוכיח לה שהיא אינה צודקת, הרי היציאה הזאת לא תוסיף לי שעות שאין לי!

למרבה הפתעתי חזרתי מהערב בתחושה שהתפנה לי מקום במוח. חלומות רעננים ניקדו לי את השינה וקמתי אל בוקר חדש, שבסופו ספרתי את ההספקים וגיליתי שהם הכפילו את עצמם…

מאז אני מקפידה כחוק בל יעבור, 'לחתוך' (כן, לפעמים זה כואב) את עצמי מתוך מרוץ היום יום ולהשקיע עשרים אחוז מהשבוע בעשיה שעושה לי טוב: עיסוק בתחביב, יציאה מרעננת, כל מה שאינו תחת מטריית ההתחייבויות שלי.

ארון בוגדני

דפיקות נמרצות נופלות על דלתה של סימה. "את באה לחתונה?" שואלת נחמי מהדלת מול. הן סיכמו שתצאנה בתשע וחצי, אבל סימה טרם מצאה בגד ללבוש.

וזה לא שהארון ריק. הוא גדוש להתפקע בבגדים משבע הברכות שלה (חלפו עשוריים) בגדי חורף (קיץ עכשיו) בגדים הזקוקים לתיקון (מחכים להזדמנות) בגד אחד חגיגי מדי לחתונת שכנים והבגד היחיד הראוי איננו. בסל הכביסה מן הסתם.

משחררת סימה את נחמי לדרכה ומוותרת על השתתפות בחתונה הפעם. סימני שאלה ותסכול ממלאים אותה מול הארון הבוגדני: איך זה שהוא כל כך עמוס, ולי אין מה ללבוש?

כאן מגיע עקרון פארטו, אומרת הגב' שירה עמראני, יועצת ארגונית וכו'. ומגדיר את הבעיה:

עשרים אחוז מהבגדים בארון,
אנו לובשים שמונים אחוז מהזמן,
ושמונים אחוז מהבגדים בארון –
אנו לובשים עשרים אחוז מהזמן (ואולי העשרים האלו חלפו עברו כבר?).

המסקנה היוצאת מהגדרה פשוטה זו פשוטה אף היא: את השמונים אחוז הלא רלוונטיים, כדאי לדלל מאד, יישאר ארון מרווח יותר והעשרים הבאים לידי שימוש, יוכלו להתרווח בנוחות, עד שלא תצטרכי לחפש אותם בפעם הבאה.

עסק עם דלת מסתובבת

חנות לאביזרי אפיה מנהלת צירה והיא מצליחה מאד, מוכרת בעיר כולה ומחוצה לה, מוצריה זכו לשם טוב ומאזן הכספים בסופו של חודש, הוא על פי רוב חיובי.

דבר אחד מעיק על צירה המנהלת. דלת החנות המושקעת ואפופת הריחות הזו, אינה מפסיקה לנוע על צירה. אלו לא רק לקוחות שבאו, השאירו פדיון נאה והלכו. אלו בעיקר העובדות. תחלופת העובדות גבוהה במיוחד. עד שעובדת מתאקלמת, לומדת את כללי המקום וצירה לומדת אותה, היא מנופפת לשלום והולכת לה. משאירה את צירה עם העבודה המתישה עד שתמצא שוב עובדת חדשה.

"כאן הכניסה אותי צירה לתמונה", מספרת גב' עמראני. "חקרתי עשרים עובדות שחלפו על החנות בשנה האחרונה. שאלתי אותן למה עזבו. לרובן היו סיבות מוצדקות: 'רציתי לעבוד בתחום אהוב עלי יותר', 'המשכורת לא סיפקה אותי', 'יצאתי לחופשת לידה ולא היה שווה לי לחזור', 'עברתי דירה לעיר אחרת', בין רוב התשובות לא מצאתי מכנה משותף, למעט כמה בודדות שסיפרו על יחס גרוע מצד ההנהלה.

'אל תזכירי לי את החנות הזו, היא עושה לי רע'…

'לא פעם בכיתי כשחזרתי הביתה'.

"זה הספיק לי", מציינת עמראני. "אמנם היו אלו תשובות בודדות, אבל הבנתי שכאן נמצאים עשרים האחוזים המשליכים על יתר השמונים.

כלומר, עשרים אחוז מהתשובות שהתקבלו, מעידים על יתר השמונים אחוז, שמרגישים בדיוק כך אבל לא היה להם האומץ לומר זאת.

ישבתי עם צירה, חשבנו יחד על רעיונות לשיפור היחס לעובדות: מילים טובות משורבטות על פתק, מתנות יום הולדת קטנות, בונוסים לחגים וחיוכים – אף אם מאולצים בתחילה.

מאז, ברוך ה', בא השקט אל דלת החנות, היא הפסיקה להסתחרר על צירה".

לקראת יציאה לנופש

מחר יוצאת חוי לנופש בן שלשה ימים. היא רוצה להשאיר ארוחות במקפיא, היא רוצה להשאיר בית מסודר ונקי, ילדים רגועים, רשימת הוראות על המקרר, כביסה מכובסת ומקופלת,

היא צריכה גם לארגן מזוודה.

מה תעשה קודם?

"גם כאן מגיע עקרון פארטו" אומרת גב' עמראני, "ושואל: איפה אתם משקיעים את עיקר המשאבים שלכם, באופן שתקצרו מקסימום תוצאות?

מה הם עשרים האחוזים החשובים יותר מכל השמונים? על מה לא תוכלי לוותר כשתהיי בנופש, ואם תוותרי לא תפיקי ממנו את מלוא התועלת וההנאה?

לכל אשה הפארטו שלה

חוי בחרה ללכת על עשרים אחוז מכל אחד מהתחומים, כאשר השמונים האחרים יבואו בקלות.

היא תכין מנות עיקריות לימי הנופש ותקפיא אותן – הנה היא מאורגנת עם עשרים אחוז של ארוחות צהריים. (לתוספות אפשר לפתוח קופסת תירס, שקדי מרק ומלפפון חמוץ…).

היא תמיין את הבגדים ותקדיש סלסילה לכל ילד – הנה סדרה את עשרים האחוזים המשמעותיים בסעיף הביגוד,

והחלק שצריך לתפקד במאה אחוז יהיה אריזת המזוודה. עליו היא אינה יכולה להתפשר.

במה להתחיל?

את 'השעות הטובות' מתוך היממה שלה, תקדיש חוי לאריזת המזוודה. – אלו הם עשרים האחוזים הטובים יותר מתוך היממה, שבהם האנרגיה שווה ליתר השמונים.

אצל חוי, אלו שעות הבוקר המוקדמות. (לאחרות אלו שעות הלילה מלאות ההשראה). הראש צלול, זה הזמן לערוך רשימה מה עליה לקחת איתה ולארגן בצורה מסודרת במזוודה. יישאר לה זמן? אחרי שהמזוודה מאורגנת ורכוסה היא תקדיש ליתר השמונים את יתר הזמן שנותר לה.

בזמן הזה היא תשקיע בעשרים אחוז מתוך כל אחד מהסעיפים הנ"ל. יתר השמונים יבוא מאליו.

לקראת שבת המלכה

אצל כולנו מגיעה השבת ביום שישי, בשעה מדויקת הכתובה בלוח השנה, ובכל זאת קורה לכולנו שאנחנו 'נופלות' לסוף שבוע עמוס עם יציאות ועם שמחות, מגלות בהפתעה את יום שישי ואין זכר לשבת הממשמשת ובאה.

קל ליפול לסחרחורת של בלבול:

את רוצה לסדר את החדרים ולשטוף אותם, לקפל את הכביסה ולשים בארונות, להבריק חלונות, לבשל ולאפות עוגה וחלות. בעוד שלש שעות חוזרים הילדים, יש לך רק זוג אחד של ידיים.

מבחן התוצאה

את עוצמת עיניים ורואה את השבת מגיעה אל ביתך.

נניח שלא הספקת להבריק חלונות – הוילון במילא מכסה.

נניח שלא הספקת לקפל כביסה – ברוך ה', יש לכל אחד בגד שבתי ללבוש.

נניח שלא הספקת לסדר ביסודיות את החדרים רק טיאטאת ודחפת את כל הערמה לפינת המרפסת והעברת ניגוב חצי שעה לפני שבת. פרשת מפה ואת מוכנה להדליק נרות.

מה חסר שם, בתמונה שבדמיונך ולא תוכלי לוותר עליו?

האוכל.

בישולים בסיסיים הם העשרים אחוז שאחראיים ליתר השמונים. אם לא תהיה פלטה מלאה בסירים מדיפי ניחוח שבתי, לא יהיה כאן ניחוח שבתי.

זה הזמן אפוא לשלוף בזריזות עוף מהמקפיא, למזוג עליו מים רותחים ולהתחיל לקלף ירקות… אחרי שהסירים יוצבו בגאון על הכיריים ויפיצו ניחוח גן עדן, תוודאי שמישהו קונה חלות או שתארגני בזריזות בצק להפרשת חלה,

את יכולה להשתמש בכוח ובזמן שנשארו לך ולהתחיל להשליט נקיון וסדר, גם זה לפי עקרון פארטו:

התמקדות ב-20% מכל משימה, לדוגמא – מיון בגדים לפי חדרים, מאפשר לילדים לסדרם בארונות וכך הורדת מעצמך משימת קיפול וסידור.

טאטוא רצפה אל מקום מרוכז אחד, שטיפה עם מעט מים רק בשביל הרענון, שאר השמונים אחוז יבואו מאליהם…

מעטים חיוניים, עיקר מתוך טפל

"בכל תחום שהוא, אישי ומקצועי וגם בעבודת מידות" אומרת הגב' עמראני, "כל שעליך לעשות הוא לדעת לזהות את 'המעטים החיוניים', כלומר, את החמישית היצרנית במיוחד מכל מה שאתם עושים, לרכז בה את מרב השקעתכם ולהזניק פלאים את התוצאות!

ניהול נכון על – פי עקרון 80/20 הוא הבסיס והמפתח לניצול משאבים יצרני ויעיל, שיביא לך בסיעתא דשמיא הצלחה מעל ומעבר לכל הציפיות!

מדובר בכלי ניהולי ייחודי המסייע בקבלת החלטות ועוזר להבדיל בין עיקר לטפל. עקרון פארטו משמש בכל תחומי החיים לצורך שיפור היעילות והאפקטיביות, והוא מכוון במה להשקיע יותר זמן ואנרגיה והיכן פחות.

המיוחד בעקרון פארטו שהוא מנוגד להגיון הפשוט ולהתמקדות של מנהלים ועובדים בפעולות במקום בתוצאות. במקום להסתכל על מיליון מטלות שיש לבצע מידי שבוע, אנו מונחים להתבונן בתוצאות, לבדוק מי מתוך כל כך הרבה מטלות תורם משמעותית לתוצאות.

המטרה לזהות את 20% מהגורמים בכל תחום שהשפעתם היא המכרעת על התוצאות. יש לטפל קודם בהם מכיוון שהשפעתם על תוצאות הארגון הם המשמעותיים ביותר.

גב' מיכל פתל, מנחת קבוצות תמיכה לתזונה בריאה, עושה שימוש נרחב בעקרון פארטו:

"אין דבר כזה אין לי זמן" אומרת מיכל לי ולך ולכל מי שאינה מוצאת זמן לחתוך ירקות, לבשל ארוחה מזינה עם כל אבות המזון ולהשקיע בתזונה באופן כללי.

כי ביננו, הרבה יותר קל לגשת אל חפיסת שוקולד / וופלים / רוגעלך או חטיף, כדי לקבל ב'שלוף וגמרנו' אנרגיה מיידית וזמינה.

"הזמן הוא מצרך גמיש, אם תשקיעי רק עשרים אחוז מהכוחות שלך בעשרים אחוז המשמעותיים של היממה, תגלי שהופה, נולד לך כל כך הרבה זמן!".

הצצה למטבח

את חוזרת מקנית ירקות, השקיות ניצבות על השיש, מחכות שתסדרי אותן. מי למקרר, מי למגרות הירקנית… את עוצרת לרגע אחד ומקדישה בהם עשרים דקות טיפול:

שוטפת מלפפונים, חותכת, מניחה לייבוש.
שותפת עגבניות, חותכת יפה, מניחה לייבוש.
שוטפת הר של חסה טריה, קוצצת, מניחה לייבוש.

שולפת מהארון קופסאות אכסון נחמדות ואסטטיות, מתחילה לארגן לך תערוכת בריאות:

קופסא של חסה טריה, רצועות מלפפון, פלפלים… כל השפע שהבאת מהחנות מתפצל לקופסאות. כל ירק בקופסא נפרדת, ללא תיבול, יכול להישמר במקרר כחמשה ימים וטעמו טרי כאילו חתכת אותו עכשיו.

הנה השקעת עשרים אחוזים של זמן ואנרגיה, אשר ישפיעו וישקו את יתר היום שלך בכל כך הרבה ויטמינים, מינרלים וסיבים תזונתיים שהירקות האלה מכילים…

מעתה לקראת כל ארוחה תצטרכי רק לשלוף קופסאות, לערבב בין תכולתן ולזלף על סלט הצבעים הזה תיבול לפי טעמך.

זמנים מועדים לפורענות

לכולנו זמנים של נפילת אנרגיה. לא מדדתי אותם באחוזים אבל הם בהחלט מיעוט העלול להשפיע על התזונה כולה, לטוב או למוטב.

המוכר מכולם הוא זמן החזרה הביתה, אחרי יום עבודה / קניות מתיש.

כיוון שהבית מסמל לכולנו מקום של התרגעות, נפילת מתח ונחמה, אנחנו נוטות לרוץ למזווה ולחפש בו 'משהו טוב לאכול'.

אם המשהו טוב היחיד שנמצא, יהיה שקית צ'יפס תפוחה וקראנצ'ית, או שוקולד נוטף מילוי נוגט לצד כוס קפה חם – אין לנו סיכוי לנצח במלחמה שלהם מול שקית ירקות עלובה.

אבל אם נדע את האוייב ונתכנן עבורו עשרים אחוזי חשיבה ותכנון מראש,

נחזור הביתה אל ענן של ריח טוב… תבנית עוף לצד ירקות מוקפצים (הם לא קפצו לבדם אל התבנית, זו את שהכנת אותם בבוקר וכוונת את התנור על טיימר),

או אבטיח עסיסי וקר שממתין לך במקרר חתוך ויפה, או אפילו ארטיק דל קלוריות משיב נפש שדאגת לרכוש לך מראש,

לא נהרסה לך תוכנית התזונה, את ממשיכה לנצח בה ולהתמלא תחושת סיפוק מרוממת.

בסיומו של יום

יצאת ליום אוורור עם הילדים. הכנת לך מראש צידנית שומרת קור גדושה בכל טוב התזונה הבריאה: ירקות חתוכים ונאים, אבטיח קר, כריכים מלאים בכל אבות ואמהות המזון. את מודה לה' שצלח בידך לעבור את היום הזה בלי חריגות מיותרות לכיוון הביסלי, הבמבה והדוריטוס.

אפילו לא ביקשת ביס מהארטיקים של הילדים…

בדרך חזור, את מסמנת לך 'וי' ענק.

הילדים עייפים, זקוקים למקלחת דחופה. השיירה משתרכת במעלה המדרגות, את מסיימת השכבה, את והסחבה מתחרים ביניכן מי סחוט יותר. את המנצחת.

זה הזמן לגשת למטבח… מגיע לך. אם תפגשי שם סנדוויץ' טוב לצד יוגורט מגרה ומזין, או תבנית של ארוחה מבושלת הממתינה רק לחימום – תתמלאי באנרגיה אמתית ובסיפוק שאין דומה לו.

את כל אלו תפגשי רק אם תשקיעי מראש עשרים אחוז של חשיבה ואנרגיה.

נפילה לילית

יום מלא תהפוכות הגיע אל סיומו. תיזזת בין אלף מטלות, טלפון למורה, אסיפת שכנות והר כביסה שהפך למישור. האורות כבו מזמן. בזמן הזה את ניגשת למקרר, מרחרחת. למזווה, פותחת. למקפיא, שולפת. שוב למזווה, שוב למקרר. רעבה.

כשתשקיעי מראש עשרים אחוז של חשיבה והכנה תודעתית, הטיולים האלה יהפכו לטיול אחד קצר, לכיוון המיטה…

כשתדעי שמדובר בנפילת אנרגיה,
ומערכת הזיהוי שלך מבלבלת בין נפילת אנרגיה כתוצאה מרעב,
לבין נפילת אנרגיה שהיא תוצאת עייפות,

יהיה לך הכוח לשקול שוב: אולי זה צמא? (מנגנון הצמאון והרעב נוטים להתבלבל לנו לעתים קרובות…) תכיני לך תה צמחים טוב, תשתי עוד שתי כוסות מים, תקנחי בארטיק דל קלוריות וסטופ.

אפשר לנעול את המטבח…

עקרון הפוך ראיתי

לדעתה של מיכל פתל ניתן לקחת את עקרון ה20 / 80 גם לכיוון ההפוך:

עלינו לזכור שעשרים אחוז של נפילה, אינם מוחקים שמונים אחוזי הצלחה!

ברוב היום היית בסדר, עשרים אחוז ממנו נפלת? החכמה היא לקום. לדעת שבין שחור ללבן יש עשרים גווני אמצע. להבין שאיננו מושלמים, אלא משתלמים.

הרי תינוק אנושי הוא היצור היחיד שאינו פוסע מיד עם בואו לעולם. בשונה מכל בעלי החיים, רק אנחנו אלו שחווים התפתחות איטית והדרגתית קדימה. תינוק שמתחיל ללכת נופל וקם כדי ליפול שוב ולקום.

הנסיון מלמד, שאם לא תתרגשי יותר מדי מ20% הכישלון, תקומי ותצעדי הלאה, הגוף ינצל מהר יותר את מאגרי המזון וגם ה20 האלה יצטרפו ל80 אחוזי ההצלחה. כתם טרי יורד מהר…

אין כמו עשרים אחוז של נפילה, הם מלמדים אותנו לשפר ולייעל את יתר שמונים האחוזים בחיינו.

20 אחוז, 80 אחוז

בכל חדר מורות ממוצע, יש 20 אחוז מורות שמביאות ל80 אחוז הצלחה לבית הספר.

בכל כתה ממוצעת יש 20 אחוז תלמידות שגורמות ל80 אחוז מבעיות המשמעת (ולא רק).

בכל פעוטון ממוצע, יש 20 אחוז בכייניים כרוניים המביאים ל80 אחוז עייפות וכאבי ראש של המטפלת.

בכל חנות הנותנת שרות, 80 אחוז מזמן השרות, ניתן ל20 אחוז מהלקוחות.

80% מההחלטות מתקבלות במשך 20% מישיבת ההנהלה (ובשאר? פטפוטים? /).

איך מיישמים את העקרון?

למנהלת בית ספר שווה להשקיע ולתגמל את 20 אחוז המורות האחראיות ל80 אחוז מהצלחת בית הספר.

למורה בכתה שווה להשקיע ייעוץ ומשאבים בהחזרתן לתלם של 20 אחוז מהתלמידות עושות הצרות הסדרתיות,

למטפלת בפעוטון שווה לטכס עצות כיצד להרגיע את עשרים אחוז התינוקות הבכייניים, כדי להביא לשקט ושלווה בגנה,

לבעלת החנות להשקיע מחשבה איך לצמצם אנרגיות מול אותן לקוחות ששואבים ממנה כל כך הרבה.

אל תדון את חברך…

במסגרת מחקרו חילק פארטו את פעולות האנושות בין פעולות הנחשבות 'הגיוניות',
לבין כאלו הנחשבות 'אל הגיוניות'.

כאשר אשה מתכננת או עושה רצף פעולות כלשהו כדי להשיג יעד שהיא רוצה להשיג, ואפשר להסביר את פעולותיה באופן אובייקטיבי, נקראות פעולותיה לפעולות הגיוניות.

אולם, כאשר אשה מתכננת או עושה רצף פעולות כלשהו כדי להשיג את אותו יעד, ואינך יכולה להסביר זאת באופן אובייקטיבי, נחשבות פעולותיה ל'אל הגיוניות'.

וכה היו תוצאות מחקריו של פארטו:

שמונים אחוז מהאנשים פועלים בצורה אל הגיונית כדי להגיע ליעד שקבעו לעצמם,
ורק עשרים אחוז מהאנשים פועלים בצורה הגיונית כדי להגיע ליעד הנ"ל.

אז בפעם הבאה שלא נבין למה ואיך, היא עושה כך ולא אחרת, נבין שהגיוני שהיא תפעל בצורה לא הגיונית, הרי שמונים אחוז מהעולם עושה כך…

חוק פארטו איננו מדויק, זהו כלל אצבע בלבד המצביע על תופעה של הצטברות גורמים. לעיתים הפרופורציה של הגורמים שונה (70-30, 90-10 וכדומה), אך העיקרון נשמר.