תגידי, גם את מנהלת במשרה מלאה?

גם ביומן שלך, הפיזי או הוירטואלי, יש מליוני סעיפים ותתי סעיפים?

גם ביומן שלך רושמים המוני תורים בריאים, תודה להשם, וכל מה שקשור לעיניים ומשקפיים ואוזניים ושיניים ואף – אוזן – גרון וטיפת חלב והנחות בארנונה ומשנת יוסף?

גם אצלך רשומים במוח כל התורים שטרם הזמנת ואבוי לך אם לא תעשי את זה בהקדם האפשרי?

גם ביומן שלך יש סעיף שמתחיל במילה 'צריך'?

צריך להספיק וצריך לרשום צריך להזיז וצריך לומר וצריך להתקשר וצריך לאפות וצריך לישון וצריך לאכול ולהכין ולקפל ולהתקשר לזו ולזה ולזה גם כן.

ופסח עוד רגע, בכלל. ופורים. סליחה שהקפצתי לך את לחץ הדם.

גם אצלך ביומן יש מחלקת מיון, של כל החומרים שקראת וראית? כל הפרסומים שהגיעו לך בדלת הקדמית או האחורית והם סיפרו לך מה וכמה עוד חסר לך וכדאי לך לקנות בגלל המבצע, מה רלוונטי ודחוף ומה נחוץ ומה פחות רלוונטי?

גם היומן שלך, הפיזי או הוירטואלי, הוא כבד כבד,
ואף שאין לו פה, הוא אינו מפסיק להרעיש?

בואי נזיז אותו לרגע,
את היומן הפיזי או הוירטואלי,
אל מקום רחוק משדה הראיה.

בואי קחי לעצמך רגע של התמקדות בפעולה הפשוטה והבלתי מודעת שאת עושה בכל רגע נתון. נשימה.

ברגע הזה, שיכול להמשך למשך שעה או שעתיים, את מנותקת מהציוויליזציה.
אין טלפונים. אין מיילים. אין טייפ. אין אנשים.
בונה לעצמך אי של שלווה באמצע החיים.

נושמת אל תוכך שקט פנימי. ולאט לאט, את נזכרת מי את.

נשמה טהורה כזו… באה לכאן על תקן אורחת. איך היא מרגישה בתוך ים הסער והסופה והתזזית שבתוכה היא נחתה? מי שאל אותה לאחרונה מה שלומה?

נושמת עוד. נזכרת מי את. מאין באה ולאן הולכת. בתוך איזה עולם את נמצאת.

מקשיבה לקולות פנימיים, לרצונות שנחנקים במרוץ. אולי בודקת אותם. את צבעם ואת רמת הטריות שלהם?

אומרת לעצמך מילה טובה, על המאמצים שאת בכל זאת עושה, לפלס לך דרך בתוך כל הרעש כדי להתקדם, לצמוח אל השלב הבא, להחזיק חזק בבורא העולם. להאמין בטוב שקיים בתוכך.
להיות גדולה יותר וטובה יותר.

כשאת פותחת עיניים, העולם יפה יותר. ופתאום יש לך כוח.