מיד אחרי ארוחת ערב, הזמין אותי שמולי, חבר שהוא גם שכן, לראות את הספרים שאח שלו קבל לבר מצווה.
עזרתי לו ולאחיו לפתוח את עטיפות המתנה, ולסדר הכל במדפים שפינו לו. אני כל כך אוהב ספרים חדשים! הריח שלהם פשוט משכר.
"את הספרים האלה קנה לו סבא שלי" סיפר לי שמולי, כשהוציא מהארגז ספר גדול עם אותיות נוצצות. "הוא סיפר לנו, שמחבר הספר היה סבא שלנו". הסתכלתי על המילים החרוטות בזהב. "טורי זהב" היה כתוב שם. איזה שם יפה.
אני חייב לדעת על הצדיק שחיבר אותו, הצדיק ששמולי זכה להיות נכדו.
בימים שאחר כך סיפר לי שמולי עליו, ודפי האלבום שלי התמלאו להם לאט.
שם הצדיק: רבי צבי הירש אשכנזי זצ"ל.
היכן ומתי נולד: בשנת ת"ח, בעיירה קטנה במורביה, לאביו רבי יעקב ז'ק
מתי נפטר: א' אייר תע"ח
מהספרים שהשאיר אחריו: שו"ת "חכם צבי", "טורי זהב" על השולחן ערוך.
מעט על ילדותו
בילדותו למד תורה אצל אביו הגדול, רבי יעקב ז'ק. מאוחר יותר, כאשר כל משפחתו עברה לגור בעיר "אלט אובין" (החלק העליון של בודפשט שבהונגריה), שם גרה המשפחה של אמא שלו, הוא למד תורה אצל סבו הגדול הרב אפרים הכהן, רב קהילת אובין, וראש ישיבת "אופן". מחבר הספר "שער אפרים".
מאוחר יותר נשלח צבי הירש הצעיר לעיר סלוניקי שביוון, שם נכנס לישיבה של רבי אליהו קובו, מפיו הוא למד תורה, עלה והתעלה עד שהפך לאחד מגדולי הדור.
צעיר היה רבי צבי הירש, עוד לא בן שמונה עשרה שנה, כאשר בית הדין הגדול בקושטא הסמיך אותו ונתן לו את התואר "חכם", כינוי שלא ניתן בדרך כלל, לאנשים צעירים כמוהו.
מאז ואילך, קראו לו בציבור הספרדי "חכם צבי".
כשהיה בן שמונה עשרה, כבר השיב תשובות מורכבות בהלכה, בענייני עגונות.
עוד
הוא חזר לעיר אלט אובן, התחתן ונולדה לו בת. בשנת תמ"ו, כאשר הצבא האוסטרי נלחם בעיר, פגע תותח בבית של רבי צבי הירש, הבית התמוטט, ואשתו ובתו היחידה נפטרו.
רבי צבי הירש עזב את אלט הובן, ועבר מעיר לעיר. בכל מקום קבלו את ה"חכם צבי" בכבוד גדול, כמה וכמה קהילות התחרו ביניהן, מי תזכה להכתיר עליה את רבי צבי הירש כרב.
מספרים עליו, שכאשר קבל מכתבים, הוא קרא בתחילה את התארים שכתבו עליו, תארי כבוד רבים, על הגאונות שלו בתורה וביראת שמים. "אני צריך לדעת מה כותבים עלי" אמר, "כדי שאתנהג בהתאם, ולא אגרום חלילה לחילול השם".
רבי צבי הירש התחתן עם שרה רבקה, הבת של הרב משולם זלמן מירלש נוימרק, אב בית דין בקהילות אה"ו. (אלטונא, המבורג וונדסבק).
בעיר אלטונה הוא חי במשך שמונה עשרה שנה: הוא ייסד שם בית מדרש גדול, ותלמידים רבים באו לשתות ממעניינות התורה שלו.
בשנת רנ"ב הוא הוציא לאור את הספר הידוע "טורי זהב" על השולחן ערוך (ט"ז). השם שלו, כענק בתורה, התפרסם בכל העולם היהודי. שאלות בהלכה הגיעו אליו מכל קצות העולם, והוא ענה עליהם בגאונות.
הוא פעל הרבה לחיזוק כל ענייני היהדות והדת בעיר. בשנת תס"ו, הוכתר רבי צבי הירש בכתר הרבנות, יחד עם רבי משה מרוטנברג, כשהם מתחלפים ביניהם לסירוגין:
ששה חודשים היה החכם צבי הרב,
וששה חודשים כיהן רבי משה מרוטנברג בכתר הרבנות.
הנדר שקוים
בהיותו רב באלטונה, היה רבי צבי הירש עדין וחלש, וכדי להתחזק, הוא היה זקוק לאוכל יקר, טוב ומבריא.
אולם הוא לא הסכים לקחת כסף מבני קהילתו. את הכסף שנתנו לו, היו משלשלים לקופה, והוא היה מעביר את כל הפרוטות שהצטברו, עבור צרכי הציבור.
ולעצמו? לא לקח כלום, הסתפק במועט, אכל אוכל פשוט, והיה חלש מאד.
באחד הימים נפגש איתו יהודי עשיר ונדיב גדול, בשם נפתלי הירש הנובר. הם שוחחו בדברי תורה במשך כמה שעות, והעשיר התייעץ עם החכם צבי גם בענייני עסקיו. אחרי השיחה הזו התפעל העשיר מאד מחכמתו וגדולתו של הרב, ורצה לשמח אותו.
אבל ידע, שהרב אינו רוצה לקחת כסף מאיש. מה יעשה?
החליט להציע לו 'עסקה':
"הרב ילמד אותי במשך שעה אחת תורה" אמר, "ואני אתן לרב תמורתו כסף רב, שיהפוך את הרב לעשיר גדול, והוא יוכל סוף סוף לקנות לעצמו שפע של אוכל מזין ומבריא".
"לא ולא!" התנגד החכם צבי בחריפות. "שאקח תשלום עבור לימוד תורה??? לא יקום ולא יהיה!".
בלב מלא צער הלך הגביר לאכסניה שבו שהה, פגש את בעל האכסניה וסיפר לו הכל. "מעולם לא ראיתי אדם, שכל כך מתנגד לקבל כסף!" אמר בהתלהבות, והכריז: "נודר אני נדר שלא אנוח ולא אשקוט, עד שרבי צבי הירש אשכנזי יתעשר".
לא עבר זמן רב, והגביר הזה נפטר, מבלי לקיים את הנדר שלו.
כיוון שהתכוון לשם שמים, עזרו לו מן השמים והתגלגלו הדברים כך: ילדיו של אותו עשיר, לא ידעו איך לחלק ביניהם את הירושה הגדולה שהוא השאיר אחריו, התחילו ויכוחים קשים, עד שהם הגיעו אל רבם ה"חכם צבי" וביקשו ממנו שיישב את המחלוקת. החכם צבי, בחכמתו הרבה, הצליח להביא את הבנים לידי פשרה שהרגיעה אותם.
תמורת הפשרה, קיבל החכם צבי תשלום גדול, תשלום שהביא עליו שפע גדול.
כך, קוים הנדר של היהודי העשיר, מיד לאחר פטירתו.
לפני הדרשה הראשונה
באחד הימים התעוררה באלטונה, שאלה מעניינת בהלכה: אם שחטו תרנגולת ומצאו, שאין לה לב. האם תרנגולת יכולה לחיות בלי לב?
ה"חכם צבי" טען שכן, תרנגולת יכולה לחיות בלי לב.
ואילו הרב השני, רבי משה מרוטנברג, התווכח איתו ואמר שתרנגולת לא יכולה לחיות בלי לב. המחלוקת הלכה והתחזקה, והחכם צבי, מתוך רצון לברוח ממחלוקת, ארז את חפציו והחליט לעזוב את העיר.
קהילת האשכנזים באמסטרדם, הזמינה אותו לכהן אצלם כרב. הם קיבלוהו בכבוד גדול, ולכבוד בואו הכינו סעודה גדולה. ולפני הסעודה, ביקשו ממנו שיכבד את הקהילה בדרשה טובה.
החכם צבי לא הסכים לומר מילה ולא לגשת לסעודה. הוא הזמין אליו את השוחט, זה ששוחט את כל העופות בעיר במשך ארבעים שנה. השוחט הגיע, וה"חכם צבי" ביקש ממנו לראות את סכין השחיטה שאיתו הוא עובד. השוחט הלך והביא את הסכין, הרב בדק אותו וגילה, שהסכין הזאת אינה כשרה, יש בה פגימות.
ועם הסכין הזו משתמש השוחט בכל השנים.
כך, עוד לפני הדרשה הראשונה, זכה ה"חכם צבי" להציל קהילה שלמה ממאכלים שאינם כשרים.
הרבנות באמסטרדם
באמסטרדם זכה החכם צבי לכבוד גדול, הוא קבל משכורת גבוהה מאד, ולא הסכים להשתמש בה. שם הוא הדפיס את הספר "שו"ת (שאלות ותשובות) חכם צבי".
בזמנו של החכם צבי, קם איש בשם שבתי צבי, וסיפר לכל היהודים שהוא המשיח בכבודו ובעצמו, והוא מביא לכולם את בשורת הגאולה.
יהודים רבים התבלבלו והאמינו לו, והלכו אחריו בעיניים עצומות.
החכם צבי, נלחם עם "משיח השקר" ועם ה"תלמידים" שלו, שנקראו "שבתאים", מלחמת חרמה, התנגד להם בכל הכוח והוכיח לכולם שלא רק שהוא אינו משיח, אלא שהוא אינו בא מצד הקדושה. אחד מתלמידיו של שבתי צבי בשם חיון הגיע לעיר אמסטרדם. החכם צבי נלחם נגדו ונגד ההשפעה שלו בכל הכוח, יחד עם הצדיק רבי משה חגיז מירושלים, הוא פרסם מודעת התנגדות חריפה על "השבתאים".
(ובאמת, הסוף של שבתי צבי היה רע ומר: בסוף ימיו התאסלם ושינה את שמו לעזיז מוחמד אפנדי. הסוף שלו היכה את כל היהודים בתדהמה).
היה מרתק ללמוד על החיים הלא פשוטים של החכם צבי, חיים לא קלים, מלאים בטלטלות, ובכל זאת, שום דבר לא הפריע לו לגדול בתורה עוד ועוד, ולחבר את ספריו הקדושים שמהם אנחנו לומדים עד היום.