זה התפקיד שיענקי לקח בעצמו על עצמו, לתלוש מדי חודש את הדף מהלוח ולבשר לכולנו על דף חדש שנפתח. הוא עושה את זה בכזו התלהבות, כאילו היה מדובר במצווה, או לפחות במנהג קדוש.
א ד ר! הכריז יענקי וקרע את הדף של שבט מהלוח, לא הבנתי מה יש לו נגד החודש הזה, של הפריחה והצימוקים והשקדיה הפורחת וריבת האתרוגים שסבתא רוקחת, וגם שולחת.
"א ד ר"! צעק יענקי אל תוך האוזניים שלי, עד שאטמתי אותן בבהלה. "החודש של התחפושות ומשלוחי המנות, השירים והריקודים. אחשוורוש וושתי, והמן שמתפוצץ על העץ! אתה לא מתרגש בכלל!" הסתכלתי על יענקי, על הדף הקמוט של חודש שבט עם כל הקשקושים שקשקשתי עליו, ועל הדף החדש והחלק של החודש החדש, מיד נזכרתי בפורים של שנה שעברה, וטעם חמצמץ עלה לי לפה.
על הבוקר אמרתי לאמא שאני מתנדב ללכת עם משלוחי המנות לכל מי שצריך. אמא שאלה אם אסתדר, אמרה "אולי עדיף שתקח משלוח אחד בכל פעם, כי שניים זה כבד", אבל אני התעקשתי שאני גדול מספיק, ושהיא יכולה לסמוך עלי.
אמא הסתכלה עלי במבט לא כל כך מאמין, ודי הבנתי אותה. ובכל זאת הבטחתי לה שוב שאסתדר לגמרי והתחפושת לא אמורה להפריע לי בכלל.
אמא הסכימה. העבירה לי מגש מחולק לתאים ובתוכם דגני בוקר ובקבוק קטן של שוקו. "זה למשפחת שטרוך מקומה רביעית" אמרה לי. "תזכור, כן?" ביד השנייה נתנה לי מגדל של קופסאות שימורים, דבוקים ועטופים בצלופן שקוף. אמרה שזה לגברת שטייפמן מקומת הכניסה, זו הסבתא של הבנין שבעלה מחלק סוכריות טופי בבית הכנסת. אין לה מה לעשות עם בקבוק שוקו ודגני בוקר, הסבירה לי אמא, וחשוב לי לתת לה דברים שימושיים.
בסדר. צעדתי אל הדלת עם שני המגדלים בידיים. הייתי כל כך מרוכז בהם, שלא יעזו ליפול לי. צעדתי עקב בצד אגודל, כמו שאומרים. עד שהאגודל או העקב או שניהם יחד נתקעו במשהו והשטיחו אותי מלוא אפיים ארצה. הסתכלתי במבט קשה בבקבוק היין. מי הניח אותך כאן, בדיוק ליד הדלת, במקום שעוברים ושבים בו!!!
המשלוחים ואני נפלנו פנימה אל שלולית היין, והפכנו לעיסה דביקה וצבעונית שהזכירה קצת דייסת דגנים מעורבים.
נס שיענקי היה אצל חבר, הלך למסור לו משלוח מנות. אבא ואמא באו להציל אותי. יין נשפך כמים, זה סימן ברכה. אמר אבא ובדק אם לא נכנסו לי זכוכיות אל תוך הידיים. אמא הביאה כף אשפה ואספה אותם מהר, לפני שחיימקה יבוא לטפל בבלגן.
אחר כך היא נתנה לי חולצה לבנה להחלפה ואת התחפושת שפשפה, סידרה מחדש את משלוחי המנות, אמרה שדברים כאלה יכולים לקרות לכל אחד, ואולי עדיף שאשאר בבית, והיא כבר תסתדר עם המשלוחים.
אמרתי לה שאני יכול, ואני רוצה, והפעם אזהר מאד מאד.
אמא הסתכלה עלי ושאלה: "אתה בטוח?" אמרתי לה שמאד. אמא הסתכלה עלי שוב ואמרה: "אם אתה כל כך רוצה… אולי תקח רק את המשלוח של שטייפמן?" אבל לא הסכמתי. רציתי לקחת את שני המשלוחים בבת אחת, רציתי להראות לאמא שאני גדול, ואני יכול, ואם יענקי לא בשטח, אמלא את מקומו נהדר.
שוב הבטחתי שלא אתבלבל ולקחתי את שני המשלוחים המשוקמים. דבר ראשון טיפסתי אל הקומה הרביעית, וברוב פאר והדר הגשתי לשכנה שטרוך את מגדל קופסאות השימורים. השכנה קראה את התגיות על כל קופסאות השימורים, כנראה בדקה את ההכשר. אחר כך אמרה תודה קצת חיוורת וסגרה את הדלת.
ירדתי לקומת הכניסה. השכנה גב' שטייפמן פתחה את הדלת מיד. הסתכלה על המגש ועל דגני הבוקר, כאילו היו קופסאות שימורים. הביאה לי סוכריית טופי מהכיס של מוישה, גם היא אמרה תודה קצת חיוורת וסגרה את הדלת.
זהו. חזרתי הביתה שמח וטוב לב.
יופי, אתה נהדר. אמרה לי אמא. נתת את השימורים לשכנה למטה, ואת הדגנים לשכנה למעלה, כן?
לא!
אויש. השכנה שטייפמן ממש כועסת שמביאים לה ממתקים… והשכנה שטרוך, באופן עקרוני לא משתמשת בשמורים. הצעתי ללכת להחליף בין המשלוחים, אבל אמא אמרה שזה – עוד יותר לא נעים. אז המצב נשאר ככה. והיה לא נעים לאמא וגם לי, בעיקר לי.
מאז עברה שנה, מהר כמו תמיד. והנה הדף של אדר מציץ אלי מלוח השנה.
"אתה לא אוהב את אדר?" יענקי שאל.
"אני דווקא אוהב!" עניתי מהר. מה אשם החודש היפה הזה, שאני כזה מן שלומפר ששום דבר לא מצליח לו?
"אז למה הפרצוף שלך לימוני?" יענקי לא הבין.
"כי הוא מרגיז אותי!" עניתי לו, והצבעתי על הילד שהביט עלי מהמראה. ילד שמציע לאמא שלו הצעות שהוא לא יכול לעמוד בהן, ואחר כך הורס משלוחי מנות מושקעים. רחפן כזה, שלומפר כזה, הראש לא מספיק מחובר לו לכתפיים. הוא כל כך הרגיז אותי בשנה שעברה! בגללו עולה לי עכשיו טעם חמוץ לפה.
ומה אומרת לייקי?
חודש אדר, מקפל בתוכו את המילים אלוקים דר. כי ה' גר בכל אחד ואחד מאתנו, בנשמה שלנו, שהיא גבוהה ואלוקית.
האם הייתם מעליבים נסיך? בן מיוחס של מלך? האם הייתם מצביעים עליו ואומרים: אתה כזה מרגיזן, הרסת לי את כל הפורים, בגללך אני לא אוהב את אדר?
אנחנו חייבים לכבד את עצמנו. לדבר אל עצמנו בעדינות ובחמלה.
יפה להכיר את החסרונות,
אבל יפה הרבה יותר, וחשוב, לדעת את המעלות שלנו. ולאהוב.
« לפרק הקודם | לפרק הבא »