על כתות בכל מיני קומות וחדר אוכל מזמין
"הפרענו לך לישון, סבא טננהויז?" שאלנו כולנו במקהלה, "הרי זו מצווה הבאה בעבירה!" רב'ה אליהו וודאי נשך שם את השפתיים שלא הצלחנו לראות.
"חס וחלילה חס ושלום, למה זה עולה בדעתכם?" סבא טננהויז אמר בקול רענן. "ניסיתי לישון דווקא, תחבתי לאוזניים אטמים טובים, כאלה שחברת אל – על נותנת במתנה לאלו שמתארחים בטיסות שלהם, אבל להירדם לא הצלחתי. כל הזמן ניסיתי לנחש מה אני מפסיד שם, במרפסת…"
"אז כן הערנו אתכם" רב'ה אליהו אמר בצער,
"אמרתי לכם שלא, וזהו" טננהויז כמעט כעס, "כשאני מנסה לישון באות אלי מחשבות עצובות” סבא טננהויז אמר. ”יותר נחמד לי להיות כאן, וזהו".
היה רגע של שקט והבובה שעל המקל של רב'ה אליהו התלבטה לאיזו מרפסת לגשת.
”אולי נצטרף אל החיידר שלכם?" שאלו ילדי קורנפלקס, שכבר גמרו לשחק בכל הקלפים ומשחקי הקופסא שבעולם, ונמאס להם.
"התורה היא של כולם" רב'ה אליהו אמר, "אבל מי שהקים וייסד את תלמוד התורה חכמת הטפשים… לא, חכמת לובלין, לא, חכמת הילדים— משפחת חכמים, אולי כבר תזכירו לי מה שם תלמוד התורה שלכם? שוב שכחתי, לא יודע מה קרה לזכרון שלי, הקורונה בלבלה אותי לגמרי".
"חכמת החכמים!" הכרזתי בגאווה. מה כל כך מסובך לזכור את השם הזה? אין הרבה תלמודי תורה כאלו. אני חושב שאין בכלל, למען האמת. רב'ה אליהו המשיך מהמקום שבו הוא הפסיק. "אז מי שייסד את תלמוד תורה חכמת החכמים הוא אבא של משפחת חכמים בעצמו. לכן אני חושב שלא הוגן להחליט החלטות במקומו".
"סיכמנו שאתה המנהל החינוכי" אבא אמר בחיוך,
"מנהל חינוכי, עם כל הכבוד לי" הבובה שעל המקל לא הפסיקה לנענע את הראש. חששתי שעוד מעט הראש הזה ייתנתק מהגוף וייפול. לא נדע אפילו לאן.
"מנהל חינוכי הוא לא המייסד בכבודו ובעצמו". הבובה של רב'ה אליהו השתתקה וחשבנו שיש צדק בדברים. "הם סתם התערבו לנו", צביקי אמר בקול לוחש. "אבא ואמא רצו לעשות לנו חיידר למשפחה הגרעינית שלנו", ריקי הוסיפה, "עם חדרים ועם לוח ועם כללים של חיידר מיוחד שמתאים גם לבנות, בתנאי שהן אחיות. וחדר אוכל ושומר עם ביתן ושרת שהוא צירה'לה", חיימי זכר מצוין. "שה!" עצרתי אותם, "השכנים עלולים להיעלב".
ושוקי אמר בקול גדול: "יש לנו בעיה, שמשרד הבריאות מרשה עכשיו לארגן בתי ספר ותלמודי תורה רק ממשפחה גרעינית"
"שזה אומר: אבא, אמא, והאחים והאחיות שגרים באותו הבית" – כך הוספתי, ואחרי רגע של שתיקה המשכתי בקול מתנצל:
"אתם מבינים… יש לנו כיתת לימוד ולוח שהוא החלון שלנו ולורדים מחיקים… אולי תעשו גם אצלכם?" הצעתי להם בטוב לב.
"אולי בכל בית תהיה כיתה, ולכל הכיתות תהיה הנהלה אחת?" קורנפלקס הבריק. "למה לא? בשמחה, בשמחה", אמר אבא בטוב לב. "אם רב'ה אליהו יסכים להיות המנהל החינוכי של כל הכיתות, אז למה לא?"
"נצטרך לארגן חדר אוכל נפרד בכל אחת מהכיתות" שוקי אמר. "כי אצלנו אמא שלנו אחראית על הארוחות, והיא לא תוכל להיות אחראית על האוכל של כל הכיתות, אתם מבינים?"
"גם ככה היא מספיק עייפה!" ריקי שמרה על הכבוד של אמא.
"יו, מעניין!" רב'ה אליהו אמר ומשך אליו חזרה את המקל עם הבובה, כנראה הידיים התעייפו לו. "גם אצלנו בחיידר הביתי האמא אחראית – גם על הארוחות וגם על כל העניינים בחדר האוכל!"
"מעניין שגם אצלנו" קורנפלקס התלהבו,
"בכל הבתים המצב דומה", רב'ה אליהו ציין. "מעניין איך כל האמהות יודעות לנהל חדר אוכל בחיידר חדש, כל הכבוד להן. מה היינו עושים בלעדיהן, איך היה לנו כוח ללמוד תורה, אה?"
ראשים חדשים צצו במרפסת של הקומה הראשונה. ילדי משפחת כהנא. מעניין איפה הם היו כל הבוקר. "גם אצלנו זה ככה, ככה זה בכל הבתים, מה נראה לכם?" כהנא ניסו להוציא לנו את כל האוויר מהבלון. עוד מעט הם יגידו שכל החיידר שלנו הוא בכלל לא חיידר ושאנחנו סתם מדמיינים את עצמנו.
זה לא הצליח להם, כי בדיוק באותו הרגע הגיעה אלינו הודעה ממערכת הכריזה של החיידר חכמת החכמים, שארוחת הצהריים מוכנה וכולנו מוזמנים ברגעים אלו אל חדר האוכל.
ריח טוב טייל מהמטבח שלנו, כלומר מהמטבח של החיידר, והגיע עד המרפסת. הריח הזמין אותנו לחדר האוכל. הוא סיפר לנו שהאוכל שאמא הכינה טעים פי כמה מהאוכל של החיידר. באמת כל הכבוד לה.
« לפרק הקודם | לפרק הבא »