לוזר מספר:
"מאוחר!" שמעתי את קולה הלחוץ של אמא. אבל לא הצלחתי לפתוח את העיניים. הם כאילו נדבקו בדבק חזק.
"לוזרוש, תזדרז" שמעתי שוב את הקול, ולא ידעתי אם הוא מגיע מתוך המציאות או החלום. הרגשתי כאילו מישהו הלביש על הראש שלי מסכה אטומה אטומה. אולי לכן אין לי אוויר?
סוף סוף הצלחתי לפתוח עין אחת. השנייה נשארה דבוקה בדבק המוזר ההוא.
ראיתי שהחדר מלא בקרני שמש. הבוקר הגיע מזמן. אבל גם הראש דבוק לכרית בדבק מסתורי שמישהו ריסס כאן בחדר.
פניה הדאוגות של אמא הסתכלו אלי מבעד לדבק שעל העיניים.
היא הניחה יד על מצחי ונבהלה.
"אתה רותח לגמרי! ויש לך גם דלקת עיניים!".
לא הבנתי איך יכול להיות שאני רותח, ואני מרגיש שקר לי, בררר…. ומשהו צורב לי בגרון, כאילו שתיתי תה חם מדי וקבלתי שם כוויה.
הרמתי את הראש, מנסה לבלוע את האקמול שנשפך אל פי מתוך המזרק, אבל ראשי נפל חזרה אל הכרית, כבד כבד. הדבק החזק עצם לי שוב את העיניים וכבר חזרו אלי החלומות המבולבלים.
אחר כך ירד החום, כנראה. כי העיניים שלי נפתחו והפעם לגמרי. נטלתי ידיים, אמא עזרה לי להתלבש.
"הזמנתי תור לדוקטור ביק". אמרה. היא כבר הייתה לבושה ומוכנה לצאת.
דוקטור ביק הוא רופא חביב. מהפעם האחרונה שהייתי אצלו אני זוכר את החיוך הרחב שמסתתר לו מתחת לשפם האפור. תמיד יש לו איזו בדיחה מצחיקה לומר לי.
הדרך אל המרפאה נראתה לי ארוכה מתמיד. הרגליים היו חלשות ורועדות. דוקטור ביק ודאי ימצא מה מציק לי. הוא יבדוק בפנס המיוחד שלו אם יש לי דלקת באוזניים, יתקע מקל ארטיק בתוך הגרון ויבדוק אם הוא מודלק, ומיד ירשום לי תרופה. אבלע את התרופה וודאי ארגיש טוב יותר.
עברנו על פני עמוד רחוב, ועל העמוד תלויה הייתה קופת צדקה.
אמא פתחה את הארנק. "בוא נשלשל מטבע לצדקה, ונבקש מהשם שישלח לך רפואה שלמה" היא הציעה, ונתנה בידי מטבע של שקל.
"למה, אבל אנחנו הולכים כבר לדוקטור ביק?" התפלאתי. האם המצב שלי כל כך קשה, שצריך להתפלל עלי ולתת מטבעות לצדקה?
"דוקטור ביק הוא רופא נהדר" הסכימה אמא, "אבל הרבונו של עולם עומד מעל כל הרופאים. הוא רופא כל בשר. והוא נותן את הכוח לדר' ביק ולרופאים כולם. רק הוא ישלח לך רפואה שלמה, גם אם מדובר בסך הכל באנגינה, או בשפעת רגילה…"
"החורף הגיע, ואיתו השפעת" חייך דוקטור ביק מתחת לשפמו האפור, ורשם לי תרופה.
"חמש סי. סי. שלש פעמים ביום, למשך חמישה ימים מן התרופה הזו, לקנח את העיניים בטיפות האלו, והבחור בריא כמו ארז!" הפטיר הרופא.
"בעזרת השם" אמרה אמא. לקחה את המרשם מידיו ויצאנו אל בית המרקחת.
וכאשר מלאה לי אמא את המזרק הראשון בתרופה הכתומה, אמרתי יחד איתה: "יהי רצון שיהיה עסק זה לי לרפואה, כי רופא חינם אתה".
כי בורא העולם עומד מעל הכל. מעל כל הרופאים ומעל כל התרופות. ורק הוא יתן כוח לתרופה הזו להרוג את החיידקים שהתיישבו לי בתוך הגוף.
ומה אומרת לייקי?
והפעם – ספור נחמד:
הרגל של בערל הרגישה לא טוב. יום אחד היא התחילה אפילו לצלוע. פגש בערל את חברו אברימל, ונאנח באזניו: "הרגל, אוי, הרגל!"
"האם אמרת היום ברכת 'רפאנו'?" (ברכה שאומרים כל יום בתוך תפילת שמונה עשרה, ובה מבקשים מהשם רפואה לכל חולי עם ישראל).
"כנראה אמרתי, אם התפילה הזו כתובה בסדור, אני מאמין שלא דילגתי עליה…"
"ולרופא, פנית?" שאל אברימל.
"ודאי! מיד הלכתי למרפאה וקבעתי תור דחוף. הרופא שלח אותי לצילום רנטגן ולא גילה שבר… עשיתי בדיקות דם, אולי זו דלקת בעצם, אולי בגידים…"
"אהה… ולרופא כל בשר, זה שעומד מעל כל הרופאים? 'כנראה פנית, אם זה כתוב בסדור'…"
עולם הפוך ראינו…
(על פי הספור של ר' אליהו לופיאן זצ"ל בספרו "מכתב מאליהו")
« לפרק הקודם | לפרק הבא »