ישראל רובי:
"שמעת? המלמד החדש הוא רק בן עשרים!" התלהב חזקי. אולי היה זלזול בקולו, כי רבה שניידמן שעמד מאחוריו התערב ואמר: "ואני שמעתי על מישהו, שבגיל עשרים ניהל עיר ענקית ביד רמה, וכל העולם היהודי סר לפסקי הלכותיו".
שם הצדיק: רבי משה איסרליש זצ"ל המכונה הרמ"א
היכן ומתי נולד: בקרקוב בסביבות שנת ה'ר"צ (אין יודעים בוודאות את שנת לידתו המדויקת).
נפטר: בשנת של"ב (יש אומרים שנפטר בשל"ג).
ספרים שהשאיר אחריו: "המפה" על ספר שולחן ערוך, מחיר היין על מגילת אסתר, שו"ת רמ"א, ועוד.
מעט על ילדותו
בין הרים וגבעות, משופעת ירק וחורשות רעננות, שכנה קראקא. בצידה המערבי של נהר הויסלה, שוכן הרובע היהודי "קזימירש". בבית נאה, דרו ר' איסר'ל ואשתו הרבנית מלכה דינה. מכניסי אורחים ובעלי צדקה וחסד היו. גדולי התורה אמרו: "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאוהב ר' איסרל את התורה, בוז יבוזו לו".
רבי איסרל ניהל בית מסחר לאריגים משובחים. מנהג קדוש היה לו: לסגור את חנותו בחצות יום השישי, גם בימי הקיץ הארוכים. כשראו בשמים את מסירות נפשו למען קדושת השבת, החליטו לתת לו שכר גם בעולם הזה. "רבונו של עולם" בא והתערב השטן. "עלי לבחון אותו, אם הוא באמת ראוי לשכר הזה". הרשות נתנה לשטן.
יום שישי. בית המסחר היה ריק, רבי איסרל ישב ולמד תורה, מזמזם ניגון חרישי. "שלום" סוחר עתיר נכסים הופיע במפתן. מישש אריגים והעמיס רבים מהם אל תוך עגלתו. "מצטער, אדוני" אמר לו ר' איסרל. "עלי לסגור את בית המסחר. אחזיר לך את כל כספך".
הסוחר ביקש והתחנן, הציע סכום כפול, אולם רבי איסרל לא השתכנע. החנות ננעלה בחצות היום.
השטן נכשל במלאכתו, ורבי איסרל זכה לבן שהאיר את העולם: רבי משה איסרליש זצ"ל, המכונה הרמ"א.
נועד לגדולות
שלש שנים מלאו לו למשהלה הקטן. המלמד שלף אותו מתוך הטלית המצוייצת, שבו עטף אותו אביו.
"הבה נשנן אתך את אותיות האלף בית" אמר המלמד, והצביע לעבר הלוח. משה הקטן הפנה את ראשו מעם הלוח, הושיט את ידו אל השולחן, פתח את הספר שהיה מונח עליו והתחיל להקריא ממנו מילים שלמות, בלי שום גמגום.
"הילד הזה נועד לגדולות" אמר המלמד בהשתאות.
צעיר הישיבה
כשמלאו שמונה שנים לילד הרך, נכנס המלמד אל חדרו של אביו ואמר לו: רבי איסרל, חייב אני להודות, כי אינני ראוי להיות מלמד לבנך. ידיעותיו בתורה עולות על אלו שלי. אין בכוחי לתרץ את כל הקושיות שלו. מסופקני אם תמצא כאן בקראקא מלמד שיתאים לבנך העילוי.
מילותיו של המלמד הביאו את ר' איסרל להחלטה הנועזת.
בוקר. על דלת ישיבתו של הגאון רבי משה לנדאו זצ"ל, רבה של קראקא, התדפק רבי איסרל, ידו נתונה בידו של הבן.
"אמנם בני הוא רק בן שמונה שנים" אמר רבי איסר'ל. "ובכל זאת, אני מבקש שלא תשיבו את פני ריקם. יואיל נא הרב לבחון את בני, ואם מתאים הוא, יכניסוהו אל הישיבה הקדושה".
במשך שעתיים בחן הצדיק את הילד בסוגיות הקשות שבגמרא, והילד ענה לו כתלמיד חכם מופלג. בסיום הבחינה קרב אליו הרב את הילד ונשק במצחו. רבי משה הפך לתלמיד מן המניין בישיבתו של הגאון ר' משה לנדאו.
מתנת הבר מצווה של הרב
ביום הגיעו למצוות, דרש רבי משה דרשה מופלאה שהכין לבדו.
גם ראש הישיבה נשא דברים לכבוד חתן הבר מצווה, תיאר בפני כל האורחים את גדולתו בתורה, ולעיני כל הקרואים הוציא גליון קלף והעניק אותו כדורון דרשה לתלמידו האהוב: היה זה היתר הוראה.
הנער נטל בענוות חן את גליון הקלף, ואביו רבי איסרל, שלבו הקטן לא הכיל את עוצמת ההתרגשות, נפל ארצה מתעלף, רק בקושי שבה אליו רוחו.
זמן מועט לאחר הבר מצווה, עבר הנער לישיבת רבי שלום שכנא בלובלין. הנער משה הלך וגדל. שקידתו בתורה של "העילוי מקראקא" לא ידעה גבול, ולא אחת התבטא עליו ראש הישיבה ואמר, כי הוא תלמיד המחכים את רבו.
רבי שלום שכנא נקשר עם תלמידו בעבותות אהבה. מדי שבת ומועד היה רבי משה סועד על שולחן רבו, שהפך לימים לחמיו: רבי משה נישא בשעה טובה, לבתו הצדקנית של רבי שלום שכנא זצ"ל.
הרבנות בקראקא
הקיסר זיגמונד הראשון, העניק מעמד מיוחד ליהודי קראקא. אנשיה היו עשירים מופלגים ותלמידי חכמים. משנפטר הרב ואב בית הדין של קראקא, התבקשו פרנסי העיר לבחור בדחיפות רב חדש.
הגיעו שליחי קראקא הנכבדים לערים השונות בגלילות פולין, רוסיה ומורביה. בהגיעם ללובלין לישיבתו של רבי שלום שכנא. אמר ראש הישיבה:
"אם לעצתי תשמעו, תהיו מאושרים כל הימים. האיש המתאים ביותר לשאת את נזר הרבנות בעירכם, הוא תלמידי וחתני רבי משה.
לאחר שיחה מעמיקה בתורה ובהלכה עם רבי משה, הוציאו השליחים מקראקא כתב רבנות, מעוטר במסגרת זהב. רבי משה, שהיה אז כבן עשרים שנה בלבד, קבל את ברכת רבו.
היה נהוג בקראקא, שלקראת מינויו של רב חדש, היה עליהם לקבל את אישורו של הארכיבישוף של קראקא. וכן להיפך. הגיעו פרנסי הקהילה אל הארכיבישוף ובשרו לו על בחירתו של הרב החדש. ספרו לו על מעלותיו הגדולות, וכי לצד ידיעותיו בתורת ישראל, הינו בקיא גם בשבע החכמות כחכמת ההנדסה והחשבון (הכל נלמד מתורתינו הקדושה).
שמחתו של הארכיבישוף הייתה גדולה. ובליווי משלחת של אנשי כמורה, ומאה פרשים במדי אבירים ממשמר הכבוד, הוא יצא להקביל את פניו של הרב.
יום חג היה זה בקראקא. כל החנויות נסגרו, והמוני היהודים יצאו להקביל את פניו. גם הארכיבישוף לחץ את ידיו לשלום, מאחל לו ברכת הצלחה. באותו יום נשא הרב את דרשתו הראשונה בפני קהל האלפים.
מסירותו ופקחותו
על אף גילו הצעיר יצא שמו לכל העולם כגאון אדיר. בית מדרשו של הרמ"א הפך למרכז לכל יהודי אירופה. קהילות אשכנז, ליטא, איטליה, רוסיה ובוהמיה קבלו את פסקיו ללא ערעור. לצד שקידתו העצומה בתורה, הוא היה לכולם אב מסור ונחלץ לעזרתם של בני עדתו.
בשבתו בבית הדין של קראקא, הצליח בפקחותו העצומה להוציא את האמת לאור, כאשר שני בעלי דין היו עומדים לפניו.
פקחותו
"אני וחברי שותפים בענייני מסחר". סיפר אחד מבעלי הדין, "בדרכנו ליריד, עצרנו לנוח ליד מעיין מים. הוצאתי מכיסי סכום בן אלף זהובים ומסרתי אותו לשותפי, כדי שישלם בכסף עבור הסחורות שנקנה. בהגיענו העירה, הזכרתי לחברי את הכסף שמסרתי לו, והוא מכחיש את הסיפור מכל וכל. טוען שלא מסרתי לו את הכסף, וכלל לא עצרנו ליד המעיין!".
הדיינים החלו לחקור את שני בעלי הדין, ולא יכלו להציל מפיהם מי מבינם משקר. כל אחד מהם היה מוכן להשבע כי הצדק עמו.
לפתע התנער הרמ"א משרעפיו ואמר לתובע: הזדרז ולך אל המעיין ומלא צלוחית ממימיו, כשתחזור לכאן עם המים, נוכל לדעת מי מכם דובר אמת. האיש מיהר אל המעיין.
חלפה שעה ועוד שעה, ועדיין לא שב האיש עם המים. לפתע שאל הרמ"א כבדרך אגב את בעל הדין: מדוע משתהה חברך לבוא עם המים? האם המעיין שעצרתם לצידו, כל כך רחוק?
"כן רבי, המעיין די רחוק מהעיר", השיב בעל הדין. מיד הרגיש שהוא נכשל בלשונו. במבוכה רבה הודה כי שקר דיבר, והחזיר לתובע את כספו.
ישראל רובי:
אם בגיל עשרים הגיע הרמ"א לאן שהגיע, זה מלמד אותי את ערכה של דקה בודדת… אעזוב אפוא את האלבום וארוץ לתפוס לי עוד משנה!
« לפרק הקודם | לפרק הבא »