מייק הוא בן למשפחת לנגסנר. משפחה מודרנית אמריקאית ואמידה, שומרת תומ"צ אבל מאד פתוחה הדוגלת בלימודי קולג' וכולי.
מייק בחר בחיי תורה אמיתיים ועבר לישיבה למגינת לב הוריו.
לפני חתונתו קרא לו אביו – ג'ף ואמר לו: אם אתה מחליט שאינך עובד למחייתך אלא יושב ולומד כל החיים שלך, אם זה הכיוון – אני לא מתכוון לתמוך בך.
האב ניסה לשכנע אותו שלפחות ילמד מקצוע, שישקיע במשהו. הבן הסכים.
אבל האב חזר ואמר לו: כל עוד אינך עובד בפועל, איני מתכוון לתמוך בך.
הבן אמר, שברגע שהוא יעבוד הוא יודיע לו לאב. ובינתיים הוא ישקיע במקצוע.
לאחר החתונה החליט הזוג הצעיר לעבור לגור בארץ הקודש.
הם חיים בעניות ויודעים שמעבר לים יש אבא שמוכן לתמוך בהם, לו רק ייצא לעבוד.
אבל הם בוחרים בחיי עוני כי חשקה נפשו בתורה. הם בוחרים גם שלא לשתף את ההורים שמעבר לים בקשיים הכלכליים שלהם.
האשה עובדת במשרה מלאה. הם מתאמצים לשלם את שכירות הדירה כשהם לא חולמים בכלל על דירה משלהם.
ההורים מתקשרים מדי פעם לדרוש בשלומם ובשלום המקצוע שמייק לומד.
מייק אומר שהוא מנוע מלפרט על המקצוע שלו. הוא חסוי. הוא רק יכול לומר לו שזה תורם רבות לבטחון המדינה. "עכשיו אני לומד ומשקיע, אחר כך יבואו התשואות" הוא אומר.
השנים חולפות ביעף. ההורים מזדקנים. שאר הילדים מסתכלים עליהם רק כשהם רוצים כסף. רק הבן שגר בירושלים מתקשר, ילדיו שולחים מכתבים ותמונות והם מכבדים אותו ומזמינים כל העת.
מיכאל עמל בתורה.
הילדים מורגלים לדבר עם סבא וסבתא בטלפון ולספר רק על מה שיש. הם לומדים ומתרגלים להתרגל ליש. לסבא וסבתא הרושם שהם באמת מסודרים כלכלית.
כולל נפתח באחת מערי הפריפריה בארץ, מוצעת למייק – מיכאל משרת ראש כולל. הם מקבלים דיור מוזל בשכירות בעיר הפריפריה ועוברים לגור בה.
ההורים המזדקנים מחליטים לבוא ולבקר בארץ, ולראות פעם אחת מקרוב את הבן הסורר ואת משפחתו שהכירו עד עכשיו רק מרחוק.
הם נדהמים לגלות שמונה ילדים מצטופפים בבית בן ארבעה חדרים. נדהמים עוד יותר לראות שהילדים פינו להם בשמחה חדר אחד ומצטופפים שניים במיטה. התנאים הסוציאליים מחרידים אותם והילדים משדרים להם כל העת: אבל אנחנו עשירים! כי זה מה ששמעו כל הזמן בבית.
ערב חג הסוכות. הבנים בנו סוכת פאר בחצר. מקושטת במעשי ידי האם והבנות. ההורים הזקנים מוקסמים מהפשטות ומהאווירה.
מול הצמצום שהם רואים, האמא רוצה להוזיל דולרים מהתיק שלה. אבל בעלה ג'ף אינו מרשה לה בעקשנות אופיינית: "כשהוא יתחיל לעבוד לפרנסתו, אתמוך בו. ככה החלטתי ולא אשנה מהחלטתי!" רק מתנות קטנות לחג הם נותנים, ככל סבא וסבתא.
החג מגיע, עוצמתי בפשטותו.
חבורה קטנה של בחורים חוצניקים שואלים את ג'ף הזקן "היכן הרב?" הזקן פנה כה וכה ואינו יודע היכן גר כאן רב. לוקח לו זמן לקלוט שהם מתכוונים לבן שלו, שהפך לרב מתחת לאף שלו.
הם מתארחים בסוכה הלא גדולה. האב רואה באיזו הערצה הם מדברים עם מייק, שואלים אותו שאלות בלימוד ומתפלפלים וגם הבנים בבית נסחפים עם הפלפול. בהצתה מאוחרת מרגיש הסב שהוא מתחיל להיות גאה בבנו ה'סורר'.
ברגע של הפוגה אומר האב לבנו: "אני חושב שאתה צריך לעזוב את ההשקעה שלך במקצוע ההוא. המדינה תסתדר בלעדיך. העם היהודי צריך אותך כאן. תראה איזה רב צמחת לנו".
הילדים מסתכלים עליו בחוסר הבנה. הבן מסמיק.
הוא מספר בפאתוס את סיפורו של אליעזר בן הורקנוס. כשהוא מרגיש שאביו בשל הוא אומר לו: אכן, כעצתך עשיתי. עזבתי את כל ההשקעות ונשארתי בהשקעה האחת, האמיתית – התורה.
לוקח קצת זמן עד שרואים את התשואות, אבל הכל שווה.
חול המועד. סיפורו של אליעזר בן הורקנוס רודף את האב ביום ובחלום, הוא משווה את הסיפור לספור חייו שלו ושל בנו.
הוא אינו יכול לתמוך בו בגלל העקרון, והגאווה אינה נותנת לו לשבור אותו.
אבל נדר הוא לא נדר.
לקראת סיום הביקור, כאשר כל המשפחה ממתינה איתם בשדה התעופה, נשבר האב. הוא מוציא פנקס צ'קים וממלא אותו בסכומים נכבדים.
"זה בשביל שתוכל להמשיך להשקיע במקצוע ההוא" קרץ בעיניו ונעלם אל תוך המטוס.
כיפה גדולה – הרבה תורה. כיפה קטנה – התורה יכולה לברוח.
מחמם את הספסל – ומחמם את הלב.
אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק יג
אמרו עליו על ר' אליעזר בן הורקנוס כשבקש ללמוד תורה, חורשין הרבה היו לאביו והוא היה חורש בטרשין. ישב לו והיה בוכה.
אמר לו אביו:
מפני מה אתה בוכה? שמא מצטער אתה שאתה חורש בטרשין למחר בוא וחרוש על גב מענה. ישב לו על גב מענה והיה בוכה.
א"ל אביו: מה אתה בוכה?
א"ל שאני מבקש ללמוד תורה.
והרי בן כ"ח שנים אתה ואתה מבקש ללמוד תורה? אלא לך וקח לך אשה והוליד ממנה בנים והוליכן לבית הספר.
היה מצטער שלוש שבתות עד שנגלה עליו אליהו.
א"ל עלה לך אצל בן זכאי לירושלים.
ישב לו והיה בוכה.
א"ל בן מי אתה? ולא הגיד לו.
– מה אתה בוכה, מה תבקש?
א"ל ללמוד תורה.
א"ל מימיך לא נכנסת לבית הספר ולא למדת קריאת שמע ולא תפלה ולא ברכת המזון?
עמד ולמדו שלשתן.
א"ל מה אתה מבקש, לקרות או לשנות?
היה מלמדו שתי הלכות כל ימות השבת, ובשבת היה חוזר עליהם ומדבקן.
עשה שמונה ימים ולא טעם כלום, עד שעלה ריח פיו לפניו וטרדו מלפניו. וישב לו והיה בוכה.
א"ל למה אתה בוכה?
א"ל שהעמדתני מלפניך כאדם שהוא מעמיד מלפניו מוכה שחין.
א"ל בן מי את?
א"ל בן הורקנוס אני.
א"ל הלא את בן גדולי העולם, ולא היית מודיעני, היום את סועד אצלי.
א"ל כבר סעדתי אצל בני אכסניא שלי.
שלח רבן יוחנן לבני אכסניא שלו. אמר להם: אצליכם סעד אליעזר היום?
אמרו לו לאו. והרי יש לו שמונה ימים שלא טעם כלום.
רבי יהושע בן חנניה ור' יוסי הכהן ור' שמעון בן נתנאל הלכו ואמרו לרבן יוחנן והרי יש לו שמונה ימים שלא טעם כלום. וכיון ששמע ר' יוחנן בן זכאי, עמד וקרע את בגדיו. א"ל: אי לך ר' אליעזר, שהיית מושלך מבינותינו.
אבל אני אומר לך כשם שעלה ריח פיך לפני, כך תהא משנת פיך יוצאה מסוף העולם ועד סופו.
קורא אני עליך ושם האחד אליעזר (שמות י"ח ד').
אמרו בניו של הורקנוס לאביהם: לך ונדה את אליעזר מנכסיך. עלה לירושלים לנדותו מנכסיו, ומצא שם יום טוב לר' יוחנן בן זכאי, וכל גדולי המדינה מסובין אצלו. …רבי יהושע רבי שמעון בן נתנאל הלכו ואמרו לרבי יוחנן בן זכאי הרי אביו של רבי אליעזר בא.
אמר להם עשו לו מקום. ועשו לו מקום והושיבוהו אצלו ביניהן.
אמר לו ריב"ז: אליעזר אמור לנו דבר אחד מדברי תורה.
אמר לו אמשול לך משל: למה אני דומה, לבור הזה שאינו יכול להוציא מים יותר ממה שהוא מכניס.
אמר לו אמשול לך משל: לה"ד לבאר הזאת שהיא מזלת ומוציאה מים מאליה כך את יכול לומר דברי תורה יתר ממה שנאמר למשה בסיני.
א"ל ב' וג' פעמים ולא קבל עליו. יצא ריב"ז והלך לו, והיה ר' אליעזר יושב ודורש דברים יותר ממה שנאמר למשה בסיני. ופניו מאירות כאור החמה, וקרנותיו יוצאות כקרנותיו של משה, ואין אדם יודע אם יום הוא ואם לילה.
רבי יהושע ור' שמעון בן נתנאל הלכו ואמרו לריב"ז בוא וראה רבי אליעזר יושב ודורש דברים ממה שנאמר למשה בסיני, ופניו מאירות כאור החמה, וקרנותיו יוצאות כקרנותיו של משה, ואין אדם יודע אם יום הוא ואם לילה.
בא ר' יוחנן בן זכאי מאחריו ונשקו על ראשו ואמר: אשריכם יצחק ויעקב שיצא זה מחלציכם.
אמר להם אביו של רבי אליעזר: למי אתם אומרים כך?
אמרו לו: לבנך אליעזר.
אמר להם: וכך היה צריך לומר אשריכם אברהם יצחק ויעקב שיצא זה מחלציכם? לא היה צריך לומר אלא אשרי אני שיצא מחלצי.
היה רבי אליעזר יושב ודורש, ואביו עומד על רגליו.
א"ל: אבא, איני יכול להיות יושב ודורש ולומד דברי תורה ואתה עומד על רגליך. עמד והושיבו אצלו.
א"ל: בני, לא באתי לשבח הזה, ולא באתי אלא לנדותך מנכסי. ועכשיו שבאתי וראיתי ושמחתי בתלמוד תורתך, הרי אחיך מנודים מהם, והם נתונים לך במתנה.
א"ל: מוצל אני עד שאני שוה לכל אחד בהם.
א"ל: אילו בקשתי מלפני המקום כסף וזהב היה לו ליתן לי, שנאמר לי הכסף ולי הזהב. (חגי ב' ח') אילו בקשתי ממנו קרקעות היה נותן לי, שנאמר לה' הארץ ומלואה (תהלים כ"ד א). לא בקשתי ממנו אלא שאזכה לתורה, שנאמר על כן כל פקודי כל ישרתי, כל ארח שקר שנאתי (שם קי"ט קכ"ח):
« לפרק הקודם »