מפתח הקסם, פרק 5 \ ל.פוטש

כריכה לסדרה "מפתח הקסם": מפתח זהב מרחף מעל תיבת אוצר בלילה מכוכב – לאה פוטש

וּבוֹ תִּקְרְאוּ אֶת הֶמְשֵׁךְ הַמִּכְתָּב הַסּוֹדִי

בַּהַפְסָקוֹת הַבָּאוֹת חֵלוּשׁ נִסְּתָה לְדַבֵּר עִם רִיקִי. אֲבָל לְרִיקִי לֹא הָיָה זְמַן. הִיא מִהֲרָה לֶחָצֵר, לַחֶבֶל שֶׁל דְּבוֹרָה'לֶה, כְּאִלּוּ הָיָה הַחֶבֶל עָשׂוּי מִיַּהֲלוֹמִים. אָז רִיקִי הוֹצִיאָה בִּזְהִירוּת אֶת הַמִּכְתָּב, הִסְתִּירָה אוֹתוֹ מִסָּבִיב בְּמַחְבָּרוֹת פְּתוּחוֹת וּבַקַּלְמָר שֶׁלָּהּ וְהִמְשִׁיכָה לִכְתֹּב.

חָשַׁבְטִי שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ נֶכְמָד לְהִתְכַּטֵּב בְּסוֹדִיּוּת. אֲנִי אָשִׂים לָךְ אֶת הַמִּכְטָבִים שֶׁלִּי עַל הָאֲרוֹנִית שֶׁלָּךְ, וְאַתְּ תָּסִימִי לִי מִכְטְבֵי תְּשׁוּבָה, אוּלַי מִתַּחַת לַכָּרִית? יִהְיֶה לִי כֵּיף נוֹרָא לְהֵרָדֵם אַחֲרֵי שֶׁאֶקְרָא אֶת הַמִּכְתָּבִים הָאֵלֶּה. אַתְּ בְּוַדַּאי תָּבִינִי אוֹתִי וְתַעַזְרִי לִי לְסַדֵּר אֶת הַבִּלְבּוּלִים שֶׁמִּתְבַּלְבְּלִים לִי בַּלֵּב לִפְעָמִים.

בַּהַפְקָסָה הַקּוֹדֶמֶת, כְּשֶׁהִתְחַלְתִּי לְסַפֵּר לָךְ עַל הַחֲבֵרָה שֶׁלִּי, הַמַּצָּב בֵּינֵינוּ נִאְיָה עוֹד יוֹתֵר גָּרוּעַ. הִיא רָאֲתָה שֶׁאֲנִי כּוֹתֶבֶת לָךְ מִכְתָּב, וַאֲנִי הִסְתַּרְתִּי אוֹתוֹ מַהֵר מַהֵר עִם הַיָּד שֶׁלִּי, וְהִיא נֶעֶלְבָה שֶׁאֲנִי מַסְתִּירָה מִמֶּנָּה דְּבָרִים! אָז מָה, בִּגְלַל שֶׁכָּל הַשָּׁנִים אֲנַחְנוּ חֲבֵרוֹת, אֲנִי חַיֶּבֶת לְסַפֵּר לָהּ אֶת הַסּוֹדוֹת הֲכִי כְּמוּסִים בַּלֵּב שֶׁלִּי?

חוּץ מִזֶּה, שֶׁהִיא כָּל הַזְּמַן יוֹצֵאת בַּהַפְסָקָה לְשַׂחֵק בְּחֶבֶל עִם הַכְּבוּצָה הַשְּׁנִיָּה, וְנִבְלַעַת כָּל רֶגַע בַּמַּעְגָּל שֶׁל הַמַּלְכַּת כִּתָּה, וְנִדְמֶה לִי שֶׁהִיא מוֹצֵאת לָהּ שָׁם חֲבֵרוֹת אֲחֵרוֹת.

אִמָּא'לֶה. נִרְאֶה לִי שֶׁאֲנַחְנוּ הוֹלְכוֹת מַמָּשׁ לָרִיב! אַף פַּעַם לֹא רַבְנוּ, מֵאָז שֶׁשְּׁתֵּינוּ הָיִינוּ בַּגָּן! וְגַם אִם הָיְטָה מְרִיבָה קְטַנְטֹנֶת, מִיָּד עָשִׂינוּ 'שׁוֹלֶם לְעוֹלָם', וְאַתְּ אָמַרְתְּ לִי, שֶׁבִּגְלַל שֶׁאֲנַכְנוּ שְׁכֵנוֹת בְּאוֹתוֹ בִּנְיָן אֲנַחְנוּ צְרִיכוֹת לִשְׁמֹר חָזָק שֶׁלֹּא לָרִיב, כִּי אִם נָרִיב זֶה יִאְיֶה מַמָּשׁ לֹא נָאִים. קָשֶׁה הֲפִילוּ.

עַכְשָׁו שֶׁאֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל זֶה זֶה נִרְאֶה לִי מַמָּשׁ אַתְחָלָה שֶׁל מְרִיבָה. זֶה מַפְכִיד אוֹתִי. הַבֶּטֶן שֶׁלִּי מִתְהַפֶּחֶת. פַּעַם רָהִיתִי אֵיךְ הָאַחִים שֶׁל הַחֲבֵרָה שֶׁלִּי רָבִים עִם הַחֲבֵרִים שֶׁלָּהֶם, הֵם בּוֹעֲטִים וּמַרְבִּיצִים אֶחָד לַשֵּׁנִי עִם כָּל הַכֹּחַ, וּמִיַּד אַחַר כָּךְ הוֹלְכִים הָלְאָה. הֵם בִּכְלָל לֹא נִבְהָלִים מִזֶּה. אוּלַי גַּם הַחֲבֵרָה שֶׁלִּי לֹא נִבְהֶלֶת מִמְּרִיבוֹת בִּגְלַל הַהַחִים שֶׁלָּהּ. אֲבָל אֲנִי כָּל כָּךְ נִבְהֶלֶת וְזֶה מַפְחִיד אוֹתִי מְאֹד מְאֹד מְאֹד. אֲנִי לֹא רוֹצָה לָרִיב עִם הַחֲבֵרָה שֶׁלִּי. אוּלַי הָיָה טוֹב לַעֲבֹר כְּבָר לַחֶבֶל שֶׁל הַמַּלְקַת כִּתָּה אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי כְּבָר מִתְבַּיֶּשֶׁת לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה. וְחוּץ מִזֶּה, אֲנִי לֹא רוֹצָה שׁוּב לִהְיוֹת הָאַחֲרוֹנָה שֶׁמְּגַלְגֶּלֶת עַד שֶׁהַיָּדַיִם כּוֹאֲבוֹת לָהּ.

טוֹב, אָז אֲסַיֵּם אֶת הַמִּכְתָּב לִפְנֵי שֶׁהַחֲבֵרָה הַזֹּאת שׁוּב חוֹזֶרֶת וְנֶאֱלֶבֶת מִזֶּה שֶׁיֵּשׁ לִי אִסּוּקִים סוֹדִיִּים,

וְגַם כִּי הַיָּד בֶּאֱמֶת מַתְכִילָה לִקְאֹב לי, מֵרֹב שֶׁהִיא כּוֹטֶבֶת בִּמְהִירוּת וּבְלַחַץ וְהִיא פּוֹחֶדֶת שֶׁמִּישֶׁהוּ יְגַלֶּה אוֹטָה.

הוֹאֶבֶת מְאֹד מְאֹד,

הַיַּלְדָּה שֶׁלָּךְ.

חֵלוּשׁ הִסְפִּיקָה לְקַפֵּל אֶת הַמִּכְתָּב יָפֶה וְקָטָן, לִתְחֹב אוֹתוֹ פְּנִימָה אֶל הַקַּלְמָר, שֶׁיָּנוּחַ שָׁם לְיַד מַפְתֵּחַ הַקֶּסֶם, לִפְנֵי שֶׁרִיקִי חָזְרָה, אֲדֻמָּה וּמִתְנַשֶּׁמֶת מֵהֶחָצֵר.

הַבֹּקֶר הִסְתַּיֵּם וְחֵלוּשׁ חִפְּשָׂה אֶת רִיקִי כְּדֵי לָלֶכֶת אִתָּהּ בְּיַחַד הַבַּיְתָה, כְּמוֹ שֶׁהֵן עָשׂוּ מֵאָז שֶׁהָיוּ בַּגָּן.

"אֲנִי לֹא רוֹצָה לָרִיב אִתָּךְ", הִיא אָמְרָה לַפָּנִים הַחֲמוּצוֹת שֶׁל רִיקִי. "וְאִם אַתְּ רוֹצָה, אֲנִי אַסְבִּיר לָךְ מָה זֶה הָיָה הַדַּף שֶׁכָּתַבְתִּי. זֶה מִכְתָּב לְאִמָּא שֶׁלִּי, אַתְּ מְבִינָה? כָּתַבְתִּי לָהּ מִכְתָּב, כִּי בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן אֵין לָהּ בִּכְלָל זְמַן לְדַבֵּר אִתִּי".

"אָז מָה", רִיקִי לֹא הָיְתָה נֶחְמָדָה בִּכְלָל. וּכְכָל שֶׁחֵלוּשׁ נִסְּתָה לִהְיוֹת, זֶה לֹא הָלַךְ. "גַּם לְאִמָּא שֶׁלִּי אֵין תָּמִיד זְמַן אֵלַי, מָה אַתְּ חוֹשֶׁבֶת לָךְ? יֵשׁ לָהּ הַרְבֵּה יְלָדִים לְטַפֵּל בָּהֶם, בְּלִי עַיִן רָעָה, וַהֲמוֹן כְּבִיסוֹת וְכֵלִים וְאֹכֶל לְבַשֵּׁל. נִרְאֶה לָךְ שֶׁיֵּשׁ לָהּ זְמַן לִהְיוֹת רַק אִתִּי וּלְדַבֵּר רַק אִתִּי?"

"אֲבָל אֲנִי הָיִיתִי רְגִילָה שֶׁהִיא כֵּן…" חֵלוּשׁ נָשְׁכָה אֶת הַשְּׂפָתַיִם. פַּעַם רִיקִי הָיְתָה מְבִינָה אוֹתָהּ, אֲפִלּוּ מְרַחֶמֶת עָלֶיהָ שֶׁהִיא בַּת יְחִידָה. הַיּוֹם הִיא כְּבָר לֹא. מְעַנְיֵן אֵיךְ זֶה קָרָה וְלָמָּה.

"אָז אַתְּ כֵּן מְקַנְּאָה בְּאָח שֶׁלָּךְ!" רִיקִי אָמְרָה בְּקוֹל גָּדוֹל מִדַּי. אֵילוּ בּוּשׁוֹת! הַחֲבֵרוֹת יְכוֹלוֹת לִשְׁמֹעַ אֶת זֶה וְלִלְעֹג לָהּ. "אֲנִי לֹא מְקַנְּאָה בּוֹ, כְּבָר אָמַרְתִּי לָךְ. זֶה רַק קָשֶׁה לִי אֲבָל לֹא מְשַׁנֶּה. נְדַבֵּר מִמַּשֶּׁהוּ אַחֵר".

הֵן יָצְאוּ מֵהַבִּנְיָן שֶׁל בֵּית הַסֵּפֶר וְלֹא יָדְעוּ מָה לוֹמַר אַחַת לַשְּׁנִיָּה. "בְּדִיּוּק הַיּוֹם נִזְכַּרְתִּי בָּאַחִים שֶׁלָּךְ", חֵלוּשׁ אָמְרָה. "אֵיךְ הֵם יוֹדְעִים לָרִיב לִפְעָמִים… עִם בְּעִיטוֹת וּמַכּוֹת כָּאֵלֶּה. בָּנִים רָבִים אַחֶרֶת מִבָּנוֹת, אָה?"

"כֻּלָּם רָבִים לִפְעָמִים". רִיקִי לֹא הֵבִינָה לְמָה הִיא מִתְכַּוֶּנֶת. "אָז מָה. זֶה לֹא אוֹמֵר שֶׁהֵם יְלָדִים לֹא טוֹבִים! סַבְתָּא שֶׁלִּי אוֹמֶרֶת שֶׁיְּלָדִים שׁוֹבָבִים הֵם יְלָדִים גְּאוֹנִים!"

"נִרְאֶה לִי שֶׁגַּם אִיצִי שֶׁלָּנוּ הוֹלֵךְ לִהְיוֹת שׁוֹבָב", אָמְרָה חֵלוּשׁ, לַמְרוֹת שֶׁלֹּא הָיְתָה בְּטוּחָה בָּזֶה בִּכְלָל. בֵּינְתַיִם הוּא יוֹדֵעַ רַק לִבְכּוֹת, וּלְהָזִיז אֶת הַיָּדַיִם וְהָרַגְלַיִם וּלְהִתְהַפֵּךְ. זֶה לֹא מַמָּשׁ נִקְרָא שׁוֹבָב. "תַּלְמִיד חָכָם הוּא בֶּטַח יִהְיֶה, עִם כָּל הַתְּפִלּוֹת שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי מִתְפַּלֶּלֶת עָלָיו".

"נִרְאֶה לָךְ שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי לֹא מִתְפַּלֶּלֶת?" רִיקִי שָׁאֲלָה אוֹתָהּ וְחֵלוּשׁ לֹא הֵבִינָה לָמָּה כָּל מִלָּה שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת כָּל כָּךְ מַרְגִּיזָה אֶת רִיקִי. הִיא אַף פַּעַם לֹא הָיְתָה כָּזֹאת! אוּלַי הִיא כּוֹעֶסֶת עָלֶיהָ? אוּלַי כֵּן הָיְתָה צְרִיכָה לִכְתֹּב מִכְתָּב לְרִיקִי? הִיא נָשְׁכָה שְׂפָתַיִם. הִיא חַיֶּבֶת לִמְצֹא רַעְיוֹן. אָסוּר שֶׁרִיקִי וְהִיא יַתְחִילוּ מְרִיבָה. "רוֹצָה לָבוֹא אֵלַי אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם? הַרְבֵּה זְמַן לֹא הָיִית, אֲנִי רוֹצָה לְהַרְאוֹת לָךְ מַשֶּׁהוּ מְעַנְיֵן".

"לֹא יוֹדַעַת. נִרְאֶה לִי שֶׁהַיּוֹם אֲנִי צְרִיכָה לַעֲזֹר לְאִמָּא שֶׁלִּי", אָמְרָה לָהּ רִיקִי. וּבְדִיּוּק הֵן הִגִּיעוּ לַבִּנְיָן שֶׁלָּהֶן. הֵן עָלוּ לְאַט בַּמַּדְרֵגוֹת. בַּקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה רִיקִי אָמְרָה לָהּ "טוֹב, שָׁלוֹם" וְנִכְנְסָה לַבַּיִת שֶׁלָּהּ, וְחֵלוּשׁ הִמְשִׁיכָה עוֹד שְׁתֵּי קוֹמוֹת, לַבַּיִת שֶׁלָּהּ.

הֵן לֹא נֶעֶצְרוּ בַּמַּדְרֵגוֹת לְפַטְפֵּט, כְּמוֹ תָּמִיד.

שְׁאֵלַת מַפְתֵּחַ: הַאִם הִצְלַחְתֶּם פַּעַם לְזַהוֹת מְרִיבָה עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִיא פּוֹרֶצֶת?

« לפרק הקודם | לפרק הבא »

אהבתם את הסיפור? יש עוד הרבה כאלה לפני השינה 🌙

שנת סיפור: סיפור חדש כל ערב, לשמוע באתר, באפליקציה ובטלפון. החודש הראשון ב־₪1.

לסיפור של הערב
✍️ ואת? רוצה לכתוב סיפורים כאלה לילדים שלך? השיעור הראשון בקורס הכתיבה במתנה ←