אל תסתבכי עם תשובה לשאלה הזו, הרי הכל תלוי בטיפוס האישיות!
אם את מאלה ששתי רגלייך נטועות על הקרקע ואת מסונכרנת עם לוח השנה,
הגדרת התפקוד הביתי נע אצלך בין מטלה שיש לעשותה לבין הנאה או פעילות אוטומטית תוך כדי אלף פעילויות נוספות, אוטומטיות גם הן;
חנוכה הוא בשבילך זמן נעים ומשפחתי של ביחד,
ילדים ששלהבת דולקת על ראשם. שלל סוכריות ממלאות את חללי הסביבונים שלהם.
מפגשים משפחתיים מורחבים עם פטפוטים על דא והא.
שלהבות רוקדות על אדן חלון. שירים חמימים בוקעים מטייפ. מנגינות משלבות ישן וחדש.
שעות נוספות של התקשקשות במטבח עם הזדמנות נחמדה בניסוי מתכונים חדשים.
אם את שייכת לזן השני,
אלו שרגליהן לא ממש נטועות בקרקע הדביקה, אלו שכנפיהן מוליכות אותן לכל מיני מקומות אחרים,
חנוכה הוא בשבילך זמן של הרבה אור,
שמדגיש גם הרבה צלליות.
הזמן הזה, של ביחד משפחתי ויציאה בריאה משגרת החיים, הוא לא לגמרי פסטורלי בעיניך.
כי כל הדקויות, מצבי הרוח המתחלפים של סובביך,
ההשוואות הבלתי נמנעות,
וכל החלקים הפחות פוטוגניים,
צצים לך פתאום בחדות סביב השולחן. הם רוקדים בין הסביבונים ומרצדים מאחורי השלהבות.
הם קופצים בתוך המקצב של השיר: באנו חושך לגרש, הם מפריעים לאור הזה לגרש את החושך. כי הם החושך בעצמו.
אולי את מרגישה רעה. אולי את חושבת שאת לא בסדר. את צריכה לומר תודה על החיים ועל החגים! תראי כמה אור בתוך הבית שלך, תראי כמה יופי מאיר על כל העולם!
למה בפנים את מרגישה מעוכה כמו סופגניה סחוטה, כשאומרים לך להיות שמחה, ויש לך את כל הסיבות לכך?
למה הצלליות החצופות האלה רוקדות לך מול העיניים? מי הזמין אותן!
ואז את מחליטה לצאת למלחמה.
מלחמת חורמה עם מעט מאד סיכויים לנצח.
אז מה, גם בעיני החשמונאים לא היו הרבה סיכויים בדרך הטבע.
ואת בעיניך אשה כל כך קטנה! כלי המלחמה שלך קטנים וחלשים, כמוך.
והצלליות האלה. שמי הזמין אותן,
הן כל כך ארוכות ומפחידות לפעמים.
במלחמה הזו, את הולכת לנצח אותן, גם אם לרגעים הן ינצחו אותך.
ושוב תזכירי לעצמך, שהצלליות הן רק תופעת לוואי של האור.
כי ככל שגדול יותר האור,
גדל גם הצל שמשתרך אחריו.
ותבחרי בו. לראות אותו. לגעת בו כדי להיווכח,
שלאור יש משמעות, והצל הוא רק… צל.
במלחמה הזו, בעזרת השם, עוד תנצחי.
עוד תצאי עם כד קטן של שמן.
