"אני מרגיש כאילו אנחנו הולכים בתוך מבוך" שוקי אמר, "הולכים הולכים, ולא יודעים מה יהיה בסיבוב הבא". הוא התכווון לחתונה של דודה מירי, אבל ודאי הוא התכוון לעוד הרבה דברים מוזרים שקרו וקורים מאז חג הפורים תש"פ. מאז שהקרבולה הגיעה מסין הרחוקה והפכה לעובדה.
הוראות משתנות כל הזמן, ובינתיים אנחנו בבית. חיידר חכמת החכמים כבר צולע וזקן כאילו היה בן מאה… אין לו כוח להחזיק את עצמו. אין למנהלים שלהם כוח. לא פשוט לנהל חיידר שמורכב מבנים גדולים וחכמים ובנות לא ממש גדולות שנעלבות כל רגע, ושרת שהוא תינוק שצריך בקבוק וטיטול כל רגע, ומנהל שהוא גם מלמד וגם אבא ומבשלת שהיא גם אחראית חדר אוכל וגם אמא ומבשלת ומכבסת ומנקה, לא פשוט להם להחזיק ראש עם הכל כשאנחנו כל הזמן מדברים להם באוזניים וצריכים כל מיני דברים ורעבים המון, ואיפה הטלפון ו'למה הבטריה שלו ריקה' ו'מתי השיעור של הכתה שלי' ו'תהיו בשקט, לא שומעים'.
בנוסף לכל הצרות זה היה יום חם. חום כזה שמדביק את הבגדים לגוף. המזגנים התעייפו מרוב עבודה רצופה, וחוץ מלזמזם מנגינה משעממת ועייפה, לא נראה לי שהם הצליחו לקרר משהו.
זה היה יום דביק. יום שאין בו כוח לעשות כלום חוץ מלבקש מאמא עוד איגלו.
אמא פתחה את חלון הסלון. בודקת את מזג האוויר. נכנס כזה הבל חם, כמו מתוך תנור לוהט. הבנו שהמזגנים כן עושים משהו כנראה.
"אם לא החום הזה, הייתי יוצאת איתכם לחפש בגדים לחתונה" אמא אמרה. "ברוך השם, החנויות נפתחו ואפשר כבר לצאת, כמובן עם כללי הזהירות הנכונים".
"נראה שהקדוש ברוך הוא הוציא חמה מנרתיקה" אבא אמר, צביקי שאל מה זה חמה וצירהלה שאלה מה זה נרתיקה. אבא הסתכל עליהם ועל כולנו ופתאום חייך. "הצטערתי שהבית שלנו עוד לא שמע היום קול של תינוקות של בית רבן. אז אדרבה, כדי לספר לכם מה פירוש המילות "הוציא חמה מנרתיקה" אספר לכם על אברהם אבינו שישב בפתח האוהל וחיכה לאורחים, למדתם את זה בחומש בראשית. באיזו פרשה, מי זוכר?"
"פרשת וירא!" אמרתי, בטוח בעצמי מאד. "דווקא לך לך" תיקן אותי אבא. "הפרשה השכנה.
בכל אופן, אברהם אבינו היה בן 99 שנים כשערך ברית מילה. הוא הרגיש לא כ"כ טוב, אבל אהב מאד מאד את מצוות הכנסת אורחים. ולא הגיעו אורחים. למה?
כי הקדוש ברוך הוא הוציא חמה מנרתיקה.
"מה זה חמה?" צירהלה עדיין לא הבינה.
"בואי ננסה לחשוב" אמא אמרה לה בסבלנות. "מה הדבר שזורח בשמים והוא חם?"
"שמש!" צירהלה הבינה, זורחת כמו השמש.
"נרתיק, מי יודע מה זה?" אבא חד לנו חידה.
"אולי תיק?" ריקי ניסתה לנחש.
"נרתיק מזכיר תיק, נכון. גם התפילין הקדושות מונחות בנרתיק. הוציא חמה מנרתיקה – זה אומר שהקב"ה הוציא את השמש מהמעטפת שלה, וגרם לה לזרוח בחום מאד מאד גדול על העולם. ומאז ועד היום, כשחם לנו מאד, אנחנו משתמשים בביטוי הזה, שהקב"ה הוציא חמה מנרתיקה".
הבנו את הרעיון, אבל פתאום כבר לא היה לנו כל כך חם. "תספר לנו מה היה אחר כך" צביקי התחנן, וכולנו המשכנו לשבת על מיטת הנוער, רוצים להקשיב לאבא. רוצים ללמוד. "ספר לנו מה היה עם אברהם אבינו והמלאכים וסדום והכל!" אבא חייך חיוך גדול. פתח חומש בראשית, סיפר לנו בצורה מרתקת והיה לכולנו שמח וטוב. והקשבנו כמו שלא הקשבנו אף פעם בכיתה. למרות שהיינו כתה מעניינת המורכבת מכל מיני גילאים של אחים ואחיות חכמים יותר או פחות הכל תלוי בגיל.
"תראה כמה הם אוהבים ללמוד, הצדיקים האלה" אמא אמרה לאבא. "ואיך התורה משמחת אותם, עד שהם שוכחים מכל הצער והצרות שבעולם".
"התורה היא רפואה לכל הכאבים" אבא אמר, וסיפר לנו שכתוב בגמרא: "החש בראשו יעסוק בתורה" – התורה מאירה את העיניים ומשמחת. הפעם הרגשנו את זה בכל העצמות.
"ועכשיו – פעילות גופנית" אמא אמרה וזרקה עלי כרית. לא הבנתי מה קורה כאן, אבל העפתי את הכרית בכל הכוח לשוקי. צביקי הוציא מהארון עוד ועוד כריות והתחילה מלחמת כריות אמתית, שמחה מאד מאד, והיא עזרה לנו לפרוק את השאריות האחרונות של המצב רוח הרע עד ששמחנו באמת, למרות שלא ידענו עדיין שום דבר ברור בקשר לחתונה של מירי.
« לפרק הקודם | לפרק הבא »