"אז אני הולכת" ריקי דילגה לה אל הדלת בצעדי ריקוד. צירה'לה הלכה לה אחריה בצעדי ריקוד גם כן. "את לא הולכת לשום מקום!!!" הקול של שוקי התרומם בדיוק כשהחזן מירוביץ מקומת הקרקע עצר לרגע קטן לקחת אוויר. כל העיניים מכל המרפסות והחלונות ננעצו בשוקי המסכן,
שוקי הסתיר את פניו בתוך הסידור. שיחפשו אותו. שיחשבו שהוא שקוע בכוונות התפילה ומישהו אחר צעק.
"למה החלטת שאני לא הולכת!" ריקי נידנדה לו ושוקי ניסה לאותת לה בידיים. 'נו או. נו או'. עשה לה סימן סביב הפה וקרוסלות סביב הידיים. אפס. ריקי לא הבינה כלום.
"נו, או" אמרתי לה. "מה זה נו או?" צירה'לה צרחה בקולי קולות. "הם מתכוונים שתחכי רגע, עד שיסיימו עם תפילת מנחה ויוכלו לדבר", צביקי התנדב להסביר במקומנו בעברית אמתית, לא בשפה של 'נו או'.
הפנים של שוקי, שהתחבאו בתוך דפי הסידור, היו אדומים מכעס. ראיתי. וגם הבנתי אותו.
אבל שנינו היינו חייבים להתאפק עד לסיום תפילת מנחה, גם להשתדל לומר בכוונה 'יתגדל ויתקדש שמיה רבא' וגם להזיז הצידה את כל המחשבות היפות על ריקי.
התפילה הסתיימה. שוקי סגר את הסידור.
"אני לא מבין אותך!" הוא בודאי לא התכוון לצעוק על ריקי, אבל ככה יצא לו אחרי שהתאפק במשך כל תפילת מנחה. "הרי עכשיו דיברנו והסברנו לך שאסור ללכת לדודה רוחמה בלי כפפות ומסכה, ואת הולכת לצאת אליה ככה? בשביל מה בזבזנו את כל ההסברים?"
"אה, שכחתי", ריקי התנצלה. "וגם לא הבנו בכלל איך הקרבולה יכולה להדבק אם אנחנו מרגישים טוב". "אוף, שוב צריך להסביר לכן הכל מההתחלה?" עכשיו היה תורי לצעוק. "הכל להסביר לכן מההתחלה? ושוב תשכחו את הכל ותלכו לדודה רוחמה בלי שום מסכה?" נשפתי החוצה כזה מין 'אוף' חסר סבלנות, שריקי אמרה מיד: "טוב טוב. אנחנו הולכות לשים כפפות ומסכה לפני שנדפוק אצל דודה רוחמה. מה אתם כל כך כועסים?"
"כאילו זרקנו להם קרבולה על הראש!" צירה'לה עשתה פרצוף נעלב.
ריקי וצירה'לה נעלמו אל הסלון. "היי אתם! איך אמרתם שקוראים לכם? חכמים בלילה? אנחנו רוצים להתחיל את השיעור שלנו!" שמענו פתאום קול מוזר בתוך מיקרופון. זה לא היה הקול הדקיק של סבא טננהויז מהפרק הקודם, אבל גם הקול הרגיל של סבא טננהויז זה לא היה.
"מי זה?" צביקי שאל.
"אני יענקלה טננהויז" החזיר לו הקול העבה. "מה אתם מסתכלים עלי ככה? בגלל הקול שלי? תשאלו את ירבלום. הוא כיוון את הרמקול ככה. או שהוא עושה אותי צעיר בשישים שנה, או שהוא עושה לי קול של שוטר תנועה. לא יודע מה עובר עליו.
אבל עכשיו כשאני שומע מריבות מכל מיני חלונות, אני חושב שאולי באמת מתאים לי קול של שוטר תנועה".
"מה אתם ממשיכים להסתכל עלי ככה? אה, בגלל השם שלי? לא ידעתם שקוראים לי יענקלה? אז מהיום תדעו. מאז שנולדתי קראו לי יענקלה. יענקלה תביא לי, יענקלה תרים לי. תמיד הייתי ילד טוב".
"אתם ממשיכים להסתכל עלי… טוב, שיהיה לכם לבריאות".
"אנחנו פשוט רוצים לשמוע את השיעור, כבוד הרב!" צעק היהודי עם כיפת הנח נח מהמרפסת בבניין ממול. "כבוד הרב כבר יתחיל בבקשה עם השיעור בדף היומי, למה עוד מעט החברה כאן מאבדים סבלנות והיצר הרע מאבד לנו את הריכוז או משהו. נו תתחיל כבוד הרב, אנחנו מחכים בסבלנות רבה".
"קראו לי יענקלה, קראו לי יענקל. אבל כבוד הרב אף אחד עוד לא קרא לי" טננהויז אמר ואני חשבתי לי שאיזה נס שבמרפסת הוא לא צריך מסכה. ככה כולנו רואים את החיוך הרחב שעל פניו.
"אז לפני שאדבר מהדף היומי" סבא טננהויז ניגש סוף סוף לעניין, "אני רוצה לדבר קצת מענייני דיומא. זאת בעקבות ויכוח רציני ששמעתי כאן מאחת המרפסות".
"צריך להתחיל לריב בשקט" לחש קורנפלקס מקומה שלש לאחיו הקטן. "מסתבר ששומעים הכל…"
"או שנפסיק לריב וזהו" לחש צביקי לשוקי. "אנחנו שוכחים שבמרפסת שומעים ממש הכל!"
"נכון", לחש סבא טננהויז מקומת המינוס אל תוך מיקרופון השוטר. "במרפסות שומעים ממש הכל! ובכן. שמעתי כאן מאחת המרפסות, לא אגיד כאן את שם המשפחה שהמרפסת שייכת אליה, ויכוח נוקב בעניין חובת 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם'. לא אנקוב בפרטים כדי לא להעליב, אני רוצה רק להזכיר לכולנו את הימים הגדולים שאנחנו נמצאים בתוכם. ימי ספירת העומר.
ימי ספירת העומר הם ימים גדולים. אנחנו יוצאים ממ"ט שערי טומאת מצרים אל הקדושה של קבלת התורה. מתכוננים, סופרים את הימים, עולים בסולם של המידות הטובות. בואו לא נשכח את החשיבות של המידות הטובות. לדבר יפה אחד לשני, גם אם זה אח או אחות שלך. גם אם הוא או היא קטנים ממך ונראה שהם לא מבינים את כל מה שהסברתם להם קודם. לכבד, ילדים יקרים. לדבר בנועם, ילדים צדיקים.
לא לשכוח את מה שקרה לתלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה"
"ובגלל זה אנחנו לא שומעים מוזיקה בספירת העומר עד היום" הפגין איזה קורנפלקס קטנציק את הידיעות שלו.
"הלוואי שנזכה שתהיה ביננו אהבת חינם, שבית המקדש ייבנה בימינו" נאנח טננהויז אל תוך המיקרופון. "אמן!" צווחנו כולנו מכל המרפסות, וזה עם כיפת הנח נח התחיל לשיר "אשריכם תלמידי חכמים". כל המרפסות וכל החלונות הצטרפו אליו. רק בקושי הצליח סבא טננהויז לסיים עם הסיפור של הלל הזקן, והגוי שסיפר לו שהוא רוצה ללמוד את כל התורה על רגל אחת.
"מה ששנוא עליך, אל תעשה לחבריך", אמר לו התנא הקדוש.
"אמר רבי עקיבא ואהבת לרעך כמוך" רעמה שירת המרפסות. "הוא בכלל לא אומר את הדף היומי" לחשתי לשוקי והפעם, באמת בשקט. לא חסרות לי צרות.
« לפרק הקודם | לפרק הבא »