בייביסיטר, האגיס, פמפרס, מבצע שלש במאה. אם תקנה שלש חבילות היא תצא עם טיטולים לשבועיים במחיר זול, אבל תשלם יקר יותר מחבילה בודדת. מצד שני היא לא תתקע בלי טיטולים כשהארנק בדיוק ריק, מצד שלישי יש לה שטר בן מאתיים שקלים והוא צריך להספיק לה לעוד כמה דברים. טיטולים אי אפשר לאכול לארוחת צהריים.
"א מ א!" רוחלה משכה לה את החצאית לכיוון המקרר. "ראית את המעדנים החדשים?" מטי העיפה מבט על הגביעים ההם, שמככבים לאחרונה בתמונות חוצות ענק. "המעדן הזה מלא בסוכריות של ויטמינים!" מוישי ניסה ללחוץ לה על כפתור נסתר, ברור שאין במעדן הזה לא ויטמינים ולא נעליים. "שלשום היה ראש חודש, ולא קנית לנו כלום!" רוחלה תקעה עיניים גדולות במקרר.
מטי התיקה עיניה ממדף הטיטולים. הפור נפל על חבילה אחת בודדת. העבירה אותה אל עגלת הקניה. "מה אמרתם?" אחד חלב וארבעה גביעי לבן. "אמרנו שתקני לנו מעדן חדש כזה, לכבוד ראש חודש שהיה שלשום, ולא קנית לנו כלום".
גביע קטן במארז יוקרתי, סוכריות קופצות בו, שוקו וניל נוגט. מטי בחנה את תג המחיר. מעל עשרה שקלים למעדן! גם אם הייתה טובעת במזומנים, לא הייתה קונה כזה. בפרינציפ. "זה, לא בטוח שזה בהכשר שלנו" לקחה מידיה של רוחלה את שורת הגביעים והחזירה למקרר. שלא יחשבו שאני אמא קמצנית! "זה כן בהכשר שלנו, וכן בהכשר!" מוישי הוכיח לה. מטי החלה להתרחק מהמקרר, מתקרבת אל עמדת הפירות והירקות. רוחלה משכה בעגלת הקניות, ומטי המשיכה לפסוע, נושכת את שפתה. "אני רוצה מעדן, רוצה מעדן!" רוחלה נגררה אחריה, מושכת את העגלה לכיוונה. חיליק ישב בפנים והריע. היבבות של רוחלה היו עניין של זמן, והן הגיעו בשצף קצף. "אף פעם את לא קונה לנו מעדן!". מטי הטמינה את פניה עמוק בין ערמת החצילים. 'לא לצעוק, לא להכנס לויכוחים, לדבר בטון רגוע ולהיות שלמה עם עצמך', המשפטים של השוויגער הזכירו את עצמם בנוכחות חסרת פשרות. הפעם הם דווקא העניקו לה עוצמה. לא כל אחת זוכה בשוויגער כזו, שהיא אשת חינוך משכמה ומעלה וכל מילה שלה פנינה בסלע.
"אני קונה לכם בדיוק את מה שאתם צריכים" נשמה עמוק, "ואם כבר לשלם, עדיף לעשות זאת על פירות וירקות בריאים".
"איכסה!" רוחלה נשכבה על רצפת הסופר, בועטת בידיה וברגליה. "איכסלקה פירות וירקות! הם לא מתוקים ואין להם שום טעם! אני רוצה מעדן! הוא בריא! הוא בטעם פירות ויש לו ויטמינים!".
אשה בשמלת סריג אפורה עברה על פניהם. "תיזהרי", פילסה דרך לעגלה הריקה שלה, "נשפך כאן לפני רגע חומר לניקוי אסלות, העובדת הלכה להביא סמרטוט". רוחלה לא נעה. האשה שלחה למטי מבט חומל. מטי גלתה לחרדתה, שהחומר הירוק מתערבל בין שערותיה של הילדה. שמטה את החצילים ומיהרה להתכופף אליה. לא לנשום את ריח החומר החריף. ידיה של רוחלה המשיכו לבעוט. מטי חיבקה אותן בכוח.
עובדת אדומת שיער, סמרטוט ירוק בידיים. "גברת, את יכולה להרים אותה? היא התיישבה בדיוק באמצע השלולית".
"זה מה שאני עושה עכשיו" מטי התנשפה, "יש כאן כיור? אני חייבת לשטוף ממנה את החומר הזה". העובדת הצביעה אל פינה מוסתרת. מטי סחבה את רוחלה וגלתה שהיא שמנה לאחרונה, על אף המחסור במעדנים. הניחה את ראשה מתחת לקילוח המים, סיבנה אותם בסבון ידיים פשוט, ושפשפה. רק כשהריח הנורא התנדף, פנתה לסקור את מראה הכללי, פוזלת לעבר חיליק ומוישי, שממתינים לה סמוך לעגלת הקניות. החומר הנורא לא נגע בבגדי הילדה, ולא באף אחד מאיבריה, ברוך השם.
שום דבר לא קרה. ילדים בוכים זה לא סוף העולם, שמעה שוב את קולה של השוויגער מעם המיקרופון והטון שלה מרגיע וממלא בכוח. את צריכה להשתתף יותר בהרצאות האלה. יש לך אוצר מתחת לגשר ואת מפספסת אותו. ליטפה את פניה הלחות של רוחלה, ואספה את שיערה הרטוב אל תוך הגומיה.
העובדת ההיא בחנה אותן, כשהיא חזרה אל עגלת הקניות. "תשמרי על הילדים שלך, גיברת". התגלגלה לה ריש ארוכה. מטי בלעה את רוקה. "אני מתנצלת מאד" החזיקה ביד אחת איתנה את ידה של רוחלה, וביד השניה זרקה אל העגלה במהירות חבילת גזרים, קולורבי, בטטות וחבילת סלרי ונגשה לכיוון הקופה. רוחלה חידשה את סדרת היבבות. רקותיה של מטי הלמו, ובלי לחשוב היא תלשה חבילת סוכריות ג'לי מהעמדה הסמוכה לקופה. פתחה את החבילה ותקעה סוכריה אדומה בידה של הילדה. 'מעשה אנטי חינוכי בעליל' שמעה את הקול ההוא, החינוכי. לפעמים אין ברירה, התנצלה מטי. יש גבול לכמות הבושות שאני מסוגלת לספוג, וסוכריות ג'לי, אחרי הכול, הן מוצר זול יחסית –
"את מי אני רואה כאן?" שמעה קול מאחוריה. מטי סובבה את פניה חדות. היא עמדה שם, מטופחת למראה. מוקפת שתי בנות ובן לבושים בסט שמטי הייתה מלבישה לחתונה. שרית חיימסון.
המשך יבוא…
« לפרק הקודם | לפרק הבא »
