מסופר על עשיר ובעל נכסים רבים, אשר כלפי חוץ כולם כיבדו אותו והתחנפו אליו מפני גודל עושרו. אך הוא- שחצן היה, והביט על אנשי העמך במבט מזלזל 'מלמעלה למטה'. הרגיש שהוא חשוב הרבה יותר מהם ולא כיבד אותם.
באותה עיר התגורר עשיר נוסף, אמנם קטן היה עושרו ומועטים היו נכסיו מעושרו האגדי של העשיר הראשון, אך זה האחרון- נעים היה לבריות ומכבד כל אחד, ומתנהג אל כל אנשי העיר כשווה בין שווים.
כאשר חגג העשיר הראשון סעודה לנישואי בנו, הזמין את כל אנשי העיר והכין משתה מפואר כיאה לאדם במעמדו. הזמין בעלי מנגנים ויין מלכות רב ומאכלי בשר כיד המלך…
תוך כדי הסעודה ניגש העשיר לחדר צדדי, ובאין רואים החליף את בגדיו באופן שלא יזהוהו. כך התהלך בסתר בין כסאות האנשים והיטה אוזן סקרנית לשמוע מה ואיך מדברים אודותיו.
וכך שמע את המסובים משוחחים אודות הוצאות החגיגה. אחד שאל את רעהו: "כמה כסף אתה משער הוציא כלב זה בשביל המשתה?"
ורעהו החרה החזיק אחריו: "כמה הוציא חמור זה על המשתה?"
עלה דמו של העשיר לראשו. כי שמע שהאחד קורא לו כלב, השני חמור, והשלישי קורא לו חזיר… שתק בכאב ולא אמר כלום.
בשבוע שאחר כך חגג העשיר השני, אשר היה מכבד את כולם – סעודת נישואין לבנו, גם הוא הזמין את כל אנשי העיר ואף העשיר הראשון היה בין המוזמנים הרבים.
בתחילה לא הלך מפני גאוותו. אך כעבור שעתיים התחפש ולבש בגדים אחרים באופן שלא יכירוהו וגם הפעם סבב הוא בין כסאות המוזמנים והיטה אוזן סקרנית לשמוע, מה מדברים האנשים.
וכך שמע אדם אומר לחברו: " כמה הוציא העשיר הטוב הזה למען נישואי בנו?" והשני קורה לו " אדם יקר" והשלישי מכנהו "אדם נכבד".
שוב עלה בו דמו בראשו. ויתמלא חימה.
הגיעה לביתו סר וזועף, ולשאלת אשתו מה זה ועל מה זה ענה בשצף קצף:
בשבוע שעבר ערכתי משתה מפואר כיד המלך, בטוב לבי הזמנתי את כל תושבי העיר וחמש מאות דינרי זהב הוצאתי עבורם. ואיך 'זכיתי' לשמוע שהם מכנים אותי מאחורי גבי? זה קורא לי כלב, השני חמור, השלישי חזיר, ועוד אי אילו כינויים 'יפים'.
ואותו עשיר שערך היום משתה- לא הוציא יותר ממאה דינרי זהב. וכבוד כה רב רוחשים לו אנשי העיר. 'אדם יקר', 'אדם חשוב', ועוד כינויים כאלו, שמעתי מכנים אותו גם כשאינו שומע. עולם הפוך ראיתי, ואיך זה שלא אכעס?
אמרה לו- אלו תוצאות מעשיך בלבד. אתה אינך מכבד את הבריות, ומזלזל במופגן בכבודם- זה מה שתקבל מהם בחזרה. גם אם כלפי חוץ יחייכו אליך ויחניפו לעושרך…
והוא, אשר רכושו אינו מגיע לחצי משלך, והוצאות המשתה לא לרבע מהוצאותיך- מפני שהוא מכבד את הבריות באמת, בליבו, זוכה הוא לכבוד שיכבדוהו גם שלא בפניו- לכבוד אמיתי.
המיקסר כבר עמד על השיש, מוכן להתחיל את סיבובו הראשון. אתי בדקה שוב את רשימת המוצרים: ביצים, קמח, סוכר ומרגרינה. הנה, הולך לתפוח כאן בצק שמרים נהדר!
הי. שמרים! היא טפחה על מצחה המבולבל. חיפוש בארון ובפריזר מגלה כי נגמרו השמרים בבית. ואיך תכין פסי שמרים ריחניים בלי שמרים?
"חיהלה!" היא מזעיקה את בכורתה הצייתנית מעברו השני של הבית.
"אני זקוקה בדחיפות לשמרים! זה תוקע לי כאן את כל הבצק! תלכי חמודה למכולת, אך במהירות…"
חיהלה אוהבת ללכת למכולת, והיא מסכימה בשמחה.
"ואם כבר את הולכת" נוברת אתי במקרר, "אני מגלה עכשיו שנגמר גם החלב, וגם ביצים תקני ו… נוזל לשטיפת כלים. רוצי!"
וחיהלה רצה, כמו ילדה צייתנית וטובה, וחוזרת כעבור עשר דקות מתנשמת, מתנשפת, מצניחה את השקיות על שולחן המטבח וצונחת בעצמה על הספה.
אימא פותחת את השקיות. מוציאה משם שלוש בקבוקי נוזל לשטיפת כלים ('שלוש במחיר שתיים- איך יכולתי להחמיץ?') שלוש שקיות חלב (שלא יגמר לנו כל רגע!') תבנית ביצים, וגרגרי השמרים- היכן הם?
"שכחתי!" הפעם תורה של חיהלה לטפוח על מצחה המבולבל…
"אז רוצי מהר חזרה וקני לי שמרים! רחמנות על הבצק!" היא מעיפה מבט על מה שאמור היה להיות בצק שמרים.
"אין לי כוח…" מתחנחן קולה של חיהלה. "אבל שכחת את העיקר!" נאנחת האם, והולכת ללוות מעט שמרים מן השכנה…
בכל עת בה היה נחמן מדמיין את ביתו שיקים, פרץ אותו חלום אל לבו בעוצמה: הוא רצה אישה עקרת בית, אשר תנהל את ביתו ברמה וברוגע, תקבל את ילדיו ותגדל אותם היא- ולא תתנם ביד מטפלות זרות.
החלום הזה צמח מתוך מציאות חייו ההפוכה.
מאז שזכר את עצמו הייתה אימו אישה עובדת במשרה מלאה. תמיד הוא חש כי הוא ואחיו נמצאים במקום משני בסולם העדיפות שלה. העבודה סחטה ממנה את כל כולה ולמען ילדיה לא נותר לה כוח רב מידי… הוא זוכר בכאב את כל הפעמים בהם ציפה ליחס חם ממנה ולא זכה למענה… בביתו יהיה המצב שונה- כך הבטיח לעצמו לא פעם.
כאשר נישא הייתה רעייתו מלאת חלומות משלה… וכמעט והתנגשו חלומות שניהם לכדי שבר ענן…
רינה הגיעה אל נישואיה מלומדת ומלאת תארים להתפקע… רצתה להמשיך בלימודיה ואחר כך לעבוד באותו מקצוע ולעשות בו חיל.
כאשר התוודעה לחלומו של בעלה- כופפה רצונה בפני רצונו, ויתרה על חלומה בפני חלומו. והקשר ביניהם שהושתת על ערכי כבוד וויתור התהדק והתחזק.
כעבור ארבע שנים הבין הוא את הצורך שלה, והסכים שתמשיך בלימודיה.
כיום חייהם פורחים. היא זוכה לעבוד מן הבית בעבודה שחשקה בה נפשה, ומבלי לרמוס את חלום חייו של בעלה. רינה זוכה לסייעתא דשמיא ומרגישה איך ה' נמצא איתה בכל צעד.
"כי מוויתור לעולם לא מפסידים" היא מסכמת בחיוך את סיפור חייה.
« לפרק הקודם | לפרק הבא »