"אנחנו צריכים לעשות משהו" פרוסות לחם קפצו מהמצנם, אדם הוציא אותן לאט. יסמין שתקה, כאב לה לבלוע את הרוק. ממשיכה להקשיב, פאסיבית.
"הוא לא יכול להסתובב הפקר עם האופניים שלו בכל הארץ, ללכוד עכברים ביערות פרא ולדבר איתם במקום לשוחח בצורה נורמלית עם יצורי אנוש".
"צודק בכל מילה" יסמין לחצה עוד פרוסה אל המצנם, הפרוסה קפצה החוצה צוחקת להם בפרצוף.
"תן רעיון".
"לא יודע" אדם פרש ידיים חסרות אונים. "גלעד כבר לא קטין וחוקית כבר ברשות עצמו. מה אנחנו יכולים לעשות? להצמיד לו שבב מעקב? סוכן סמוי?"
"דווקא רעיון" החיוך של יסמין עצוב כל כך. "אבל אני חושבת שהשתדלות גשמית מיצינו. אני חושבת – מקווה שהוא יודע שאני אוהבת אותו, שהדלת פתוחה ותמיד הוא יכול לחזור".
"מבחינתו הדלת אינה פתוחה בכלל" אדם מוציא את הפרוסה כמו שהיא, מתייאש מהמצנם המרדן. "כל עוד המקפיא מלא עופות דגים ובשר, ברוך ה', ובמקרר נחים בשלווה הביצים ומוצרי החלב".
"אולי נעשה לו שבת צמחונית אחת?" יסמין מציעה שוב, מתכווצת מראש מהתשובה שתגיע. "שבת אחת עם טחינה וטופו וסויה וכל סוגי הדשא והקוצים שהוא אוהב לאכול, בשבילו… מה לא עושים בשביל ילדים?".
אדם בלע את הלחם, "אין על מה לדבר!!" הוא מאדים, כמו בשבוע שעבר. "אני מוכן להכניס אותו הביתה עם כל מיני סוגי זרי פרחים וחיות דוחות אבל לא להפוך את סעודות השבת על פיהן. יש גבול!".
יסמין קמה אל החלון, מסיטה וילון רקום בסגול. עלי אלוורה בשרניים זזו הצידה, מפנים לה מעבר. עפעפה מול הרחוב שהתעטף במנורות לילה. אוטובוס מקיא אנשים אל תחנה, שופך עליהם סילון עשן ומתרחק לתחנה הבאה. שני גברים נשענים על עמוד שקועים בדיון סוער, חבורת נערות חגיגית צועדת לחתונה מרגשת ורוח נעימה מנסה לצנן לה את הפנים. איזה עולם משונה וכמה מסתירים אנשים מאחורי החיוכים שלהם.
"זה לא שאני לא רוצה אותו בבית" אדם התנצל, פותח וסוגר את הברכון. "אני מתגעגע אליו ואוהב אותו אבל להתנזר מכל מאכלי השבת המקובלים מדורי דורות ויסודם בהררי קודש, בגלל קפריזה של ילד – נראה לי מוגזם!".
"אוקיי אז נשארו לנו רק התפילות" יסמין קיפלה את שקית הלחם והחזירה אותו למגירה. אדם קם למים אחרונים. "אני מזכיר אותו כל יום מול ארון הקודש" אדם סיפר לה, לראשונה. "ואת מחסלת כל שבוע חבילת נריות שאת מדליקה לצדיקים…".
"אני אוספת אותן" שלפה יסמין שקית שקופה ממדף גבוה במזווה. בתוכה שקשקו המוני פחיות ריקות של נריות. "אולי אעשה איתם תמונת פסיפס יום אחד או ש… יכניסו אותם איתי לקבר אחרי מאה ועשרים" אדם צחק. שלף מהספרייה בסלון ספר חובת הלבבות.
יסמין כבר חיכתה לו בפינת הישיבה. תיכף ייפתח הספר בשער הבטחון, דיבוריו של רבינו בחיי יטפטפו עליהם טל תחיה. יסמין תאסוף כל מילה, מאוחר יותר תאגד הכל לשעור מחזק ותמסור אותו בקו הרוקדות. תעביר הלאה את הכוח שקיבלה.
השעות במרפאה הוטרינרית עברו לאט, מורטות לאט ובטוח את עצביו של גלעד. מעניין איפה כל החברים, היו אמורים לחגוג עכשיו הפגנה בכביש במרכז, שמתרחב על חשבונם של צבאים. מעניין אם ההפגנה הזאת תקדם משהו, או ששוב הם טוחנים מים. ומה התכניות למחר? מי ימצא שערורייה נוספת שהורסת את העולם היפה, ומי ידאג להודיע לו לאן כולם הולכים? משהו צריך למלא להם את יום המחר. הבטן התכווצה לו, דורשת ארוחה ראויה לשמה. כמה שעות עברו מהסנדוויץ' שצח השאיר לו?
צח. איפה הוא, ולמה השאיר אותו לבד, תקוע במרפאה מוזרה.
"אתה בחור טוב" החמיא לו דוקטור אבשלום כשמסר לידיו את נמנמן. עיניו החרוזיות של היצור הקטן, שלחו לגלעד מבט סתמי, נטול טיפת הערכה על כל מה שעשה והשקיע כדי להציל את חייו. "אתם משוחררים הביתה" אמר לו הרופא, טופח קלות על שכמו של גלעד, מלטף את הפרווה האפורה. נמנמן התכרבל בפינוק בתוך כף ידו וגלעד צעד החוצה, לאט, אל הלילה.
עייפות גדולה נפלה עליו פתאום, הופכת את רגליו לג'לי ואת ראשו למשקולת ברזל. מטושטש התקרב אל האופניים, הניח את נמנמן בתא האחורי, שלף ביד רועדת את שק השינה מהתרמיל,
רק יניח את הראש לכמה דקות, יאגור כוח לקראת המשך הדיווש. רמת גן לא כל כך קרובה ועד המשתלה של ירון הוא צריך לעבור כמה פיתולי דרך.
הדלת האוטומטית נפתחה, זוג נעלי ניק צעד החוצה מהמרפאה הוטרינרית. מאחוריו כבר כבו האורות והמזגן נשף נשיפות אחרונות.
ניתאי אבשלום חיפש בעיניו את הרכב, משהו נתקע לו ברגל, כמעט הפיל אותו. המשהו זז בתוך סמרטוט אפור. "אלוקים ישמור!" ניתאי דילג אחורה, הרגל שלו הסבכה בתוך הבד האפור. בתוך הבד זזה רגל אחת נעולה בסנדל. "אלוקים ישמור!" הכריז ניתאי שוב מול פרצוף מבולבל, ממצמץ שהתחיל לזוז בתוך שק השינה.
"איפה אני?" גלעד הרים ראש פרוע. ענן אפור התקרב אליו, החזיר לו את הראש לתנוחת שכיבה. הלב פמפם לו מנסה לקפוץ מתוך הגוף. חיפש את ניתאי במבט לא ממוקד.
"אתה בכרמיאל" ניתאי התכופף אליו. "טיפלת בנמנמן העצים, שכחת? אני הרופא שלו" גלעד לא ענה לו, עיניו מפלבלות בחוריהן.
הוא לא מצא חן בעיניו של ניתאי.
המשך יבוא…
« לפרק הקודם | לפרק הבא »
