הרב מיכל יהודה לפקוביץ – דמויות הוד \ ל.פוטש

ישראל רובי בבועת דיבור:

כשקמתי בבוקר ורציתי להכין לי קפה, שלפתי את כד החלב מהמקרר והופ! הוא היה קל מדי, וריק. גרוני היה יבש. אני חייב קפה. עוד מעט גם הקטנים יבואו ויבקשו שוקו… מיהרתי לשכנים ממול, ושאלתי אם יש להם שקית חלב.

הם הלוו לנו בשמחה. כשהכנסתי את השקית לכד החלב, נכנס אבא אל המטבח. "כל כך מהר הלכת למכולת?" הוא שאל אותי. "לא הלכתי למכולת" הסברתי לו. "לוויתי מהשכנים ממול".

"וככה מיד הכנסת לכד החלב, והמשכת להכין לך קפה?" אבא לא היה מרוצה. "איך נזכור להחזיר להם אם לא רשמת בצורה בולטת על המקרר?".

משכתי בכתפיי. השכנים ממול לווים מאתנו לפחות פעם ביום. אני לא יודע אם תמיד הם זוכרים להחזיר… "אבא רשם באותיות גדולות וזורחות על המקרר: "שקית חלב למשפחת כהנמן" ואמר לי: "צריך להזהר בממון של הזולת. אסור לשחק עם הדברים האלה…

אתה יודע איך צדיקים הקפידו על ממונם של אחרים, כן?"

לא, לא ידעתי. ואבא הבטיח לספר לי בצהריים.

שם הצדיק: הרב מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל

היכן ומתי נולד: כסליו התרע"ד, בעיר וואלז'ין.

מתי נפטר: כ"ו בסיוון התשע"א

מהספרים שהשאיר אחריו: מנחת יהודה, אמרי דעת, דרכי החיים, שער העמק.

מעט על ילדותו:

בילדותו, למד מיכל יהודה הקטן בחיידר מקומי בוולז'ין, ובנוסף, שכר עבורו אביו מלמדים פרטיים שיעשירו את הלימוד שלו.

בגיל שתיים עשרה – עוד לפני הבר מצווה, נסע ללמוד בישיבה הקטנה בלידא. שם חגג את הבר מצווה שלו, הרחק מאבא ואמא שנשארו בוולז'ין.

אחר תקופה נסע לווילנא, ללמוד בישיבת רמיילס אצל ראש הישיבה הרב שלמה היימן, מורו ורבו. כעבור שלש שנים הוא חזר הביתה לוולז'ין.

מאוחר יותר עלה רבי מיכל יהודה יחד עם בני משפחתו לארץ ישראל. רבי מיכל יהודה למד בישיבת חברון בירושלים, והיה מקורב לראשי הישיבה, וגדולי ישראל: הגאון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל, הרב אהרן כהן, ולמשגיח הרב יהודה לייב חסמן.

בתקופת הלימודים בישיבת חברון התקרב גם לגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל ומאוחר יותר, היה קרוב מאד לרבי אברהם ישעיהו קרליץ, מרן החזון איש זצ"ל, והיה לאחד מתלמידיו.

עוד:

מיד לאחר חתונתו, קיבל רבי מיכל יהודה את תפקיד הר"מ בישיבת תפארת ציון בבני ברק.

ומי היו תלמידיו?

הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א, הרב ניסים קרליץ שליט"א, הרב מאיר צבי ברגמן והרב דב צבי קרלנשטיין.

כאשר ייסד הרב יוסף שלמה כהנמן זצ"ל את ישיבת פוניבז' לצעירים, הוא העמיד את הרב מיכל יהודה לפקוביץ בראשה, יחד עם הגאון הרב יהודה לייב שטיינמן שליט"א, שיבדל לחיים ארוכים. הרב ליפקוביץ מסר בה שיעורים במשך כשישים שנה והעמיד אלפי תלמידים.

לצד המנהיגות שלו וגדולתו בתורה, הצטיין רבי מיכל יהודה ליפקוביץ' זצ"ל במידות מיוחדות. הזהירות שלו בבין אדם לחברו והיושר שלו… הם משהו שכדאי לנו ללמוד.

נעלי הבית אינם שלי!

"סבא, קניתי לך נעלי בית חדשות!" נכד צעיר נכנס אל החדר של סבא, והגיש לו זוג נעלי בית נוחות. "המוכר אמר, שכדאי לך למדוד אותן, ולראות אם הן נוחות ואם הן לא גדולות או קטנות מדי.

אם הן לא מתאימות, המוכר אמר שאפשר להחליף".

רבי מיכל יהודה התיישב על כסא, ומדד על אחד מרגליו את נעל הבית. "אני חושב שהגודל בסדר" אמר לנכד.

"אי אפשר למדוד ככה! חייבים לנסות לטייל בחדר עם נעלי הבית האלה, ולראות אם נוח ללכת איתן. לפחות לעמוד איתן על הרצפה!" אמר הנכד.

"נעלי הבית האלו עדיין לא שלי!" אמר הסבא הגדול. "איך אוכל לדרוך איתן על הרצפה וללכלך אותן?" לבסוף, מצא הסבא הגדול פתרון: הוא פרש מגבת נקייה על רצפת החדר ונעמד עליה, עם נעלי הבית החדשות, כדי שלא ייגע בהן חלילה פרור של לכלוך.

כי הן עדיין אינן שייכות לו.

השקל שלא נשכח

זו הייתה לוויה עצובה וקורעת לב. הרחוב היה שחור מאנשים, שבאו לתת כבוד אחרון לילד קטן וטהור, ונלקח אל השמים. הילד הזה היה נכדו של רבי מיכל יהודה לפקוביץ' זצ"ל.

בראש מורכן ובעיניים דומעות, התהלך הסבא במסע הלוויה. כשבאמצע הדרך עצר אותו קול: "צדקה! צדקה תציל ממוות!" היה זה יהודי שאסף כסף למטרות צדקה, בתוך מסע הלוויה.

הרב מיכל יהודה עצר את צעדיו, והתחיל לחפש כסף בכיסו, כדי לתת ליהודי המבקש. חיפש בכיס ימין, חיפש בכיס שמאל, שיירה של אנשים נעצרה מאחוריו, ממתינה.

אפס. הוא לא מצא אף לא מטבע אחד בכיסיו. ראה זאת אחד מנכדיו הצעירים, נקרא לו יהודה'לה, ושלשל מטבע של שקל אחד, לידו של סבא. רבי מיכל יהודה קיבל את השקל והעביר אותו ליד המושטת של היהודי, והמשיך בדרכו.

עברו כמה ימים, ויהודה'לה בא לבקר בביתו של סבא. "טוב שבאת!" אמר לו סבא. "חכיתי לך!".

יהודה'לה היה בטוח, שסבא רוצה לדבר איתו על האסון הגדול ועל התעוררות הלבבות שהביא איתו… אבל סבא לא אמר כלום. הוא שלשל יד לכיסו, הוציא ממנו מטבע והגיש לו: "אני חייב לך שקל אחד!" אמר.

גם כששקוע היה בעצב ויגון, לא שכח את החוב הקטן הזה.

מתיקות בלימוד התורה

כאשר למד תורה, הרגישו כולם את המתיקות שחש בה. וכך היה אומר: "התורה היא תבלין! תבלין מתוק!

כמה מתוק לחזור על התוספות שוב ושוב! בכל פעם זו הנאה מחודשת!"

פעם שאל אותו מישהו: "איך אפשר להיות כל הזמן בשמחה ביום טוב?" ענה לו: "אני מתפלא עליך! תלמד תורה ותרגיש שמחה!".

"ואם המח עייף, ואין לו כח לחשוב בלימוד התורה?" שאל אותו יהודי. "המחשבה של האדם אינה הפקר!" ענה רבי מיכל יהודה. "ואם קשה לחשוב בתורה באותם רגעים, לפחות יחשוב וישנן את י"ג עיקרי האמונה".

לא צריך הרדמה

כשהיה בן מעל שבעים שנה, עבר רבי מיכל יהודה טיפול רפואי. בדרך כלל בטיפול הזה, נותנים למטופל חומר מטשטש שמרדים אותו מעט, ומטשטש את הכאבים.

רבי מיכל יהודה רצה לעבור את הטיפול, בלי החומר המטשטש. "למה?" לא הבין הרופא, אבל מקורביו של רבי מיכל יהודה הבינו גם הבינו: הוא לא רצה לפגוע בצלילות הדעת שלו, אפילו לא לזמן קצר.

כאשר הסתיים הטיפול, אמר הרופא בהתפעלות: "לא שמעתי מהאיש הזה אפילו לא אנחה אחת, במהלך הטיפול הכואב!" אמר. מאוחר יותר דיבר רבי מיכל יהודה עם חתנו, רבי בנימין זצ"ל, וסיפר לו את כל חידושי התורה שעלו במחשבותיו, בזמן הטיפול.

ישראל רבי:

כשחזרתי מישיבת המתמידים, עברתי דרך הצרכנייה וקניתי מיד שקית חלב. בדרך הביתה דפקתי אצל השכנים ממול, והחזרתי.

אחרי הדפים החדשים האלה באלבום, ממש לא התחשק לי, שהחוב הקטן הזה יישכח.

« לפרק הקודם | לפרק הבא »

תמונה: מחבר לא ידוע, CC BY-SA 4.0, ויקישיתוף