כל העצמות כאבו לגלעד. לעולם יישאר כנראה ילד תפנוקים של אמא… אם על המזרן בישיבה לא מצא לעצמו תנוחה, איך ימצא בשק שינה מעוך ומוזנח? אולי עוד קצת טירונות לצידו של צח יעשו את העבודה.
קרני שמש הסתננו מבין האורנים, צורבות לו בעיניים. בטנו צבטה וגרעיני חמניות אחרונים לא ממש השקיטו את הרעב. גלעד הניח בזהירות את הנמנמן בתא האחורי של האופניים, מתחיל לדווש לכיוון היציאה מהיער. משהו נתקע לו בגלגל. עצר, ירד והתכופף, מייצב את האופניים ביד ימין. האם זו פטה מורגאנה? לחמנייה עטופה היטב בכתב יד מוכר וחותמת: כשר פרווה טבעוני, המתינה לו בין עלים יבשים.
האם צח השאיר אותו עבורו? בכל זאת חבר נאמן? קילף את הניילון, נטל ידיים בטיפות אחרונות שהיו במידנית, בירך חפוזות ובלע את הלחמנייה בשני ביסים גדולים. הצלילות חזרה לו לאט. "חכה לי דקה אני מברך" לחש לנמנמן כשפתח את תא האכסון שלו, מוציא ברכון קטן. הרגל ישן שלא מצליח להיגמל ממנו, יצחק צח כמה שיצחק – הוא ממשיך לברך מתוך ברכון. אמא אמרה פעם שזו סגולה לפרנסה, לא שהוא צריך הרבה בשביל לחיות, פעם בשבוע במשתלה בהחלט מספיקה לו ובכל זאת. בישיבה קוראים לזה גירסא דינקותא.
החזיר את הברכון, מתלבט: לנעול את התא האחורי? יישאר לנמנמן אוויר? לא לנעול? ואם הוא ייפול באמצע הדרך?
בדיקה מדוקדקת גילתה לו חור אוורור קטן באחת מדפנות התא. נעל אותה ויצא אל שביל היער, החוצה מהעצים והעלים והפירות שמנקדים אותו. החוצה אל ריח פיח ורעש מכוניות ואספלט אפור דלוח ובלתי נגמר.
מה אמא אמרה? ימינה, שמאלה? הכיוונים התבלבלו לו, תמיד היה גרוע בהתמצאות במרחב.
היד כבר פחות רעדה כשהוציא את הטלפון מהכיס. הפעיל אותו. היא ענתה לו אחרי צלצול אחד, הקול שלה נוטף חמאה מומסת בשקשוקה. דוחסת את כל האהבה המודחקת בשלשה מילים: "כן גלעד שלי?"
"תזכירי לי איך מגיעים למרפאה?" הוא זורק בלי גינוני נימוס.
"רוצה להישאר איתי על הקו מותק?" היא מציעה לו. גלעד מסרב. להשאר צמוד לקרינה ממושכת זה יותר מדי בשבילו. "תגידי לי בקיצור ומקווה לזכור".
יצא מיער כרמיאל לכיוון מזרח. עצי אורן וברוש נסעו אחורה, שולחים לו שפריץ אחרון של ריח וקסם. קול רך בקע מהטלפון. "רואה שלט דרכים? אתה צריך להגיע לכביש שבעים".
גלעד מסתבך, מסתובב סביב עצמו עד שרואה את השלט המיוחל, פונה עם הכביש. "כשתגיע לצומת יפעת תפנה לכיוון יישוב עין יעל. עשרים דקות נסיעה ואתה שם".
הוא פולט "תודה" וממשיך לדווש, מתפלל בלי מילים על היצור חסר האונים השוכן לו בתא האחורי. שלא יגיע איתו מאוחר מדי. רגע, איך מטפלים במרפאה של בעלי חיים? לא צריך כרטיס מגנטי או משהו? ואם יתבקש לשלם? אין עליו יותר משטר אחרון של מאתיים.
"אם אתה צריך עוד משהו, תתקשר אלי מותק" קולה של אמא שופע. גלעד מעיף בטלפון מבט מופתע. איך שכח לנתק אותו, וכמה גלי קרינה הגיעו בינתיים לנמנמן האומלל…
"בהצלחה יקר שלי" אמא מצופפת מילים. הן מחליקות מחוץ ללב של גלעד. עכשיו הוא מודאג מדי, ממהר מדי, עסוק בעניין של פיקוח נפש.
"את יכולה לצאת, תהני" שרוליק פירגן לה מכל הלב.
"הילדים אמורים לישון. אבל מה יהיה עם החברותא?"
"חיימסון מסכים להגיע לכאן" שרוליק יישר את מפת הקרם. "נלמד בסלון, הילדים ימשיכו לישון ואת תהני לך בנחת בחתונה".
"תמיד רציתי שהקירות שלנו יספגו קול תורה" חלום ישן מהבהב בלב של מטי. ידעה להעריך את המחווה. יוצאת אל האוויר הנעים בחוץ, יסמין כבר חיכתה לה בחניה.
כבר לפני יומיים תכננו את הנסיעה יחד, תמר ואתי והשאר. מתי לצאת ובאיזה אוטובוס להחליף כדי להגיע לאולם במינימום זמן וסחרחורת.
כמה שמחו עם ההצעה של יסמין, שתקפיץ אותן ישירות ברכבה לחתונת הבת של פנינה.
"איפה כולן?" יסמין בפאה חלקה ושאל מלא נצנצים. לאט התקבצו כולן, עקבים הקישו חגיגית ברצפת הרכב. לאתי לא היה נעים.
"אולי נשלם לך על הדלק?" שאלה רטורית בשביל הנימוס.
יסמין הפתיעה בהסכמה שלה.
"רעיון טוב, אתן יכולות לשלם מחיר אוטובוס". הן התחילו לנבור בארנקים, סביב הקקטוסים בכיכר נדלקו אורות צבעוניים ויסמין פנתה אל היציאה מהעיר.
מנגינות קלאסיות התפזרו בחלל הרכב, מלוות אותן מאה מטרים קדימה, מגבירות ווליום כועס מול עצירה פתאומית.
"תאונה?" אלף תרחישים התרוצצו בדמיון של מטי.
"דווקא הפגנה" הקול של אתי עצבני. "כמה הצפי? איך אני שונאת לשבת בפקקים".
רגל ימין של מטי קפצה במקום, שורה אינסופית של פנסי רכב אדומים הבהבו חסרות סבלנות.
"רוצות איזו הרצאה מרתקת?" יסמין הציעה, חלונות הרכב ענו לה בשתיקה.
האוויר ברכב נעשה דחוס. "אני חושבת שהמפגשים שלי במתנ"ס יעשו לכן טוב" יסמין הגבירה את עצמת המזגן ונשענה לאחור, מרפה. "במפגשים האלה לומדים להרפות, לתת לקדוש ברוך הוא להוביל את העולם בלי לנסות לעזור לו…".
"למה את מתכוונת?" תמר מכווצת גבות.
"תטעמו ותבינו" מטי שיווקה להן. רעש מוזר התקרב מהכביש. שלטים ירוקים וצעקות לא ברורות תמרנו בין הרכבים. שורה של ברנשים צעירים לבושים ירוק. יסמין נרכנה קדימה מצמצמת מבט, אצבעות מלבינות אוחזות בהגה, קופאות.
המשך יבוא…
« לפרק הקודם | לפרק הבא »