רשות הדיבור לשושי, ולסיפור שהבטיחה בשבוע שעבר:
זה היה בצהרי יום שישי, הבית היה נקי ומסודר, רוב התבשילים היו על הכיריים וקול מרושע בתוכי לחש בחיוך ציני: נראה מה יתפשל לך הפעם ברגע האחרון, יגרום לכם שוב להתרסק אל השבת ויוכיח לך שאת, ורצונותיך היפים, לא שווים כלום!
כמו נבואה שמגשימה את עצמה שמעתי קול פצפוץ בתוך ארון המטבח התחתון, משהו רע מתרחש שם! דיווח לי הקול המרושע ההוא. עיני חשכו לגלות את הצינור תחת הכיור הבשרי מפורק לחלקיו ומים עכורים גולשים בקול פכפוך. מרטיבים את שטיח המטבח הנקי, סוללים להם דרך עצמאית על מרצפות המטבח הנקיות, מפזרים שלוחות אל הסלון וריחם המבאיש ממלא את הבית כולו.
'שקט. עכשיו מחפשים אינסטלטור' גרשתי את הקול הרע. כולנו התגייסנו מול ספר טלפונים, מנסים את כל השרברבים בעיר. איש מהם לא יכל. 'רואה? את חסרת סיכוי!!!' לחש הרשע בקולו הארסי.
בסוף השגנו את משה. יהודי שהסכים להציל אותנו כדי שנוכל להכניס שבת לבית. היה לו תנאי: 'אל תשלמו לי' הוא ביקש. 'אני לא עובד לפרנסתי אחרי חצות יום שישי'.
אחרי עשר דקות הוא הופיע עם כלי העבודה שלו. פתח סתימה והחליף חלקים. עבד קשה. אחר כך התעקש לעזור לגרוף את המים. כשעמד בדלת אחרי שעה, הבית חזר לצורתו השבתית.
הוא עמד על שלו, לא לקחת תשלום.
'איך נשלם לך' אמר לו בעלי בחוסר נעימות.
'השבת תשלם לי' משה אמר. 'היא כבר שילמה לי. אני חייב לה את חיי' כולנו התאספנו סביב השרברב עם בגדי עבודתו המוכתמים.
הוא סיפר על גידול שנמצא אצלו בראש במשך שמונה שנים ארוכות וקשות. על טיפולים רצופים ורופאים שלא נתנו לו יותר מחודשים ספורים.
'ואז התחלתי להשקיע בשבת' משה מספר. 'השקעתי חלק גדול מזמני בלימוד הלכות שבת, נבחנתי, ולא ויתרתי על מאמץ פיזי למען כבוד השבת.
קנינו כלים יפים, ערכנו שולחן כבר בחמישי. הלכתי אל אחד מגדולי הדור והוא בירך אותי. אמר שהשבת היא מקור הברכה ובירך אותי בבריאות ואריכות ימים'.
משה מנגב זיעה שקופה ממצחו. 'לפני שבוע הייתי בביקורת שגרתית' הוא מספר, 'הרופא הביט בתוצאות הבדיקות האחרונות שלי וכמעט התעלף. 'ציפור באה ולקחה לך את הגידול' הוא אמר. הדף נפל לו מהיד. תהיו בריאים ותשקיעו בשבת. אני חייב לרוץ להתארגן ולהתלבש לשבת. עוד שעתיים היא כאן'" משה נופף לנו לשלום. עקבתי אחר דמות השרברב. תסכימי איתי שאפשר להוריד ממנו את השרב ולהשאיר אותו בכינוי 'רב'? הרב משה נעלם וסיפורו נשאר איתי. הסיפור הזה הצליח להשתיק סופית את הקול המרושע בתוכי. פתאום קרה נס. שעה לפני שבת מצאנו את עצמנו ואת ביתנו מחכים בנחת לשבת שתגיע. מאז, כבר חודש, היא נכנסת לביתנו כמו מלכה וכמו שתמיד חלמתי".
הודיתי לשושי על הסיפור שנגע בה.
ובי.
ואולי גם בכן.
כל מי שטעם אי פעם את הדבש הזה, של שבת נכנסת בנחת, לא יוותר על התענוג הזה יותר לעולם.
נ.ב. להכנסת שבת ברוגע: תתחילי עם הניראות. מפה לבנה, בגדי שבת ושיער מסורק לכולם. ניראות שבתית נותנת תחושת הצלחה ומשתיקה קולות רעים. מנסיון.
