הבבא סאלי – דמויות הוד \ ל.פוטש

בליל שבת. שחקנו ב"מה אהיה כשאגדל". ציפי אמרה שתהיה מורה, שבי אמרה שתהיה אמא, ושימי אמר בלי להתבלבל: "אני אהיה גדול בתורה!".

אבא נשק לו ואמר, שאם אלו החלומות שלו, הוא וודאי יגיע רחוק. "כמה רחוק אפשר להגיע?" שאל שימי בעיניו הגדולות. "אספר לכם על הבבא סאלי" אמר אבא, "לאן הוא שאף כשהיה עוד קטן…".

שם הצדיק: רבי ישראל אבוחצירא המכונה "הבבא סאלי" ("אבא ישראל" או: "האבא המתפלל").

היכן ומתי נולד? נולד בא' תשרי ה'תר"ן, בעיר ריסאני שבמחוז תפלילאת במרוקו.

מתי נפטר? בד' שבט התשד"מ.

היכן נקבר? בנתיבות, וקברו מהווה מקום עליה לרגל, תפילה וישועות למעלה מדרך הטבע.

מעט על ילדות טהורה

משפחת אבוחצירא נודעה כשושלת רבנים קדושים וטהורים, מקובלים ובעלי מופת. אביו היה הרב מסעוד אבוחצירא, בכורו של הרב יעקב אבוחצירא בעל ה'אביר יעקב'. הוריו הצדיקים שמרו על הילד שמירה יתרה. את עריסתו הצמידה אמו הצדקנית לקיר בית המדרש, שאוזניו הקטנות ישמעו דברי תורה.

מגיל צעיר מאד התקדש לעבודת הבורא, בהיותו ילד הוא נדר שלא לאכול בשר וצם בימי החול, ובהיותו בן שש שנים כסתה אמו הצדקת את פניו הטהורות בצעיף, כשיצא מהבית, כדי שלא יכשל במראות אסורים. יחד עם זאת עלה והתעלה במעלות התורה והקדושה, כשהוא עוסק יומם ולילה בתורה הקדושה עד שהיה בקי בכל חלקי התורה וסודותיה.

עוד…

בגיל 16 התמנה רבי ישראל לראש מתיבתא בישיבת "אביר יעקב" בתפלילאת, כעבור כשלש שנים, לאחר פטירת אביו הגדול, הוכתר כראש הישיבה והוא בן 19 שנים בלבד… גדול בתורה הוא היה, ועשה הכל כדי להסתיר זאת, וברוב ענוותנותו לא פירסם דבר מחידושי תורתו.

לארץ הקודש

בשנת תשכ"ד, לאחר שרוב בניו כבר עלו לארץ, עלה גם רבנו לארץ. התיישב ביבנה, משם עבר לאשקלון ומאוחר יותר לנתיבות, שם היה עד פטירתו.

צדיק גוזר

בדרכו לארץ ישראל, הפליג הבבא סאלי באניה, לפתע פרצה סערה גדולה, הים זעף וקצף. נבהלו נוסעי האניה, דפקו בדלת התא של הצדיק, שם ישב מסוגר ועמל בתורה, בלי להרגיש בכלום.

אמרו לו: "רבינו, האוניה עומדת לטבוע!". הוציא הבאבא סאלי את גביע הקידוש של סבו, רבי יעקב אבוחצירא. מילא אותו ביין, בירך עליו "בורא פרי הגפן", שתה מעט ושפך את הנותר לים. מרגע שנשפך היין, נרגע הים ונעשה שקט וחלק כמו מראה.

יבורך גבר ירא השם

בהיותו בן 34, עלה הבבא סאלי לירושלים, והלך לרב הקדוש רבי שלמה אליעזר אלפנדרי להתברך מפיו. הוא היה גדול הדור, ענק בענקים מופת, וגילו – מעל 90 שנה. ברגע שנכנס הבבא סאלי אל הקודש פנימה, קם הרב אלפנדרי מלוא קומתו! הבבא סאלי נבהל וניסה למעט בערך עצמו. הם ישבו ודברו, וכשהבבא סאלי עמד לצאת, ביקש ממנו הרב אלפנדרי הקשיש: "תברך אותי".

"חס וחלילה!" נבהל הבבא סאלי, "איך יתכן שאני הצעיר שבאתי להתברך, אברך?!".

השיב לו הרב אלפנדרי: "כתוב בתהילים: 'הנה כי כן יבורך גבר ירא השם'. ברכה של אדם ירא שמים היא מקובלת למעלה. תדע לך שאין אדם שיש לו יראת שמים כמוך, אם כן, איך לא אקבל ממך ברכה?". הרב אלפנדרי לא ויתר עד שהצדיק ברך אותו, הסיפור התפרסם בירושלים ויהי לפלא.

מאמינים באלוקים

הרופאים לא הצליחו להבין את הבעיה הרפואית של הילדה, היא לא הצליחה לאכול, והייתה מחוברת כל היום לאינפוזיה. בכאבו הגדול, רץ אביה אל הבאבא סאלי, וסיפר לו על בתו החולה. אמר לו הצדיק: "אתה סומך על הרופאים?! תסמוך על מי שאמר והיה העולם! תוציא את הבת שלך מבית החולים מיד ותהיה לה רפואה שלמה". הלך היהודי לרופא והתחנן לפניו שישחרר אותו. אמר לו הרופא: "תחתום שכל זה על אחריותך". אמר היהודי: "אם הבבא סאלי אומר, אני חותם".

חתם ולקח את הילדה הביתה. בדרך הייתה הילדה רעבה, ומאז הלכה והבריאה. כשהגיעו אל הבבא סאלי להודות לו, אמר בענווה: "אל תגידו לי תודה רבה, זה הכל בזכות האמונה שלכם, בקדוש ברוך הוא ולא ברופאים".

לב חדש

בהיותו בסוף ימיו, היה מתאשפז הרבה בבית החולים. באחת הפעמים, ניגש אליו רופא עם תינוק ביד. הצדיק לקח את התינוק אל ברכיו, והרופא אמר: "התינוק הזה נמצא כל הזמן בטיפול נמרץ, הלב שלו כמעט גמור". שאל הבבא סאלי את השמש שלו: "עוד כמה זמן סוכות?" ואמר לרופא: "תגיד לאבי הילד שבערב סוכות הוא יצא הביתה עם לב בריא!" וכך היה, הרופא ראה ולא ידע את נפשו: "כאילו השתילו לו לב חדש!".

רגליים חדשות

באחד הימים הופיע בחור פצוע בכסא גלגלים, סיפר שרגלו האחת אינה מתפקדת, ויתכן שיצטרכו לקטוע אותה רח"ל.

הצדיק הקשיב ושאל: "האם אתה מניח תפילין בכל יום? האם אתה שומר על השבת"? "לא", ענה. "אם כן, תודה לה' שרגל אחת שלך נשארה בריאה… הרי את הכח אנחנו מקבלים מאתו יתברך, ואם אין אנו עושים את רצונו, בידו לקחת מאתנו את הכל…".

שמע זאת הבחור ופרץ בבכי, שטלטל את כל הנוכחים במקום. "אם אברכך ברפואה שלמה, ותוכל לקום על רגליך, תהיה מוכל לקבל עליך עול מצוות?" שאל הצדיק.

הבחור ענה בחיוב. הצדיק לחץ את ידו ובירך אותו ברפואה שלמה. הנוכחים אמרו לו לנסות לקום על רגליו. להפתעתו הגדולה הצליח הבחור לקום, ולצעוד מספר צעדים בלי עזרת איש… נרגש, הגביר את מהירות צעדיו, הגיע לדלת והתחיל לרוץ ולחפש טלפון ציבורי. הטלפון הקרוב ביותר היה בישיבת הנגב, מרחק מאתיים מטרים. עד לשם רץ, התקשר וסיפר בהתרגשות את הסיפור למשפחתו. בחורי הישיבה ששמעו זאת יצאו אתו בריקוד סוער, מודים להקב"ה על הנס. הבחור שמר את הבטחתו וחזר בתשובה שלמה, וכל הנוכחים התחזקו באמונה וביראת שמים.

פטירת צדיק

לאחר סעודת ההילולא של סבו ביום כ' בטבת חש הצדיק ברע. הוא הובהל לבית חולים וכל בית ישראל בארץ ובעולם התפלל ודמעו לרפואתו. במוצאי שבת היו בני המשפחה ליד מיטתו. הבבא סאלי השמיע דברי פרידה וראו כי הוא עושה הכנות להסתלק מן העולם, שפתיו דובבו: "תהא הליכתי כפרה לצרות עם ישראל". ביום ראשון בבוקר, נסתלקה נשמתו לגנזי מרומים.

"הוא היה אדם, שהגיע לדרגה של מלאך!" אמרתי לאבא, והרגשתי ששמיעת הסיפורים האלה מוסיפה לי המון קדושה ויראת שמים. הלוואי שנזכה!".