כאשר נישא הזוג שמעוני, היה פער רגשי גדול בין שני בני הזוג. העובדה שהם באו מרקעים שונים כל כך, השפיע עמוקות על בטחונם העצמי.
היא- באה מבית זורם ושופע מילים טובות, בית בו טפיחות על השכם ומילים מעודדות הם דבר שבשגרה.
הוא- הגיע מאדמה יבשה יותר, סגורים היו ההורים כל אחד בתוך עצמו, וכל שכן הילדים. משב קר נשב תמיד בבית, וחוסר פרגון מזלזל היו תגובה לכל דבר שנעשה או לא.
בהתאם לכך, היה מר שמעוני מזלזל בעצמו והוא ידע בבטחה כי הוא שווה אפס.
היא לא נתנה לו לחוש כך. בטוחה היתה, והיא שדרה לו כך לכל אורך הדרך, שהוא אדם מיוחד מאד עם כוחת עלומים שעדיין לא יצאו אל הפועל. היא הראשונה שמגלה אותם, והיא לא תתן להם לשוב ולשקוע. היא הרימה, בחכמתה המיוחדת את קרנו בעיני בילדים, ובעיקר בעיני עצמו.
כיום אי אפשר לזהות בו את אותו ילדון מסכן של פעם…
כיום הוא ממזכי הרבים, ולא מעטים הם אלה הזוכים להנות מתורתו וספריו.
היא זכתה להמליך אותו עליה מתוך כבוד ורגישות.
היום היא חשה כי היא רואה פירות מבורכים לעמלה, ילדיה צמחו לתפארת, זרע ברך ה', וכוחות מיוחדים יש בה להעניק להם עוד ועוד. היא זוכה לראות ישועות בחיי היום יום, והיא חשה שה' מביט בה מלמעלה ומחייך אליה בכל פסיעה.
« לפרק הבא »