היינו עמוק ב"קוגעס" של חמש אבנים, כשהאבן של יענקלה נורתה אל המקום הלא נכון, וכל המשחק נכשל לו. אולי הוא הרגיש לא נעים, ולכן הוציא לכיווני לשון ארוכה.

"אסור לעשות את זה" התערב שוקי. "אתה לא רוצה לזלזל בפנים שנחצבו מתחת כסא הכבוד, נכון?".

"מי אמר לך את הדברים האלה?" שאלתי את שוקי.

"הסבא מסלבודקה" ענה לי.

שם הצדיק: רבי נתן צבי פינקל מסלבודקה זצ"ל

היכן ומתי נולד? בעיר ראסיין בליטא, שנת תר"ט.

מתי נפטר? כ"ט בשבט תרפ"ז.

היכן נקבר? בהר הזיתים בירושלים, חלקת הנביאים.

מעט על ילדותו:

ילד חכם וחריף היה נתן צבי הקטן, מחשבה ועמקות מילאו את מוחו הגדול. בגיל צעיר התייתם נתן צבי הקטן מהוריו וגדל בבית דודו בוילנא.

הוא התחתן עם גיטל וולפרט, נכדתו של רבי אליעזר גוטמן, רב העיר קלם.

לאחר נישואיו, ישב הרב פינקל על שולחן חותנו והתפרסם כגדול בתורה.

שישים עינו על הצעיר

ר' נתן צבי נדד על פני העיירות, ומסר את דרשותיו לפני הקהל. באחד מנדודיו, הגיע הרב פינקל לעיר מולדתו ראסיין. רב העיר, רבי אלכסנדר משה לפידות, שהיה מקורב לתנועת המוסר, התרשם מאד מהרב הצעיר. באחד הימים הוא קרה לו אליו ונתן לו מכתב סגור, וביקשו למסור אותו ל'סבא מקלם'. שם הוא ביקש שישים עינו על הצעיר.

הרב שמחה זיסל זיו מקלם (המכונה הסבא מקלם) אכן עקב אחרי רבי נתן צבי, והחל לקרב אותו ולהדריכו בדרכה של תנועת המוסר.

מלבד גאונותו בתורה, היה הרב פינקל גאון במידות טובות, וקיים בהידור רב את מצוות בין אדם לחברו.

מול דמות דיוקנו של מעלה

הרופא רכן מעליו.

האוזניים נבדקו, גם הראות, כעת הגיע תור הגרון. "פה גדול, בבקשה" ביקש הרופא. הרב פינקל פתח את פיו הטהור לרווחה. הרופא צמצם את מבטו פנימה, במאמץ לראות את פנים הגרון. "תוציא לשון, בבקשה" הורה לרב פינקל. לשונו של הרב פינקל נשארה בפנים, כאילו הודבקה אל החיך מבלי יכולת לצאת.

"הלשון בחוץ, אמרתי" ביקש הרופא שוב. ואפס. הלשון של הרב פינקל לא הסכימה לצאת. הוא פתח את פיו יותר, התאמץ וכחכח, אולם הלשון נשארה בפנים.

"בהושטת הלשון מול פני אדם, רואה אני יחס של זלזול" הסביר לאחר מכן. ואמר, כי הוא רואה בדיוקנו של אדם, דמות דיוקנו של מעלה, ואיך אפשר לנהוג כלפיה בזלזול?

לר' נתן צבי היה יומן קבלות שהוא קיבל על עצמו, הקבלה הראשונה שרשם הייתה: להזהר בכבוד חברי בתכלית, בסבלנות, במענה רך ושום פעם אחת לא בהתרגשות".

"להזהר בכל האפשר בתכלית מהלבנת פנים".

להתחלק בבושות

"ית— גדל ויתקדש שמי – שמי — "

כולם הסבו את פניהם לכיוון הרב פינקל, שעמד לפני התיבה ומילות הקדיש התגמגמו קשות בפיו, כאילו עמד מישהו עם פטיש מעל פיו, ופורר את המילים לפיסות פיסות.

הרב פינקל האדים, על פניו ניכר המאמץ. הוא ניסה שוב ושוב להשלים את המילים הקטועות. לבסוף, במאמץ עליון, הוא סיים את מילות הקדיש. ניגב את הזיעה שנטפה על מצחו ועזב את התיבה.

עיניים תמהות ננעצו בו, אולי דאוגות. רק יהודי אחד, מקצה בית הכנסת, התקרב אל התיבה וחיוך של שלווה על פניו.

אחר תום התפילה, הקיפו מקורביו את הרב פינקל, שאלו בדאגה מה קרה לרבם. אחרי חקירות ודריושת, הבינו התלמידים מבין השיטין את סיבת הגמגום הכבד: בבית כנסת זה מתפלל יהודי אבל, אשר קשה לו מאד לקרוא את האותיות מתוך הסידור. בכל פעם בו הוא ניגש אל התיבה, עולה בת צחוק של לעג על פני המתפללים האחרים.

זו הסיבה, בשלה עשה הרב פינקל את עצמו מגמגם ומתקשה בקריאת המילים הארמיות, כדי להסב את תשומת לב הקהל, ולהקל מהבושה של היהודי ההוא.

השפעתו והישיבות שהקים

פיו של הרב פינקל הפיק מרגליות, בזכותו הצטרפו יהודים רבים אל שורות תנועת המוסר.

אחר נדודים שונים עבר רבי נתן צבי לעיירה סלבודקה שבפרברי העיר קובנה. שם הוא הקים ישיבה גדולה והשקיע בה את כל נשמתו במשך ארבעים שנה. מיטב תלמידי החכמים שבליטא, כיהנו בישיבה הזו, ביניהם ר' יצחק בלזר זצ"ל (המכונה ר' איצלה), ועוד. הרב פינקל נטל חלק בהקמת ישיבות נוספות ברחבי ליטא. כתשובת משקל נגד רוח ההשכלה, שהחלה לנשוב בעיירות.

עקב התנגדות לשיטת המוסר, שהתעוררה אף בין כתלי הישיבה, הקים הרב פינקל ישיבה חדשה, בשם "כנסת ישראל".

כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה, שהה ר' נתן צבי בגרמניה. כנתין רוסי, הוא נעצר ונכלא. הוא ישב בבית הסוהר במשך חצי שנה. כאשר השתחרר, הוא הצטרף לחתנו רבי משה מרדכי אפשטיין שנמלט למינסק.

שם, בעיצומם של ימי המלחמה הקשים, לא נבהלו שני גדולי עולם אלו ובנו לצאן מרעיתם תיבת נוח: שוב הם הקימו את הישיבה, לומדים בה תורת ה' יומם וליל ושוכחים את אימי המלחמה שבחוץ.

כאשר התקרבו רעמי המלחמה למינסק, המשיכה הישיבה לנדוד. היא עברה רדיפות ותלאות ועם סיום המלחמה, חזרה לעיר מולדתה – סלבודקה.

בשנים שאחר מלחמת העולם הראשונה, פרחה הישיבה וצמחה. מוסדות נוספים, השואבים השראה מרוחו הגדולה של הרב פינקל הוקמו בעיירה ופרחו.

עלה נעלה לארץ הקודש

בשנת תרפ"ד, ריחפה סכנה גדולה לחייה של ישיבת סלבודקה: החוק הליטאי קבע, כי כל ישיבה שלא תלמד לימודי חול כלליים, לא תוכר על ידי הממשלה ותלמידיה יחוייבו להתגייס לצבא. היו ישיבות אחרות שקיבלו את החוק החדש, אולם הרב פינקל לא הסכים לו, בשום אופן.

לאחר שכמה מתלמידי הישיבה קיבלו צווי גיוס, גמלה בלבו ההחלטה. להעביר את הישיבה לארץ ישראל.

לא צעיר היה ה'סבא' מסלבודקה, כאשר הגיע עם ישיבתו לעיר הקודש חברון. עייף וחלש היה, ובכל זאת השקיע בישיבת חברון את כל כוחו ומרצו.

זמן קצר לאחר העלייה לארץ, התבשר הרב פינקל בבשורה מרה. בנו ר' משה נפטר בפתאומיות. תקופה לא ארוכה לאחר מכן, התדרדר המצב הבריאותי של הרב פינקל, והוא נפטר לבית עולמו, כשנה לאחר בנו ר' משה. משאיר אחריו מאות רבות של תלמידי ישיבה, שנותרו כיתומים בלי אב.

שיטת סלבודקה – גדלות האדם

הסבא גרס כי במקום להציב בפני התלמידים את שפלותם כלפי הבורא, טוב להדגיש את חשיבות האדם שנבחר לעשות רצון קונו, וכי האדם הוא יצור נעלה ביותר בתבל, ולכן עליו להתנהג כאדם העומד לפני מלך.

איך אני יכול לקום מדפי האלבום האלה בלי לקחת ממני צידה לחיים? יש לי מה לשפר ביחס שלי לחברים, ולא רק ליענקלה. הבטתי בתמונתו של 'הסבא', והבטחתי לו שבלי נדר, מהיום, אני באמת הולך להשתדל.