העולם שלנו מלא בכל מיני דברים,
והראש מלא בסימני שאלה:
למה? מדוע? מתי ואיך?
למה ועל מה, לאן והיכן?
הסקרנות נדלקת, בוערת כמו אש.
מי יודע, מי ידע?
מי יפתור את החידה?
שימי ורובי וחיים, אסתי ומירוש, יספרו לנו על הסקרנות שלהם בכל מיני מצבים.
מה עשו איתה ואיך התמודדו, האם הצליחו לפתור את החידה?
נצא איתם יחד למסע מפותל,
בצורת סימן שאלה.
סקרנות סקרנית וחמודה, (ואפשר לפתור אותה עם קצת רצון טוב, מצד הסביבה):
לילה חשוך
מתחת לפוך
עוד מעט גם
אני נרדם
איך אראה שם מתחת לפוך?
הפה שלי ישר או הפוך?
העין שלי איך נראית, איך אדע?
מי יפתור לי את החידה?
הסקרנות לא נותנת לשימי להרדם, היא בוערת שם מתחת לפוך. הוא חייב חייב לדעת, אחת ולתמיד, איך הוא נראה בזמן שינה.
כשעמד מול המראה הוא עצם עין אחת, אבל תמיד הציצה העין השנייה. אולי יעמיד מראה מול המיטה שלו, ותוך כדי הרדמות הוא יספיק להציץ אליה?
אויש, לא הולך.
התלבט שימי והתחבט ימים ארוכים, עיגולים שחורים הקיפו את עיניו. ככה זה כשלא מצליחים להרדם בלילה.
ביום ההולדת חכתה לו הפתעה מתחת לכרית. תמונה. ובתמונה ילד אחד מתוק עם עיניים עצומות, ישן לו שנת ישרים. מאחור היה כתוב: מתנת היומולדת של שרהלה.
מאז ועד היום, ישן שימי בנעימים.
גם הסקרנות הבוערת הלכה לה לישון.
סקרנות שאין לה פתרון. (ואפשר לחיות איתה חיים מאושרים!)
מירוש:
אמא, אמא,
מתי לי תגלי
מה חושב לו
שם נפתלי
רק בן שבועיים
סגורות השפתיים
אצבע לו
בפה תחובה
על המצח
קמטי מחשבה
האם המחשבות
בונות שם מגדל?
האם הוא מתכנן,
מה יעשה כשיגדל?
למחשבות של נפתלי אין עדיין שפה מסודרת, אבל ברור שהוא חושב. כל היום וכל הלילה הוא חושב לו מחשבות מעניינות. איך נדע מהן? כשיגדל, הוא כנראה ישכח אותן… עכשיו, הוא עדיין לא יכול לדבר.
אמא: איך תדעי, מירוש מתוקה?
לא תדעי!
גם את היית פעם קטנה. גם לך היו על המצח קמטי מחשבה. חשבת וחשבת וחשבת לך עוד ועוד, ומה נשאר מהן? סוד!
והסוד הזה, מירוש, לא הפריע לך לגדול. גם לנפתלי הוא לא יפריע.
ככה זה. יש דברים שלא נדע. (אולי הדמיון ימלא את החור?).
סקרנות שעלולה להביא למקומות מסוכנים (ולכן, נכניס אותה עמוק לקופסא סגורה, שתשב שם בשקט).
רובי:
אלך לוואדי לחפש
בין השיחים והקש
אולי על זיזים אטפס
למקום שבו הנחש
אני חייב לדעת
איך נראה הנשל
שנשר
אני חייב לגעת
שם בין רגבי
העפר
לוואדי אני
הולך
אני חייב לדעת
לא אדע כיצד
ואיך
אני חייב לגעת!
אמא: הסקרנות שלך רובי היא בריאה. אולי בזכותה אתה כל כך חכם, לומד כל דבר, נוגע, ממשש. היא תוססת בתוכך, שואלת בשבילך כל מיני שאלות מעניינות, ודוחפת אותך למצוא להן תשובות, בדחיפות שלא סובלת דיחוי:
אתה חייב לדעת עכשיו, הרגע ממש, איך נראה הנשל של הנחש. הרי הוא משיל אותו אחת לשבע שנים. אז איפה הנשל הזה מסתתר? הוא חייב להיות במקום כלשהו.
היי רובי, תיזהר!!!
כי במקומות שבו נמצא את הנשל, אתה עלול למצוא גם את הנחש בעצמו. נחש הוא לא תמיד יצור נחמד, ולא כולם חוזרים ממפגש איתו, כשהם בריאים ושלמים.
סתם סקרנות שרוצה לדעת (ואולי כשנגדל, זה יבער לנו פחות)
אסתי:
אמא הרימה שפופרת
עם מי היא מדברת?
היא אומרת כן,
היא אומרת "הלו"
מחייכת בחן
מסרבת: "אוי, לא!"
היא שואלת שאלה
היא אומרת "טוב"
אומרת עוד מילה
"אני צריכה לחשוב"
היא אומרת "וואו!"
ממש מתלהבת
היא אומרת "זה הוא!"
ושוב רק חושבת
השיחה של אמא
כל כך מרתקת
ואני מהצד
יושבת, שותקת
מה דברה שם,
זו חידה
האם לעולם
לא אדע?
אמא: אוי אסתי. כל כך קשה לשמוע רק חצי שיחה, בלי לדעת מה אמר החצי השני! ואולי השיחה הזו, בכלל קשורה אליך?
כשאסיים את השיחה, אולי אגלה לך מה דברתי שם ועם מי, ואולי רק אומר לך: "אסתי מותק, זו הייתה שיחה של אמהות, וילדות לא צריכות לשמוע אותה". יהיה לך לא נעים לשמוע את זה. אולי לא תביני, ואולי כשתדגלי עוד קצת, כבר לא יהיה לך כל כך קשה.
סקרנות שקופצת למקומות שהיא לא צריכה להיות בהם. (נגרש אותה משם, ומהר!)
חיים:
לבית השכנים יש דלת
משם אני שומע הכל
שמעתי צעקה מבוהלת
שמעתי עוד איזה קול
שמעתי דפיקות
לא יודע על מה
שמעתי צעקות
וגרירה
שמעתי גם צחוק
וקול של טחינה
חזק כזה, עמוק
כזו מנגינה!
מה יש שם,
בבית השכנים
האם לאירוע
הם מתכוננים?
הופה חיים. האם נגמרו כל הדברים המעניינים בעולם, שאתה הולך להקשיב לבית השכנים?
זו הסקרנות הרעה, שתוססת בפנים ולא נותנת מנוחה. לא תמיד היא יודעת מה יפה ומה לא. לא תמיד היא יודעת איך ומה הגבול, לא תמיד היא נוהגת בחכמה.
ואתה, ילד נבון, תדע להציב לה תמרור: הי עצרי סקרנות. עצרי בטרם תתגברי!
סקרנות בריאה:
התנא בפרקי אבות אומר: "וְלֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד, וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד." (מסכת אבות ב', ה').
הדרך הטובה והנכונה ללמוד היא לא להתבייש לשאול ולחקור,
זו הסקרנות הבריאה והנכונה, שתוביל אותנו אל ההתקדמות ואל התשובות הנכונות.