אמא המטפלת הרגשית שלי \ ל.פוטש

אמא, אין עוד אחת! כך אומר המיתוס ואומרת גם המציאות, לוחש הלב ופוסק גם השכל.

אז זהו, שרק את אמא שלי, יכולה ב-א-מ-ת להבין אותי. את, שהרגשת אותי עוד לפני שנולדתי, שראית הראשונה את האף שלי, הדומה כל כך לשל דודה יפה אחותך, רק את יודעת מי אני ועד כמה אני שלך. רק את יכולה לתת לי מה שאף אחד אחר בעולם לא יכול. הכלה אימהית, אהבה אימהית, קבלה ואישור אימהיים. כל מה שתעשי, אמא שלי, יהיה אימהי, ואין לו תחליף.

אז מה את אומרת, אמא? אולי כדאי שגם הטיפול הרגשי שלי יהיה טיפול אימהי? טיפול רגשי תוצרת בית, אמא, בסדר?

נשב ביחד, נדבר, נפתח רגשות… תשמעי אותי בשתי אוזניים ובעיקר בלב. יהיה כיף, אמא, יאלה?…

אז קדימה:

קלפים טיפוליים בשיטת "עשה זאת בעצמך":

בצהרי יום בהיר או מעונן, תאספי את הילדים שממילא מסתובבים סביבך במעגלים, ותציעי להם להכין תמונות מעשה ידיהם להתפאר. תסבירי שאנחנו יוצרים מאגר תמונות משפחתי שיאפשר לנו לשוחח עליו ולשחק עימו במשחקים שונים. ניקח עיתונים חינמיים מלאי צבע ותמונות ונעצב לנו תמונות, דימויים ואינטראקציות בין אישיות שונות. לדוגמא, גזרתי ילד ולצידו הדבקתי אבא, והרי לי דימוי בין-אישי משפחתי. גזרתי רחפן ולצידו הדבקתי את המילה "חלום" והרי לי דימוי לחלום המככב בעולמם של גילאי העשרה הצעירים. לגילאים גבוהים יותר המשתתפים במשחק המשפחתי נוסיף גם דימויים פחות קונקרטיים ויותר פתוחים למשמעויות רחבות ומופשטות. עיגול מתפשט, אוקיינוס אין סוף, אופק פתוח שבצידו צילה של דמות קטנה ועץ רב גווני.

תוך כדי ההכנות השיח יכול כבר ללכת קצת לכוון הרגשי שאותו את מובילה: "אני יוצרת תמונה שמזכירה לי כמה אני אוהבת אתכם", "יצאה לי תמונה של מתנה שנשברה, אוי, זו תמונה עצובה"…הילדים מעצבים בעצמם קלפים למשחק, ואת אמא, משתתפת ומוסיפה מהשראתך על הפן הרגשי החשוב לך בעניין. למשל, ביתך המתבגרת מתרחקת ממך? עצבי נא תמונה מאפשרת של בחורה לצד אם. מי יודע? אולי יהיה זה הפתח לשיחה על הקשר ביניכן או אפילו להערת אגב שתוכלי להכילה ולאפשר פתח של קרבה ביניכן, ולו לרגע.

הקלפים עשויים להכיל גם מילים, אך אלו לא יהוו את העיקר ולא את רוב העניין. קלפים טיפוליים נוגעים בנפש, עמוק הרבה מהמילים, וחבל שנעצר שם.

קלפים משוכללים יותר ניתן להכין על ידי יום צילומים. הילדים מצלמים פינות שכוחות בבית, חפצים קטנים שמקבלים משמעות אחרת כשהם במרכז התמונה, סיטואציות אישיות של הבעות פנים שונות או בין אישיות של צמד חברים המשתקף מעם החלון, מיטה עם מצעים אהובים ועוד ועוד.

אז זהו, הכנו את הקלפים, לקח לנו אחר הצהרים שלם של חוויה והעצמה משפחתית. שהרי דיברנו בין לבין על ציורים שמעניינים אותנו, שרוצים להביע משהו ממה שאנחנו מרגישים, שגורמים לנו להרגיש נעים איתם…

למחרת נעבור לשלב הבא של המשחק. כאן האפשרויות רבות ומגוונות. את אמא, תבחרי מה שמתאים לך, מה שזורם לך. את, כמרכז הניווט, צריכה להיות הכי בנוח עם השפה הרגשית שאת מנחילה בבית.

כדי שזה יצליח ניתן לערוך עוד לפני המשחק חוזה חמוד עליו יחתמו כולם בהטבעת אצבע בגואש, או סתם בחתימת היד. כל אחד מקשיב לשני עד הסוף, מותר לומר רק מילות הערכה ואמפתיה, לכל אחד מוקצבות חמש דקות לשיתוף הקלף שלו ולאחר מכן חמש דקות נוספות לדיון משפחתי הכולל הפניית שאלות התעניינות נוספות ל"גיבור" הקלף התורן ומשוב חיובי לדבריו.

אז מה עושים עם הקלפים?

"רציתי לספר לכם ש…"

יש אפשרות ראשונה פשוטה של בחירת כרטיס המביע משהו שהייתי רוצה לשתף בו את בני הבית. כל אחד בוחר כרטיס ולאחר מכן עורכים סבב חוויות לפי הכללים הנ"ל. ומה עושים "בין השורות"? אז זהו, שלא עושים אלא חווים, נמצאים, שוהים, או כל מילה אחרת המבטאת את תחושת הנינוחות הפושטת בך (ווווואאאו, נשימה עמוקהההההה), את אישיותך המשילה מעליה כל זכר לכביסה הממתינה ופושטת סקרנות וכיף רק לשמוע את גוזליך והגיגיהם הצעירים. אנחנו לומדים להכיל, בבית שלנו לומדים להקשיב. לא לרצות לשנות את בת העשרה המעצבנת ולא לנסות לתת פיתרון לבת השמונה המעלה את סוגיית החברות שלא הזמינוה למסיבה. את זה נעשה אולי בפעם אחרת, עכשיו זה רק לתת מקום לחוויה בתוכך, רק לשמוע ולהבין, להתחבר ו-להכיל, כבר אמרנו?…

"נעים לי ולא נעים לי"

אפשרות אחרת היא בחירה של קלף שעושה לי "נעים" בלב, וקלף שמזכיר לי משהו "לא נעים". כאן יש יותר מקום לשיקוף שלך כאם את החוויה "אז אתה מספר לנו שכיף שמחמיאים לך ולא כיף כשכועסים עליך". את יכולה לקשר מעט בין ההפכים שנבחרו, לתת את הרצף ביניהם באופן הזה. זה עוזר לילד להבין שה"נעים" וה"לא נעים" הם שני צדדים של אותו מטבע בנפשו. הדברים מתחברים אצלו לכדי סיפור אחד קוהרנטי ומובן יותר. ו-זהירות, עולים כאן דברים גם פחות נעימים, נכיל גם אותם ולא ניתן עצות כיצד לצאת מזה. להיפך, נשדר את הילד שזה נסבל, שמותר להתמודד, שזה חלק מהחיים של כולנו. (לא כך??) משהו כמו "זה קשה, וזה בסדר…".

"מרגיש לי…"

עוד משהו? בכיף! ניתן להכין מאגר של רגשות רשומים על קלפים נפרדים, וכל ילד בוחר רגש מסוים ומצמיד לו קלף שלדעתו שייך לרגש המסוים. מאגר רגשות לשימושך אמא: אהבה, דאגה, שנאה, כעס, שמחה, אושר, צער, בלבול, תסכול, רוגע, סיפוק, תהייה, זעם, כישלון, קנאה, הצלחה, נעימות, קרבה, אכפתיות, נקמה, כמיהה, בדידות, אומץ, אחריות, אמון, ביטחון, הבנה, הערכה, הפתעה, הקלה, השלמה, נחישות, התפעלות, התרגשות, ויתור, יכולת, עוצמה, כבוד, מסירות, נאמנות, נחת, סבלנות, סליחה, קבלה, שלווה, אכזבה, אין-אונים, בושה, גאווה, געגוע, דכדוך, זלזול, חרטה.

ולגדולים יותר, מה?

"עכשיו אני…אבל הייתי רוצה….."

על כל משתתף לבחור קלף שמסמל את המצב כמו שהוא בנקודה מסוימת (אני שמנה, קיבלתי 60 במבחן, אבא שלנו בחו"ל, חברתי הטובה בגדה בי), קלף שמסמל את השינוי שהייתי רוצה או את מה שארגיש לאחר שהשינוי יעשה. כמובן, אפילו אם זה לא יכול לקרות במציאות. בחלומות, דמיונות, שאיפות וכמיהות עסקינן… למתבגרים של ממש ניתן להציע כשלב נוסף לבחור אף קלף שיכול לסייע הלכה למעשה להגיע לשינוי. שלב זה יוצע רק לאחר ששפת הרגש של ההכלה ללא חיפוש פתרון התמקמה לה זה מכבר בביתנו ובליבנו.

"מה ההיפך ממה"

עוד משהו לגדולים? כן, יש לבחור דימויים המסמלים לדעת המשתתף הפכים. זה יכול להיות דעה אישית, תפיסה או חוויה. לא חייב, כמובן, להיות מובן בפשטות על ידי אחרים, אלא גם משהו מורכב ומופשט יותר המביע משהו מעולם העצמי ההולך ונבנה של הגדולים שלך.

"לדעתי…."

ולמתבגרים של ממש, זאת אומרת, אלו עם הדיפלומה של הדעות הנחוות בכל עניין ונושא, החל מזהותו של מי שצריך להנהיג את המדינה ועד החינוך היאות לאח הקטן והבלתי ממושמע. להם נאפשר גם לבחור תמונה המסמלת איזו דעה או תפיסה אותה הם מעוניינים להביע באוזנינו הכרויות לכל הגה.

אפשר גם לבחור רגש אחד עליו כולם עובדים במקביל כשכל סבב מתחלף הרגש בו דנים. לדוגמא: "נחישות בשבילי/לדעתי זה….." "בושה בשבילי/לדעתי זה….."