מטי לא האמינה איך זה קרה. איך שוב היא מוצאת את עצמה במתנ"ס עם הסדנה חסרת השם של יסמין, איך שרוליק הסכים לשלם את הסכום הזה (סמלי, ובכל זאת…) ואיך אפילו פנינה השכנה השפויה בדרך כלל, הצטרפה אליה.
"בואו נצעד על קצה הבהונות" יסמין הדגימה להן, מתהלכת זקופה כמו גברת על עקבים. "בואו ניתן לשאיפות להרים אותנו מעלה, נגמיש על הדרך את כפות הרגליים".
מנגינה קלאסית עולה יורדת יחד איתן. פנינה קרצה למטי, מתרוממת על קצה הבהונות, צועדת כמו ברווזה גאה. "ניתן לידיים ללכת במקומינו, נדגים עץ שמנסה לעקוף מכשולים ולצמוח כלפי מעלה". יסמין אומרת, הבנות עושות.
צלילי כינור משתחלים בין עשרות ידיים, מטיילים איתן גבוה. יסמין מעמעמת אורות, מטי מרגישה את הידיים שלה. הן רכות יותר? מעולם לא התמקדה בשאלה הזאת.
פנינה עוצמת עיניים, מתמסרת לריקוד שמעולם לא נראה כמותו בשום חתונה.
יסמין מתפתלת כלפי מעלה, נעה לצדדים, צועדת בתנועות מרחפות לאורך האולם, לא רואה איש.
עוד סיבוב ועוד אחד, יער של ידיים נע ונד ברוח וירטואלית, רגליים עולות – יורדות עם המנגינה הדועכת, יסמין חוזרת אל המקרופון. "נתיישב לתנוחת הרפייה" קולה לחשני. "כל אחת איך שנוח לה לנשום בה, להכניס אוויר אל תוך כל הצינורות והנימים בגוף".
מנגינה חדשה מתפשטת, מזכירה רוח שורקת, מניעה ענפי עץ. יסמין מדליקה נר ריחני. ריח מתקתק ממלא את חלקיקי האוויר. "תנשמו אותו, הוא מרגיע". מטי מנסה לסדר את עצמה לישיבה מזרחית ויסמין מנסה להרפות להן את שרירי הפנים, את העיגולים סביב העיניים, שרירי הלסת והחניכיים… מטי נותנת הוראות לשרירים. תרפו תרפו, לוחשת להם. נימול מגיע, כובש כל חלקה בפניה.
"נניע את הידיים לאט" יסמין מוציאה אותן ממצב ההרפיה, קשה לפנינה לפתוח עיניים. אז היא פשוט נרדמה כאן באמצע שומקום?
"איך את מסכמת?" פנינה עליזה לצידה,
"נשמע אותך…" מטי לא יודעת מה לומר.
"היה לא רע בכלל. על מה חשבת בזמן ההרפיה?"
"על מה הייתי אמורה לחשוב?"
"על השאיפות והרצונות שבוקעים מתוך השורשים של העץ ורוצים לטפס כלפי מעלה, לא שמעת?"
"אה היה משהו כזה…"
"נו, הצלחת לפצח את חידת הרצון האמתי שלך?"
"לא, הייתי עסוקה בגירוש נמלים".
הפתעה חיכתה לה בסלון, מיד כשפתחה את הדלת. זה אמתי? שרוליק זרח, עוקב אחר תנועותיה. "מה את אומרת עליה? כמו בחלומות שלך לא?"
מטי התקרבה אל העגלה, בוגבו בי שש עם נגיעות כסף ושמנת. ליטפה ברכות את הגגון. היד נעצרה, מרגישה שריטה אפורה קטנה.
"אז הארגון הזה מחלק עגלות יד שניה?"
"זה לא הארגון בסוף, ההוא עוד לא ענה לי. זה ממישהו אחר ותראי באיזה מצב חדש היא" שרוליק המשיך לזרוח. "ואת האוצרות בפנים, ראית?".
מטי רכנה אל השקיות בפנים, שחורות בכיתוב זהב. קפוצונים, חולצות בנים תואמי מכנסיים תואמי נעליים, חצאית קפלים מתוקה בדיוק במידה של רחלי וריח לבנדר קסום.
"מאיפה כל האוצרות האלה?" חשד קל הזדחל לקולה. "ישר מהשמיים, חוצניק אחד שלח לכולל ומי שרצה, לקח".
הם הצפינו לכביש החוף, בריזה נעימה קיררה את פניו של גלעד והנוף מילא לו את הנשמה.
פנו ימינה לכביש שבעים, השלטים נסעו לאט מידי בצד הדרך. צח זמזם שיר מטופש שיעביר להם את הזמן. לנגן אין קרינה, חבל שלא לקח אתו אחד כזה.
הבטן קרקרה לגלעד. "אמורים לאכול עכשיו ארוחת צהריים לא?"
"כשנגיע נצלה תפודים, מה עוד אתה רוצה בתפריט, אח של?"
"מה באמת?" התפריט בדמיון היה דל מידי לבטנו המקרקרת.
המשיכו לעקוף רמזורים ותמרורים בצומת גולני, נדחקים עמוק לשוליים.
גלעד חשד שיש איזה שבב של ווייז במוח של צח. או שהוא מציץ במפה תוך כדי הרכיבה האינסופית הזאת? "הדרך מכאן לצומת חנניה לוקחת ברכב חמש עשרה דקות" הוא הקריא מונוטונית מתוך אחד מהנ"ל. "לנו זה יקח קצת יותר, תחזיק מעמד אחי יש לנו מטרה חשובה". גלעד המשיך לדווש, מתעלם מהברכיים הכואבות. "בצומת חנניה נקנה לנו משהו טעים ונתדלק"
"נתדלק אה?" הבדיחה מפשירה לגלעד את הפנים. הוא חייב תדלוק אבל לא מהסוג שמוצאים בתחנת דלק. מי יתן לי שק שינה ואדמה יציבה להרדם עליה ברגע.
הרגליים הדביקות המשיכו לדווש, צומת חנניה קיבל אותם עם קורת גג מעל הראש וריח מצחין של דלק.
"איזה קפה אתה רוצה?" צח שאל תוך קשירת האופניים בפינה נסתרת. זו הייתה הבדיחה השניה להיום וגלעד כבר ממש צחק. צח משך כתף. "לא רוצה אל תבוא, אני קונה לי קפה חזק".
"יש כאן חלב סויה?" רגליו של גלעד רעדו מעט על הקרקע.
צח כבר עמד מולו עם כוס ענק רותחת. גלעד דמיון את חלקיקי הפרה שמטיילים שם, בחילה עלתה בו. "אז תגיד שבזמני חרום מותר לאכול מוצרים מן החי…"
צח התמסר לקפה הרותח. הריח גירה לגלעד את כל הבלוטות. "אתה קצת תמים, אמרו לך פעם?" צח התיישב על סלע, גלעד קרס לצידו.
"אפשר לחשוב איזה נזק יקרה לעולם עם הקפה המסכן שלי… כבר חלבו את הפרה, אי אפשר להחזיר את הגלגל. לפחות איהנה ממנו, העיקר הרעיון הכללי". גלעד קם אל תוך החנות הקטנה. המדפים הסתחררו לו בעיניים כשהצביע על בקבוק מיץ תפוזים פרימור. "קח תשתה" המוכר דחף לו קשית לתוך הפה, "לפני שתתעלף לנו. תשלם אחר כך".
גלעד לגם את כל הבקבוק, המדפים הסתדרו חזרה למקומם. שילם את הסכום המופרז וחזר לצח. הכניס את הבקבוק הריק לתרמיל, כשימצא פח מחזור, יתחוב אותו שם.
צח זרק את הכוס שלו אל פח סמוך ועלה על האופניים.
"אתה שתקן היום"
"פחות מזהם אוויר" גלעד עקץ. "מגיעים?" הם נכנסו לצומת כרמיאל, חולפים אחרי הכניסה המטופחת מערבה, גלעד נשם עמוק, הגליל העליון פרוש כמו שטיח… אמא הייתה מתעלפת מהיופי הזה.
נשם עמוק תערובת עצי אלון, אורנים וברושים, הם הלכו והצטופפו סביבם עד שכבר לא היה מקום לאופניים. "באנו!" צח הרים יד, מנופף לחבורה שנצפתה בתוך מעבה היער. גלעד נשם עמוק את ירוק – העד, הדשא היה רך יותר מכל שקי השינה בעולם. התרמיל יהיה לו יופי של כרית, התפרקד על האדמה ונרדם.
המשך יבוא…
« לפרק הקודם | לפרק הבא »