חיימי ודווידי ישנו במיטות שלהם. ישנו וישנו וישנו. אמא דברה בטלפון והניחה על השטיח סלסילה גדולה, כדי שאשחק.
היו בסלסילה קוביות של לגו, יפות כאלה, צבעוניות.
אפשר לבנות מהן מגדל גבוה עד התקרה. גבוה אפילו יותר ממני. אפשר לבנות ארון, שבתוכו אשים את כל המתנות שאמא וגם הגננת נותנות לי לפעמים.
כשחיימי ודווידי יגדלו, אנחנו נשחק ביחד במחבואים! אני אוכל להתחבא להם בארון הזה. והם לא יימצאו אותי! למה שיחשבו שהתחבאתי בתוך בית מלגו?
אמא הזיזה את הטלפון מהפה שלה. "אתה יכול לשחק בלגו, יוסלה צדיק" היא אמרה לי. נכון. אני יכול לשחק בלגו, חשבתי, והמשכתי לעמוד ליד הסלסילה.
פתאום הלכתי למטבח. יותר טוב לאכול עכשיו משהו, הבטן שלי קצת רעבה. אבל אני לא יכול להגיע לארון למעלה. שבתוכו נמצאים כל הדברים הטובים!
נס שאת המגירות אני כן יכול לפתוח.
פתחתי את המגירה הכי גבוהה. היה בה לחם. סתם חבילות של לחם פרוס. לחם זה לא דבר מעניין!
פתחתי את המגירה השניה. היו בה שקיות! הרבה שקיות ריקות בכל מיני צבעים, מכל מיני חנויות. הן היו כל כך יפות! היו עליהם כל מני קשקושים בכל מיני צבעים, והם עשו כזה רעש מעניין כשזרקתי אותם לרצפה.
פך, פך, פך. הנה עוד שקית, זורחת. אמא קבלה אותה מהחנות של הנעליים, אני זוכר! המוכרת הכניסה בתוכה את נעלי השבת שלי, ואמרה לאמא "תתחדשו!". הנה עוד שקית, מצחיקה כזאת, עם כל מיני צבעים מבולבלים עליה. אולי גם אני אקשקש היום על שקית, ואראה איך זה יוצא.
זהו. הסתכלתי במגירה. היא הייתה ריקה. אולי פעם, כשחיימי ודווידי יהיו גדולים ואני אשחק איתם במחבואים, אני אתחבא במגירה הזאת. הם לא ימצאו אותי אף – אף פעם! למה שיחשבו להם שהתחבאתי בסתם מגירה של שקיות?
די. הלוואי שחיימי ודווידי יהיו כבר גדולים. יהיה לנו כל כך כיף ביחד! אני אלמד אותם לשיר ולמחוא כפיים, וגם לשחק במשחק מחבואים.
התחלתי לרקוד על השקיות הצבעוניות. השקיות השמיעו רעש חמוד כזה, פך פך פך. המשכתי לרקוד ולרקוד ולמחוא כפיים. ככה אני אלמד את חיימי ודווידי כשהם יהיו גדולים! ככה וככה וככה בכפיים! ובום בום בום ברגליים! אמא שמעה את הרעש השמח שלי והגיעה למטבח.
"מה זה הבלגן הזה?" אמא שאלה.
"זה לא בלגן! זה שקיות!" אמרתי לאמא. "ועכשיו אני אוסף אותן מהר מהר, לפני שחיימי ודווידי יגדלו ויבואו לכאן, לאכול את השקיות האלה!
אסור לאכול שקיות!".
אמא צחקה וליטפה לי את הלחי. "אתה כל כך חמוד!" היא אמרה. "ואפילו אספת את הבלגן הזה לפני שביקשתי, שאי אפשר לכעוס עליך בכלל!
אבל בכל זאת, אני חושבת שעדיף לשחק בלגו".