אז ככה:
הקורונה התקינה לנו פילטר.
היא מסננת את מה שחיוני – פנימה אל הלו"ז,
מה שלא חיוני – פשוט לא קיים.
לחם לאכול? אפילו גבינה ועופות? חיוני.
מקסימום יביא לנו הצבא מנות קרב אל הדלתות.
נתמודד עם פחות ביצים,
פחות כולסטרול.
משפחה גרעינית?
חיונית כל כך,
שהיא סגורה איתך יחד בין אותן קירות,
אין לאן לברוח
גם אין צורך…
בגד ללבוש?
אהההמממ…
בדיקה בארון מגלה לנו פתאום
עד כמה הוא מלא
וכמה משפטים כמו 'אין לי מה ללבוש',
לא רלוונטיים כרגע
כאילו ירדו מהטרנד.
נעלי קיץ חדשות?
ביננו, בין ארבע קירות מי צריך נעליים?
מייל להתכתב בו?
חיוני לזמני מנוחה והפוגה,
בין העבודה האמתית לעבודה האמתית.
אויר לנשימה?
יש בשפע, חמש מאות מטרים בריצה או מאה בהליכה,
רצוי עם המשפחה הגרעינית.
או עם עצמנו
ואלוקים.
חיבור לנשמה?
חיוני ברמה קריטית. בלעדיו לא נשרוד את ההסגר.
הלאה משם,
כל מה שלא מספיק חיוני,
נותר מחוץ לפילטר.
חתונות פאר,
מרכזי קניות רועשים,
פטפטת אינסופית על כל ספסל רחוב,
פוזה
לחץ
סטרס
מרדף אחרי הזנב
השוואות
מה יגידו
בריחה מעצמנו
כנראה גם… אל תרביצו לי:
מסגרת לימודית ותלבושות (שונאת לגהץץץץ!!!!)
וציונים (גם שלי, כאם)
ותעודות, (כנ"ל)
תרביצו לי. אמרתי את זה.
נ.ב. הדברים נכתבו מנקודת מבטי המצומצמת,
יודעת שבזמן הזה נמקים יהודים וקשישים רבים בבדידות קשה מנשוא,
שאגב שמעתי בשם גדולים,
צער הבדידות שעובר עליהם,
יתכן מאד שהוא מחליף את צער המחלה בעצמה.
שלא נדע צער ושנלמד רק בטוב בבית הספר של החיים.