כל הפוסטים באמונה וביטחון

בקרון צפוף בדרך למחנות, שפרה אינה מוטרדת מהרעב או מהצמא – רק מכך שאינה יכולה להתפלל בידיים נקיות. סיפור אמיתי

בדור של תוצאות מיידיות שכחנו שלתהליך אין קיצורי דרך. מורה לנגינה, בעלת תשובה ומו"לית מספרות על סבלנות, אמונה וצמיחה בקצב

חג הסוכות מתקרב, ומשה, האיש השמח, שוקע בעננה כבדה. שפרה מנסה להחזיר לו את השמחה, והרבי שולח אותו ללמוד אותה

שתי חברות יוצאות משערי הסמינר: מינה יודעת בדיוק לאן היא הולכת, ובינה מבולבלת מעודף כישורים. סיפור על רגישות, ידיעה וכאב,

חנה לחוצה מדמי השכירות, והשוקולד במקפיא הוא המרגיע הקבוע שלה. עד שהיא מחליטה לקבל על עצמה קבלה של ארבעים יום.

ילדה בת עשר בגאולה, פילים של תמונות לפיתוח וארנק כמעט ריק. זיכרון ילדות מתוק על הפעם הראשונה שהרגישה בחוש את

שלוש נשים חולקות מונית לתחנה המרכזית, ובדרך נפתחים לבבות: אם שמתפללת על בתה הרחוקה, ונהג מונית עם סיפור משלו על

שיר לפרשת ראה: משל על שתי מעטפות חתומות – ועל כוח הבחירה שנתן לנו בורא העולם בין הטוב לרע.

מי שמספר את הסיפור הזה הוא טלפון. מכשיר ותיק שמחבר בין אנשים, ובערב אחד של שיחת ועידה מתנתקת, מגלה שגם

שלוש נשים גבורות רוח, שלכל אחת מהן נתיב ייסורים משלה, משתפות בכור ההיתוך ובאמונה שהזדככה בדרך – ועדיין מחייכות.