עולים על הגל (השני): בין הזמנים במתכונת קורונה \ ל.פוטש

כריכה לקטגוריה "כתבות": עיתון, פנקס כתבים, עט ורשמקול – לאה פוטש

השנה, נתאתגר בבין הזמנים קורן במיוחד.

אם כל שנה בזמן הזה המילה "גל" מעלה בנו אסוציאציה של חול דביק מעורב במשחת שיזוף – השנה כולנו מבינות שמדובר על הגל השני. והשורש ק, ר, נ, המזוהה בד"כ עם סכנת הקרינה מהשמש בטיולים, (או מקסימום עם קרונות רכבת…) מקבל גם הוא השנה משמעות אחרת, מורכבת ומרגיזה, בעקר בשל היותה בלתי נתנת לצפיה מראש.

"כל שנה אנחנו נוסעים לנופש משפחתי בהרכב מלא: סבא, סבתא, ומשפחות על טפן. החוויות מלוות אותנו לאורך זמן… השנה, לא יכולנו לתכנן שום דבר. ההורים שלי כבר מזמן לא מארחים שבתות – להיות כולם ביחד זה פשוט לא שייך! ואם כל אחד נוסע לבד – מה הטעם?"

"בין הזמנים אצלנו זה במילה נרדפת: משפחתיות. בקורים אצל הדודים (שנגמרים בד"כ בהחלפת "שבויים" – זה נשאר לישון שם, ואלו באים לישון אצלנו) ארוחות משותפות ומפגשים בפארקים. מנסיון ראינו שגם הדברים הכי בנאליים – מקבלים אפקט אחר כשזה נעשה עם המשפחה המורחבת. השנה – נראה שנאלץ להסתפק במשפחה הגרעינית. איך???

"אצלי הקושי הוא חוסר היכולת לתכנן. אין לדעת האם יהיה סגר – או לא? האם נוכל להשתמש בתחבורה ציבורית, או שהיא תוגבל לעשרה נוסעים? (אנחנו לבד יותר מעשר נפשות…), ובכלל – האם אף אחד מאתנו לא יצטרך בידוד מניעתי, והלוואי שלא גרוע מכך? אילו פנים יהיו לבין הזמנים הזה, ובאילו תנאים נצטרך לתפקד?"

"כל כך נזהרנו כל התקופה, אבל איך בדיוק אפשר להתנהל בבין הזמנים בזהירות מספקת? גינות משחקים, פארקים הומי אדם, אוטובוסים עמוסים, המלתחות בחופי הרחצה ובבריכות השחיה לא בדיוק סטריליות…"

"אני רוצה נופש, אני חיבת נופש, אני מרגישה על סף קריסה, אבל איך בדיוק? כבר כמה חודשים שאני לא עובדת, והחל"ת מספיק בקושי למחיה בסיסית. אז מה עושים?"

כן. בין הזמנים השתא עושה רושם של אתגר רציני. גם ליצור חוויות, גם להנפש, (ומי שלא מרגישה שהיא חייבת את זה אחרי כזו תקופה שתקום…) וגם להתמודד עם המגבלות: בריאותיות, כלכליות, וחברתיות. תוסיפי לזה את חוסר היכולת לצפות מראש את הארועים – ותבינו למה הורים רבים, במיוחד הורים למתבגרים, מרגישים בעיצומו של מבוך סיני עתיק.

אספנו לשולחן (וירטואלי) אחד חמש אמהות לילדים בגילאים שונים: לאה – אמא לבן יחיד בן 12, גילה – אמא למשפחה רב גילאית מגיל הינקות ועד גיל השידוכים… מירי – אמא לילדים קטנים, ושרה ונחמה – שגם להן מגוון רב של גילאים. והפנינו אליהן מספר שאלות.

אז קודם כל, מה לדעתך תזכרי לטובה מחופשת הקורונה הקודמת?

לאה, אמא לבן יחיד העובדת במשרה מלאה זוכרת לגמרי לטובה את חופשת הקורונה הקודמת. היו בה הרבה רוגע, שלווה, לא צריך ללכת לעבודה ולרדוף חסרת נשימה אחר הספקים… גם מירי מציינת לטובה את זמני ה"ביחד" שלה עם הילדים: "הכנו ביחד ארוחות ערב, הילדים שלי קטנים ולכן הן היו פשוטות, אבל זו היתה חוויה!!! כל ילד היה אחראי על ארוחת ערב לפי תור, ונהנה להרגיש גדול… (כמובן לא כולל הדלקת אש…) עשינו גם קיטנה ביתית, כשבעלי מוסר להם "שעור יומי" מאגדות חז"ל או מהנביא… (אני בזמן הזה השלמתי שעות בעבודה מהבית…)" גם אורית וגילי מצינות את השלווה וחוסר הלחץ מהספקים… אבל עם זאת מוסיפות את האחדות המשפחתית, שפור היחסים בין אחים, "ישבנו כל יום שעות ליד השולחן ושחקנו במשחקי קופסא. זו היתה חוויה!!!" לעומתן, אפרת, ששניים מילדיה חלו בנגיף במהלך החופשה הקודמת – לא ראתה בה לא טובה ולא ברכה: "חופשה? לא היה לנו דבר כזה! הרגשתי במרוץ. הבידודים הבלתי נגמרים. לא יכולנו לצאת מהבית, והלחץ… הייתי מרוקנת מכוחות לחלוטין. אני רוצה לקוות שבבין הזמנים הקרוב נזכה להחליף כוחות נפש וגוף…"

לא. לא רק זכרונות טובים כרוכים בחופשת הגל הראשון. היו בה גם קשיים לא מועטים. ואני מפנה אליהן את השאלה הבאה: מה תעדיפי לשכוח?

"הקימה המאוחרת וסדר היום הלא מסודר גמר אותי לחלוטין" אומרת לאה, אורית מהנהנת ומוסיפה: "הילדים הסתובבו עם פיג'מות כל היום, וכבר שכחו מתי בקר ומתי לילה…" "המריבות הבלתי נגמרות, ויותר מזה: הכעס שלי על המריבות האלה, זה היה הקושי הכי גדול בשבילי." – כך מירי, "זו הסיבה שעבדתי קשה להעסיק אותם וליצור להם חוויות חיוביות, אבל למרות זאת הם מצאו מתי לריב… כנראה גם זה סוג של תעסוקה…" גילי, כבת להורים לא צעירים חוותה את הקושי מנקודת מבט אחרת לחלוטין: "הדאגה לשלום ההורים לא נתנה לי מנוח, הדיווחים הלחיצו אותנו, אנשים שהכרנו חלו ונפטרו, קשה לי להזכר בלחץ הזה…"

ובכל זאת, גם זה עבר, ולאחר תקופה של שגרה מדומה יוצאים שוב לחופשה, שמטבע הדברים מלווה הפעם בחששות לא קלים, וחוסר ודאות – ממה את הכי חוששת?

"הכי מפחיד אותי שנהיה בבידוד בדיוק בבין הזמנים" מודה מירי. "אני פשוט מחכה לצאת קצת מהבית ולראות מרחבים!!!" את גילי מטריד בקר חוסר הודאות. "הדבר הזה שאי אפשר לקבוע כלום כי מי יודע מה יהיה עד מחר, מי יצטרך להכנס לבידוד או מה יחליטו לסגור – גורמת לי לאי שקט נפשי" זה באמת לא קל במיוחד שהילדים בבית כבר מרוטים אחרי שגרת קורונה מרגיזה ובהחלט מצפים לחוויות מפצות או מפוצצות…

ועם הקושי והחשש – למה את מקווה?

"לחופשה מוצלחת ונעימה…" מעזה מירי בהסוס. "אני רוצה שיהיה לילדים כיף, שיהיו להם חוויות…" "אני מקווה שנוכל לטייל, והרבה" מצהירה אורית, "חוויות בין כתלי הבית כבר שבעתי, ושבעו גם הילדים, נמאס… אני רוצה לראות גם דשא ונוף…" "מקווה להנות גם בעצמי" מפתיעה שרה. "לא רק הילדים – גם אני צריכה להחליף אווירה…"

מה היה מציל לך את החופש? אני מאתגרת אותן, והן נענות לאתגר ועונות כל אחת בדרכה היא:

"שלא יהיו הגבלות בתחבורה ציבורית ותהיה לנו אפשרות לסוע בכל הארץ בלי מגבלות…" – כך אורית, שבהעדר רכב בהחלט יש לתקוותה על מה לחול…

"אפשרות להעביר אותה כמידי שנה שלא נחוש במתח" – גילי.

"יותר רוגע וסבלנות" – מירי, שמריבות בין הילדים תמיד מוציאות אותה מדעתה.

"יצירתיות?" מתלבטת לאה, "או אולי אפשרות ללמוד להנות גם במשפחה הקטנה שלנו."

"אפשרות לשחרר כסף בלי הגבלה" מודה אפרת, "אנחנו משפחה גדולה, והקורונה בהחלט פגעה בנו כלכלית. נסיעות, טיולים, וכל מה שכרוך בבין הזמנים עולה כסף, והרבה. אני מקווה שהמענק המתוכנן ייתן לנו קצת אוויר לנשימה בקטע הזה"…

ולסיום, יש לכן מילה של כח לתת לאמהות אחרות?

התשובה היתה כמעט אחידה: "קחו את החיים בשמחה, תנצלו את הזמן שכולכם ביחד, ותהנו מזה." מירי מוסיפה ששווה במיוחד להשקיע בילדים בתקופה הזו. "הם יזכרו את זה לכל החיים. דווקא בגלל שאתם רק המשפחה הגרעינית – יש לכם יותר אפשרות להשקיע בכל ילד ובכולם ביחד" וגילי מוסיפה נקודה חשובה: "גם אם לא הולך כמו שרוצים – תרצו כמו שהולך. תזכרו שד' מתכנן לנו את הכל הכי טוב שאפשר גם אם קשה לראות את זה, במיוחד השנה – כשאי אפשר לדעת מה יתבטל ומה לא יוכל להתקיים – חשוב לזכור את זה יותר מתמיד!!!"

אז… כנראה שאין לנו ברירה, ואנחנו חייבות לקחת משוטים וסירה, ולעבור את הגל הזה בהצלחה… שיהיה לכן, ולכל עם ישראל באשר הוא, שיט מהנה ומוצלח!!!

דיג, דייג, באיזה צבע נוכל לעבור את הגל הגדול והנורא הזה?

שלושה כללים שיכולים לעזור לנו לצאת מהשגרה בלי לצאת מהדעת:

אדום – גבולות שצריכים להשמר גם בחופש: מטלות קבועות, פנוי אחרי הארוחה, סדור המיטות בבקר, הקפדה על שעת שינה וקימה הגיונית.. (טוב, לא אמרנו כמו בלימודים, אבל גם לא להתפרע לחוטין עם השעות…) כללים ששומרים עליהם (בכל בית לפי כלליו ומנהגיו): לא אוכלים על הספה, לא מסתובבים עם פיג'מה כל היום, לא מפזרים בכל הבית עטיפות של איגלוא'ים…וכו'. – זה בשביל שהכוחות שלך לא ימרטו בטרם עת… את האמא, ואת צריכה גם כח לדאוג לאווירה טובה ושמחה שמשדרגת כל פעילות…

צהוב – תכנון מראש – נכון שאי אפשר לדעת מה יהיה עם התכנונים, ולכן הקפידי להשאיר אותם חסויים מעיני ילדיך. בכל יום תגלי להם רק את התכנון היומי. זכורה לי לטובה שנה אחת בה החלפתי דירה עם חברה מעיר אחרת. בסלון היה חבל מתוח מקצה לקצה ועליו היא תלתה בכל לילה את התכנית למחרת היום. עצם זה שהתכנית כתובה, ושהילדים יודעים שדאגו להם לתוכנית – כבר מונעת את ה"אמא, משעמם לי!!!" הזכור לא כ"כ לטוב…

ירוק – אין כמו מרחבים ירוקים כדי להכניס שלווה. לא חייבים מקומות הומי אדם או מקומות יקרים. צאו מוקדם בבקר, בשעות שאין הרבה אנשים, מלבד סכנת ההדבקות שתחסכו – תהנו מעולם רגוע יותר, ומאוויר ואווירה נקיים.

חוץ מכל אלו – פשוט תשנו את נקודת המבט: יש לכם הזדמנות להנות מהמשפחה הגרעינית שלכם בלי מסיחי דעת. להנות מהילדים, לחזק איתם את הקשר – זה אולי לא קל – אבל בטוח משתלם!!!

דבר נוסף חשוב: תאום ציפיות: תני לילדים דף, עט, ומרחב אישי להעלות על הכתב את כל הרעיונות שעולים על דעתם. חשוב שיצינו מה הכי חשוב להם בחופש הזה ולמה הם הכי מצפים. השתדלי להתחשב בזה במסגרת היכולת והאפשרויות, אבל גם אם לא – הילד ירגיש ששמעתם אותו, והקשבתם לצרכים שלו.

רעיונות לפעילות בבית

מקרנצ'יק תוצרת בית – מעתיקים על שקפים בעזרת לורד ארטליין ציורים מספר כלשהו לפי סדר הספור, נותנים לילדים לצבוע (כמובן בארטליין) ומקרינים על הקיר בעזרת פנס עגול וחזק. (לא פנס לדים!)

בועות בענק – מערבבים בקערה גדולה: 10 כוסות מים, 1 כוס נוזל כלים צהוב של "פיירי", 1/3 כוס סוכר מומס במעט מים רותחים. קושרים חבל קפיצה לטבעת, טובלים במים, עומדים מול כוון הרוח, ומקבלים בועות בקוטר של מטר…

באולינג בקבוקים – לוקחים בקבוקים ריקים, ממלאים במעט חול – כדי ליצב אותם טיפה, ומשחקים באולינג…

מפת ניילון חד פעמית לבנה ופשוטה שנפרסת על שולחן גדול יכולה להפוך ללוח מחיק שיעסיק את הילדים זמן ממושך…

לונה פארק – כל חדר בבית הופך לאטרקציה לפי הכוחות והיכולות שלך, כל ילד או שניים מפעילים חדר אחד: מערת שדים, מזרון קפיצים (ממלאים ציפית גדולה עם רוכסן בכמאה בלונים מנופחים מסוג איכותי. קופצים וקופצים עד שהכל מתפוצץ……), דיג חופשי באמבטיה (חכות עם מגנטים בקצותיהם, הדגים גזורים מבקבוקי פלסטיק ריקים שמחוברת אליהם סיכת משרד בקצה), מסעדה – פופקורן, לחמניה עם נקניק, או מאכלים אחרים שמתאימים לארוע.

הכנת עיתון קיר – כל אחד אחראי על מדור מסוים. פעם בשבוע מחליפים תוכן ותפקידים.

דואר – משחק שיכול ללוות לאורך כל החופשה! מכינים תבות דואר מקופסאות קרטון, עוטפים ומקשטים, ואחר כך שולחים זה לזה צל"שים כשבכל יום מתמנה לדוור ילד אחר.

גם את רוצה לכתוב?

בקורס החכם לכתיבה יוצרת לומדות לכתוב בבית, שיעור בשבוע, עם מכתב משוב מפורט אחרי כל תרגיל. השיעור הראשון במתנה.

לשיעור הראשון במתנה
🌙 יש ילדים בבית? שנת סיפור, סיפור חדש כל ערב באתר ובטלפון. החודש הראשון ב־₪1 ←