במה לבוגרות

בואו הצטרפו אלי, ונמריא לתוך הקן המופלא של רננה. נפקח עיניים, נציץ על הכנפיים, ונתבונן… שבו על הספה עם קפה ועוגה, הרכיבו משקפת ורודה, כדאי

  יוֹנָתִי הַקְּטַנָּה / מוריה ט'   הִבַּטְתִּי בָּךְ יוֹנָתִי הַקְּטַנָּה כֹּה צְחוֹרוֹת נוֹצוֹתַיִךְ בּוֹהֲקוֹת בַּשְּׁמָמָה   הִבַּטְתִּי בְּעֵינַיִךְ הַכְּמֵהוֹת לְהַנְצִיחַ חֲלוֹמוֹתַיִךְ לְהַגְבִּיהַּ קוֹמָה  

חָשַׁבְתִּי לִפְרֹשׂ כְּנָפַיִם  לַיּוֹם שֶׁיָּבוֹא וַעֲדַיִן לִפְקֹחַ עֵינַיִם לְעָתִיד שׁוֹבֶה עַיִן   רֵיחוֹ מְלַטֵּף הַמַּגָּע כֹּה נָעִים הַמְּרַגֵּשׁ מְאַסֵּף קָשֶׁה לְהַאֲמִין …   נְשִׁימָה עֲמֻקָּה

זבוב קצוץ כנפיים – חוי קויפמן נהרות של מים נשפכים סביבי ושום דבר אינו נמצא במקום. המיטות מחדר הילדים עברו לסלון, מתקן הכביסה עבר למטבח,

דאי מה למעלה ממך/רבקי לייפער לפעמים אני מוצאת את עצמי על במת חיי מבקשת לרדת אל פשר ומשמעות לפעמים נוחתת במקום שונה מידי חגה סביב

בס"ד "עוד ארגז אחד, ואני הופכת בעצמי לאיזה קרטון או קופסא", חיה צוחקת, תוך שהיא מניחה את סירי המטבח בקרטון גדול ועבה. עיניה סוקרות בסיפוק

בדרך לטרקלין… דיאל בפתח. הוא נכנס באיטיות לחדר האישי ומתיישב על כורסת המנהלים מול המיליונר האמריקאי. התנהגותו אינה מפתיעה את שמואל אלא רק מייצרת במוחו

בס"ד וָאֶשָּׂא אוֹתָךְ עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים / בת שבע נמדר   זִכְרוֹנוֹת מֵאִמָּא לְבַת אֲהוּבָה  מִבֵּית הַחוֹלִים נֶחְטְפָה חִזְרִי אֵלַי בַּת אֲהוּבָה    פִּזְמוֹן  עֲלִי

בס"ד   ממתין וזורע/ ליקוט ועיבוד: לאה כץ לא ביום אחד נפלו עליהן השמים. האמת, הם לא נפלו בכלל. אלא הן אלו שהתקרבו אליהם יום

ציפורים כלואות /תהילה אוחיון 1981, חוף הסלע, דרום אפריקה השמש עמדה ברום השמים הכחולים. עשרות שחפים לבנים חגו סביבה במקהלה צווחנית, מוחים על העפיפון שחדר

בס"ד הציפורים עדיין מצייצות צבעוניות ויפות, בשלל גוונים: ורוד וצהוב, תכלת ולבן. עפות מצד לצד ללא הפסקה. מדי פעם הן משמיעות שירה יפה, משרות רוגע

כאיש אחד בלב אחד גב' א' ריבלין עמדה מול ההר והערפל, מנתה את הימים וענתה 'נעשה' גם כשזה לא כל כך 'נשמע' לה. גב' מאיר

הזמנה מעוצבת בחן נחתה ברשרוש על הדלפק המחוספס של המכולת. "רצינו להזמין אתכם לחתונה של בנינו בכורינו" אמרה סבתא. בעל המכולת הרים את גבותיו בפליאה:

אם אין אני   כמה פעמים אמרת היום 'אני'?● אתגרנו כמה מתוכנו בניסוי מרתק וחסר 'אני', התוצאות היו מדהימות● מה שאף פעם לא העזת לבדוק●

השלישי בטבת/ ג. ברקן רוסיה, 1939. היה זה אחד הימים המאושרים ביותר בחייה. לא שהיא ממש זכרה מה היה קודם לכן, אבל בכל זאת –

"להאיר את הרגישות" האור והחושך ברגישות גבוהה מאד כך פוגש ליל חנוכה הראשון את רחלי: עומדת ומביטה בנרות המרצדים בחנוכייה, ומרגישה איך הלהבה נכנסת ונוגעת

לבחור באור לילה. אני שוכבת במיטה, כמעט ישנה. לפתע מדליק מישהו את האור בחדר, ו- אופס, התעוררתי. אורות. הם אינם נותנים לנו מנוחה! מאירים ללא

חוזרת אל האור בעבודת הקודש במדרשה המיועדת לבנות שגילו את האור ושבו אליו, נפגשת אורית בסיפורים מאירים ומעוררים. מוגשים כאן בחום שלושה סיפורים כאלו. אור

לפרגן לעצמי אור הסטיקר המוארך של "לשון הרע לא מדבר אליי" שעל הידית מתקלף עוד קצת לכבודו של מני. הוא נכנס אל החדר ומרגיש כמעט

בְּבֵין הָעַרְבַּיִם שֶׁל הָאֶתְמוֹל לֹא פָּסַקְתְּ עַל עַצְמֵךְ לַחֲמֹל דָּבְקָה מוּעָקָה הָיִית לְבַד מְיֹאֶשֶׁת, יְקוּם הֶחְשִׁיךְ מְגַשֶּׁשֶׁת וְרוֹצָה לְהַמְשִׁיךְ וּבִטָּחוֹן – אָבַד הֶאֱזַנְתְּ לַקְּרִיאָה "קִרְאִי

נולדתי בחנוכה, בנר הראשון של חנוכה. יש נתונים בחיים שמעוררים בנו גאווה, יש כאלה שפחות. מאז ומתמיד שמחתי לבשר ולהזכיר שנולדתי בתאריך זה. אולי משום

אִמָּא שֶׁלִּי, רָצִיתִי לְכַבְּדֵךְ וְכָבְדוּ עַל גַּבִּי מַטָּלוֹת אֵיכָכָה אוּכַל לְהַרְבּוֹת לְבַקְּרֵךְ?! עַל שְׁלוֹשָׁה אוֹטוֹבּוּסִים לַעֲלוֹת… בֵּיתִי מְבֹרָךְ וּמַתִּישׁ לְמַדַּי, וְעַל צַוָּארִי עֹל מַשְׁכַּנְתָּא. גְּדוּשִׁים

חלום ממוצא תימני תשי"א, מחנה עולים- תחנת מעבר למחנה נוער בוקר. השמש שחדרה לתוך הצריף סנוורה את עיניו של סעדיה והוא התעורר במהירות. הוא חיפש

עת לחלום / רחלי פרנקל פגשתי אותו בצומת. מאחורי השביל, לפני פרשת דרכים. הוא הנהן לי לשלום, זקנו הארוך בן אלפיים השנים נע מצד לצד.