אתמול בחיידר, התעוררה קושיה בגמרא. הקושיה הייתה קשה ומסובכת, והיה נראה שלמלמד בעצמו אין תשובה עליה.
ופתאום היא נצנצה לי במוח. גאונית ופשוטה, התשובה.
התחלתי להרים את אצבעי, ואחר כך הורדתי אותה. התביישתי. אולי אני בכלל מדמיין שהתשובה הזו היא נכונה? ואולי היא לא כזאת יפה כמו שאני חושב? "אתה עניו כמו הרש"ש" אמר המלמד וחייך אלי. סקרנותי נדלקה, והלכתי לברר – מי היה הרש"ש?
רבי שלום מזרחי שרעבי המכונה הרש"ש
מעט מן האור
היכן ומתי נולד?
נולד בט' שבט, (ויש אומרים בי' שבט) בשנת הת"פ, בעיר צנעא אשר בתימן, לאביו רבי יצחק שרעבי זצ"ל.
בצעירותו למד מחכמי צנעא, ומאוחר יותר עלה לארץ הקודש.
קצת על גדולתו
רבי שלום עמד בראש חברת רבנים מפורסמים, החברה נקראה "חברת אהבת שלום". בין תלמידיו היו: ר' יום טוב אלגאזי, החיד"א, ר' גרשון מקיטוב (גיס הבעל שם טוב).
הסידור שלו, "נהר שלום" המכונה "סידור הרש"ש", התקבל בכבוד גדול אצל גדולי עולם.
הסתלקותו:
רבינו שלום נפטר בי' בשבט התקל"ז, ונטמן בהר הזיתים בירושלים.
מספריו: פירוש השמ"ש, סידור הרש"ש, רחובות הנהר, אמת ושלום, נהר השלום, חסדי דוד.
ועוד
רבי חיים פלאג'י זצ"ל העיד עליו, כי נשמתו היא נשמת האר"י הק' זי"ע.
הגאון רבי יוסף חיים מבאגדד בעל ה"בן איש חי" זי"ע, כותב עליו בספרו: "אשרינו שדרכו רגליו בעירנו, ואשרי עין ראתהו".
החיד"א כותב עליו: "אחד קדוש בדורנו, מקובל ומופלא".
מסעו אל ארץ האבות
רבי שלום, שכבר אז היה גדול בתורה, יצא מצנעא, דרך העיר בומביי (הודו), משם נסע לבצרה ומשם לבאגדד.
שם הוא חיכה עד שהזדמנה לשם שיירה שהולכת לדמשק, ולחאלב, ומשם לארץ ישראל.
בכל מקום הסתיר את גדלותו בתורה, והציג את עצמו כאדם פשוט. בחאלב הוא עבד לפרנסתו כעגלון לגביר. ואחר המסע הזה הגיע לארץ ישראל. ברוה ענוותנותו הוא הסתיר את גדלותו, ושימש כמשרת פשוט בישיבת המקובלים בית א – ל, בראשותו של הצדיק הרב גדליה חיון זצ"ל. רק תקופה ארוכה לאחר מכן, הגיע זמנו להתגלות, והוא הפך להיות מראשי הישיבה.
תיקון חצות ליד הכותל
חצות לילה, גאון הדור ופארו, הצדיק רבי שלום שרעבי, הולך לערוך "תיקון חצות" על יד הכותל המערבי, שריד בית מקדשינו.
הדרך מסוכנת ומלאה בערבים שונאי ישראל, והצדיק פוחד רק מבורא העולם. הגיע קרוב לאבני הכותל הקדושות. מתיישב על פיסת בד המונחת על רצפת האבן, מרכין את ראשו ועיניו מתמלאות בדמעות: "אוי לי על כלות השכינה! אוי לי על חורבן בית המקדש! אוי לי על שריפת התורה!…. אוי לי על צערו של משיח!"
נהר דמעות קולח מעיניו, ולרגליו נוצרה שלולית. רבי שלום שרעבי מרים את קולו מעלה מעלה: "אלוקים!" הוא צועק בבכי. "באו גויים בנחלתיך, טימאו את היכל קדשיך!".
קרוב אל המקום הקדוש, בנו הערביים בתים ל"חשובים" שבהם. המופתי, מושל העיר, והסגנים והשרים שלו. בחרו להם את ביתם דווקא במקום קדוש זה…
באותה שעת ליל, שקועים היו שונאי ישראל בשנתם. פתאום חדר קול בכי קורע לבבות, דרך חלונותיהם המפוארים. "אלוקים! באו גויים בנחלתיך, טימאו את היכל קדשיך!".
"מי העז להפריע את שנתי המתוקה!!!" כעס המופתי. קפץ ממיטתו והלך אל החלון. "יהודי חצוף!" צרח, קולו צרוד ועיניו האדומות מאיימות לקפוץ מהחורים. "שקט, יהודון!!! אם לא תשתתק בזה הרגע, רע ומר יהיה גורלך!". אבל הצדיק לא ראה, לא שמע. שקוע היה בתפילות, בבכי קורע לב על צער השכינה. קול בכיו המשיך לעלות, ולהתפשט בין חלונות הבתים. "שקט, יהודון!" חלונות נוספים נפתחו, ומקהלה של קולות הצטרפה אל המופתי. אבל ה"יהוד" לא שמע, לא ראה, נפשו משוטטת אי שם, בגבהים.
למחרת נאספו הנכבדים בבית של המופתי, כדי לחשוב איך להשתיק את "היהודון החצוף" שמרגיז אותם כל כך, ומפריע לשנתם. "מחר, בחצות הלילה, נשלח שני בריונים, שיעמדו בדרכו של 'היהודון' ולא יתנו לו להגיע אל הכותל". החליטו.
לילה. הרשעים נמו את שנתם בחיוך. ושוב הגיע לאוזניהם הקול… קול הבכי של הצדיק, רבי שלום שרעבי הבוכה על גלות השכינה. מה קרה כאן? הבריונים! היכן הם! למה לא ביצעו את השליחות שלהם??? בבוקר, הגיעו הרשעים אל הכותל המערבי, וראו את שני הבריונים עומדים כמו נציבי מלח, בלי יכולת לזוז.
מבוהלים ורועדים, הלכו המופתי ונכבדיו אל בית המדרש בית א – ל, שם ביקשו את סליחתו של הצדיק. הרש"ש יצא אל המקום, ניגש אל שני הבריונים, רק כאשר הבטיחו לו שלעולם לא ירעו ליהודים, התקרב אל הכותל המערבי והתפלל לרפואתם.
מיום זה והלאה, נפתחה הדרך ליהודים אל הכותל המערבי. חכמים רבים הצטרפו אל הרש"ש לעריכת תיקון חצות, ובכל עת שראו הערבים את הצדיק, היו מנשקים את ידיו הקדושות.
ותביא גאולה
הגאון רבי שלום שרעבי היה שקוע בתפילת שמונה עשרה ארוכה מאד. עיניו עצומות, ונראה היה שהוא מרחף בעולמות עליונים.
לפתע נשמעה צעקה. אלמנה הגיעה וחיפשה את הצדיק. "בני היחיד חולה מאד! נראה שאלו רגעיו האחרונים!" בכתה לפני בני ביתו של הרש"ש. "אני רוצה שהרב יכתוב לי קמע, ויציל את הבן שלי ממוות!".
"הצדיק מתפלל, הדלת סגורה. אי אפשר להפריע לו בתפילתו" אמרו לה בצער בני הבית. דמעותיה של האלמנה התגברו. "זהו פיקוח נפש!" צעקה. "אמרו לרב, שאני לא יכולה לחכות יותר!".
ראו אנשי הבית שאין ברירה, דפקו על הדלת ועשו את שכל כך לא רצו לעשות: הפריעו לרש"ש מתפילתו. רבי שלום פסע לאחוריו, סגר את הסידור בעיניים שטופות דמע, והקשיב לדבריה של האלמנה. אחר שכתב לה קמע והבן שלה זכה לרפואה, אמר לאנשיו הקרובים: תדעו לכם, שבתפילה הזו, הייתי בעולמות עליונים. ראיתי הזדמנות נפלאה להביא את הגאולה השלימה.
אבל השטן ראה את זה ולא יכול היה להסכים. הוא גרם לכך שהבן של האלמנה יחלה, ויהיה כאן מקרה של פיקוח נפש, הוא שלח להפריע לי באמצע וקטע את הכל…
בפעם האחרונה שביקרתי בכותל המערבי, חיפשתי ספר תהילים, בין הספרים הרבים הבחנתי בסידור מעניין. "נהר שלום – סידור הרש"ש". התחלתי לדפדף בו, רציתי להתפלל מתוכו. "זה סידור עם כוונות האר"י" אמר אבא, שעמד מאחורי. "הוא מלא בכוונות גבוהות מעולם הקבלה, לא כל אחד ראוי ללמוד ולהתפלל מתוך הספרים הללו". סגרתי את הסידור, נשקתי לו, והחזרתי אותו למקומו ביראת כבוד.
