להתחלק
ביום שלישי השבת כבר דופקת בדלת הראשית, והלב דופק יחד איתה.
שאלת השאלות מתעוררת, קונפליקט הקונפליקטים: איפה תהיי בשבת הבעל"ט?
"אני אצל התינוקות ויהי מה" אני עונה כמעט אוטומטית.
"אולי בכל זאת, השבוע תשארי בבית?" שואל העמוד העומד לימיני.
"בבית! בבית! נמאס לנו להתחלק אצל דודים וסבתות!" מהדהדים הילדים אחריו.
ולי, לא נמאס להתחלק?
"התינוקות זקוקות לי, הן בשלב קריטי של התפתחות" אני מנסה להסביר למתבגרות שלי, "מחקרים מוכיחים ש —"
"גם אני בשלב מאד חשוב של התפתחות!" מזדעקת מתבגרת מפולפלת אחת, "אני בגיל ההתבגרות!".
מקבלת את ההברקה שלה ברוח טובה, מעדיפה להרחיק את ההחלטה לגבי שבת, והילדים? מתחילים לדבר בשפה אחרת.
ביום רביעי מתעורר ילד אחד על צד שמאל, אולי לכן הגב שלו נקוע והצוואר תקוע עד כדי חוסר יכולת לזוז מהמיטה.
אחיו הקטן מתעורר מכאב שיניים שמאותת בכל התקופה האחרונה ועכשיו הוא התעורר כמו אריה מרבצו,
למתבגרת כואב הראש, מי יודע אם זה לא תסמין של דלתא, בררר…
אחותם פשוט נתקעה באופניים של אחיה וצולעת עד עצם היום הזה.
לוקחת חופש מהפגיה לטובת המרפאה הפרטית שנפתחה לי בבית. הילדים מתחרים ביניהם מי גונח יותר, למי כואב יותר ועם מי צריך בדחיפות לגשת לטר"ם.
בבת אחת נופל לי ה'סים' ואני מבינה שהמרפאה המאיימת הזו היא בסך הכל שפה. אני חושבת שהבנתי אותה.
"בסדר, בסדר, אשאר בבית לשבת" אני אומרת לשן הכואבת, לרגל הנקועה ולצוואר התקוע. מבינה ששבת בבית החולים היא קושי גדול, ושבת בבית גם היא קשה לי. עלי לבחור איזה מהקשיים אני מעדיפה. אולי לעשות 'תור – תור'.
אולי הילדים שבבית צודקים, יותר מדי שבתות מפוצלות הם חוו בתקופה האחרונה, וברצף.
יום חמישי מגיע, מתחילים להתארגן לשבת. בנות מגיעות לעזור בשטיפת הבית כי הרי ילדי פצועים הם, אוכל חם דופק בדלת, לאט לאט נרגעת השן, הרגל מפסיקה לגנוח סימני הדלתא נסוגים והצוואר הסורר חוזר למקומו.
"את בבית בשבת?" שואל שוב הבן, מבקש לוודא שלא אברח לו ברגע האחרון.
"בבית, בבית" מבטיחה לו.
בוקרו של יום שישי, אני ניצבת מוקדם בשיבא, מעבירה כרטיס עוד לפני ארוחת הבוקר שלהן, מתיישבת להאכיל לפי הכללים, מחזיקה לגרפ'ס, משכיחה מלבי את הבית ומה שקורה בו ולא גומרת להתנצל בפני שתי הילדות על היממה וחצי הבאים. עד ראשון בבוקר לא תראינה אותי.
ואני לא אראה אתכן!
הן מקשיבות לי בשלווה, ממשיכות לישון, ממשיכות לחייך מתוך השינה.
חמותי טוענת, שתינוקות מחייכים כי הם רואים מלאכים.
האחיות טוענות שזה פשוט רפלקס.
המשך יבוא…
« לפרק הקודם | לפרק הבא »