גלעד פתח עיניים, "האמת שאני רעב" פצה סופסוף את פיו ויסמין רצתה לרקוד. פרסה את הלחמנייה לחצי והחלה לתחוב פנימה פרוסות. עגבנייה, חמאה, בזקה מלח. כמו שאהב תמיד.
"להביא לך קערה לנטילת ידיים?" גלעד התיישב לאט ושלח רגליים ארוכות ועייפות מחוץ למיטה. "אני לא באמת חולה" צחקק ופנה לכיור. "מה הכנסת לי ללחמנייה, אמא?"
"עגבנייה וחמאה בינתיים, להוסיף ביצה מבושלת?"
"אוי לא!" הנטלה נפלה מידיו של גלעד, מרטיבה בשפריצים קטנים את פניה של יסמין. אלו ידיו שחלשות עדיין? "גם חמאה לא. מספיקה לי עגבנייה ו…" הוא קרב אל המגש ובדק אותו, עיניו מעבירות סינון מהיר. המבחר לא גדול: ביצה, עגבנייה, חמאה, ריבה, מעדן חלב. "עגבנייה וריבה". הוא חרץ. יסמין גיחכה "אתה לא באמת מתכוון לאכול את השילוב ההזוי הזה, עגבנייה חמוצה עם מתוק דביקי". גלעד הצטרף לגיחוך. "לא חשבתי על הטעם, בדקתי רק מה מתוך כל המגש הזה מותר לי לאכול".
יסמין שלפה את פרוסות החמאה והותירה את העגבנייה להתבשל שם במיץ של עצמה, בוזקת מלח. עקבה אחר נגיסותיו הקטנות של גלעד, ברוך ה' הילד חוזר לעצמו. היא מרשה לעצמה להתרווח על כורסת המלווים.
"ביקור רופאים!" אור מסנוור בקע מהתקרה. גלגלים שקשקו מהפתח, יצורים בלבן נעמדו מולם, בוחנים גליון רפואי.
"גלעד שלג. בן עשרים, הגיע לכאן במצב התייבשות, תת תזונה ואנמיה חמורים, קיבל עירוי מלחים ושתי מנות של עירוי ברזל. מצב כללי טוב, ישתחרר מחר אני מניח". רופא בכיר דיבר לסטאז'רים וסוף סוף הביט גם בגלעד עצמו.
"נשחרר אותך עם שעורי בית, בחורצ'יק, ותצטרך להבטיח לבצע אותם" קרץ אליו. "אם אתה לא רוצה לחזור לכאן שוב במצב חמור יותר, אתה חייב לשנות תפריט. בהמשך היום יבקר אצלך תזונאי עם הנחיות ברורות. אמא" הוא פנה אל יסמין, "תתחילי לפנק אותו. בשר אדום, בקר, כבד, דגים, מרקי ירקות סמיכים, מצבור החלבונים שלו ריק. אלו אבני הבניין של הגוף".
יסמין הנהנה בעצב, יודעת ששום ארוחה חמה ומפנקת ככל שתהיה, לא תעבור את מפתן הסרבנות של גלעד.
הרופאים המשיכו אל המיטה הבאה וגלעד רצה להקיא.
"בכל הלולים שלך בסן קלר הם רוצים לפטם אותי" אמר ליסמין, "תרנגול אדום, תרנגול כתום ועוד כמה פרות לקינוח. תגידי הם שפויים? באמת חושבים שאני מסוגל לאכול יצורים??"
"שה!" יסמין מזכירה לו שהמשלחת הכבודה עדיין כאן, מתלחשת ליד המיטה הסמוכה.
"לא אכפת לי שידעו" גלעד הנמיך את הקול בכל זאת. "אני בבשר לא נוגע, שיתנו לי זריקות מצדי, עם כל החלבונים ואבני הבניין שהם רוצים".
"זה רעיון" יסמין הנהנה.
"אבל בתנאי ששום חלקיק מהחי לא ישתרבב לשם" הזכיר לה גלעד.
"שנים לא יכולתי לטעום ביצים, לא עוף ולא פרגיות" המבט של יסמין הצטעף, שאבה את גלעד, אל מחוז ילדותה בסן קלר. לא האמינה על עצמה, איך היא מספרת דווקא את הסיפור הזה ובדיוק לגלעד… הילד הקשיב לה הלום. "עד שלמדתי לעומק את הנושא, הבנתי שהתרנגולות והפרגיות והביצים וכל בעלי החיים הכשרים, משתוקקים שאברך עליהם ואוכל אותם… כשהמבט הפך רוחני הצלחתי להתרומם מעל כל הסיפור הקשה שהיה לי, לגדול מתוכו ולרחם על החיות בצורה הכי יהודית…".
גלעד משך כתף לא מבינה. "אני לא מסוגל לאכול בעלי חיים ולא תוצרת שלהם" זיק לוחמני הופיע בעיניו. "ארגיש את העיניים שלהם מאשימות אותי, זה יפריע לי לישון בלילה".
"עוד נדבר על זה" יסמין מרחה לעצמה חמאה על לחמניית כוסמין שהגיעה איתה מהבית. "אל תדאג, לא אשכנע אותך לאכול משהו נגד רצונך. עכשיו הזמן שלך לנוח".
מטי בחנה את מדרס ימין מקרוב, מתלבטת אם חידוש וציפוי יספיקו הפעם או שחייבים זוג חדש. יחד עם נעליים אורתופדיות זה יצא קרוב לאלפיים. גם ככה כרטיס האשראי שלהם מגמגם לאחרונה וחשבון הבנק מתגרד בתחתית.
מי אמר שהיא חייבת מדרסים? יש אנשים שהצליחו להיגמל מהדבר הזה, לימדו את הרגל שלהם לעמוד יציב בלי תמיכה חיצונית, אולי יסמין תדע לתת לה תרגילים. הרי הכל מתחיל מהראש.
גלגלה את זוג הנעליים הסורר לפינת הסלון ונכנסה יחפה למטבח. שוברת ביצים לחביתות, מציתה אש, מפזרת ריח של טיגון במטבח.
בתאבון, הנה מלפפונים ושוקו.
ברכת המזון, שמפו מגבות טוש מהיר,
ושקט.
אל תוך הבלגן הבריא שהמתין לטיפולה המסור, נכנסו שרוליק והחיוך.
"ברור שאת קונה מדרסים חדשים, אלה עשו את שלהם" הוא פסק, "וגם נעליים אורתופדיות הכי יציבות שיש".
"מאיפה? אל תגיד לי שהנדיב ההוא של העגלה מחלק גם אביזרים אורטופדיים כי יהיה לי קשה להאמין".
"לא אומר" החיוך התחבא לו תחת הזקן. "יהיה נדיב אחר" הוא הושיט אצבע כלפי מעלה, והתיישב לאכול בשלווה ארוחת ערב. "האם היה לנו חסר פעם משהו שאנחנו באמת צריכים?".
"השאלה אם אני באמת צריכה את זה" מטי פתחה וגלגלה את הסוגר של הלחם.
"נעליים נוחות ויציבות הן צורך אמיתי, איש לא יתווכח על זה" הפסקנות של שרוליק לא התאימה לו. כנראה באמת נבהל מהנפילה שלה. הגיש לה את הטלפון. "תקבעי תור להתאמת מדרסים".
מלכי הקישה את הספרות, אם שרוליק כל כך רוצה…
המשך יבוא…
« לפרק הקודם | לפרק הבא »
