בבית חיכה לו ריח עוף צלוי, את האורז קישטו חמוציות וגרעיני דלעת. חיפש את מטי ומצא אותה בגלריה הסודית, סלי כביסה רבצו לצד קרש הגיהוץ, מחכים בסבלנות לתורם.
'לכבוד מה הארוחה המושקעת? ומה את מייצרת הפעם?‘ שרוליק התעניין, מטי קפצה מבוהלת מתוך הבועה שלה. ‘אלו תליונים לשרשראות‘ הרימה בתנועת פינצטה עלה קטן, ירוק מבריק מקושט באבן סברובסקי.
‘זה יפה!' שרוליק ניסה להתלהב, לא שהוא מבין גדול בעולם התכשיטים. ‘מישהי הזמינה אצלך?'.
‘כן‘ מטי חייכה. ‘האשה שעומדת מולך, החלטתי לתת לה מתנה‘. שרוליק הביט בה. ‘ולכבוד מה הארוחה העשירה?'
‘בלי סיבה מיוחדת" היא מרחה לכה על התליון, "אולח לכבוד העבודה החדשה שלי בצהרון‘, על שרוליק לא תצליח לעבוד, מטי ידעה את זה.
הוא בחן אותה ואת הקמט הקטן בין העיניים. ‘להגיד לך את האמת? את לא נראית לי מאד שמחה‘. מטי שתקה, השחילה שרשרת דקה אל נקב התליון, הניחה על צווארה, גרפה שאריות חומרים אל סלסילה וקיפלה את קרש הגיהוץ.
"הייתי היום עם הילדים בסופר, מלאתי עגלה בכל טוב ואפילו שתיה מתוקה קניתי לנו". שרוליק התיישב על סל כביסה מלא, מועך את המגבות בפנים. "הידיים שלי לא רגילות לזה, להכניס בלי לעצור. ידעתי שהאשראי יעבור, והיה לי גם שטר של מאתיים ליתר בטחון" ברוך השם לאחרונה התחילו לזרום הכנסות מכל מיני כיוונים מעניינים. התשלום על החזקת גלעד יחד עם כספי הפיצויים האכילו את חשבון הבנק לא רע.
"ותיכף נתחיל להרוויח מהעבודה החדשה שלך, זה מלחיץ"
???
"למה מלחיץ?" לך תבין מוח של אשה. כל החיים היא בוכה שאין, עכשיו כשקצת רווח להם, היא נבהלת. "הרי רצית את זה".
מטי נגבה דמעה חצופה אחת. "רציתי בית של תורה" מבטה של מטי התעמעם. "רציתי להקריב בשביל זה, הייתי מוכנה לחיות ברמה גשמית נמוכה, פוחדת שנקבל מושגים חדשים. ומה יהיה עם החינוך של הילדים?".
"נשארתי בכולל, שום דבר לא השתנה" הקול של שרוליק ירד, "גם עם הנערים המסכנים אלמד, בעזרת השם". אם הם יסכימו ללמוד, מטי לא אמרה.
"והעבודה שהציעו לך, עם הצ‘חצ‘חים? פעם ראשונה שאתה מתחיל לצאת החוצה, זה מלחיץ אותי".
"את יודעת שלא החלטנו לבד. ברכת האדמו"ר מלווה אותנו".
מטי הכניסה ערמת חולצות לבנות למכונה, שולפת גרב שחור ברגע האחרון, טרקה את דלת המכונה.
"אז מה חסר לי?? יש לך מושג? הייתי אמורה להיות מאושרת" חיוך קטן התחבא תחת השפם של שרוליק.. "להיות מאושרים זאת עבודה. תמיד אפשר להסתכל על האיכסה של החיים ולהתעצב".
"אין לי איכסה! החיים שלי תותים… למה המצברוח הזה???" מטי תלתה בו עיניים, הלוואי שידע לפענח אותה. "מה חסר לי?".
"הלחץ".
"התרגלת ללחץ כלכלי, זה הפך להיות חלק ממך" מטי הנהנה לכל מילה. "כשזה איננו חסר לך משהו, כאילו לקחו חלק ממך" מטי הנהנה נמרצות. הוא קורא אותה כמו ספר פתוח, כמו תמיד.
"את פוחדת מהשינוי, אולי שנהיה פחות צדיקים וקדושים בלי העניות?"
"ברור שנהיה" מטי מסמיקה, "הפשטות והדוחק הם סמל לאנשים איכותיים, לא?"
איך נוותר על הפת במלח תאכל?"
"את יודעת שזאת לא המטרה, המטרה האידיאלית היא בית של תורה, פת במלח זה רק אמצעי". מטי נשמה את הדברים, מנסה לעכל. "את חושבת שהשם רוצה אותנו חיים על החצי שקל? מוותרים על בייגלך לטובת גבינה? אין לו מספיק ממתקים לתת לילדים שלו?"
מטי מילאה לו צלחת, הניחה על השולחן. "למי יתן השם שפע אם לא לילדים האהובים שלו, שמשתדלים כל כך לעשות רצונו?" מטי נגסה בעוף, כן. מותר לה ליהנות מהטעם! שרוליק המשיך עם הפנינים: "אם זה בכל זאת חסר לך, הפת במלח? את יכולה לטבול את הטוסט שלך במלח ולצאת ידי חובה".
מטי לא הצטרפה לחיוך. "אויש אתה יודע למה אני מתכוונת".
שרוליק ליטף את זקנו, משחק בוילון הדק. "אם נפרגן לנו גבינה צהובה חופשי, כבר לא נהיה אנשים טובים?" שאל במנגינה למדנית. "את חושבת שאין לקב"ה אפשרות לתת לנו שפע, וגם להשאיר אותנו פשוטים וטובים?"
"השם הוא כל יכול" מטי מיששה את השרשרת, צלילים רחוקים מימי ילדותה עלו לה פתאום, מזדמרים בקול דק. "תחזיק חזק עלה קטן שלי".
גלעד נשאר מחוץ לבניין, עיניו משוטטות מעלה, נעצרו בקומה הרביעית, פלורוסנט פשוט תלוי קצת עקום על תקרה, זגוגית חלון מקושטת בטביעות אצבע קטנות, ילד קטן מתופף עליה מנגינה זייפנית.
העיניים יורדות אל חלון אחר, קקטוסים מזדקרים מאדן, פיקוס מציץ מאחוריהם, ענפים קטנים מנופפים לו לשלום. אמא אחת עומדת שם, מתנועעת עם ספר תהילים כרוך באור. לרגע היא מרימה עיניים, מורידה אל המדרכה. עיניים של אמא נפגשות עם עיניים של בן, הבזק עובר ביניהם לשבריר שניה. מבט שאין בו מילים.
שני בתים שוכנים בבניין, לאיזה מהם יעלה?
רוח אחרונה של חורף נושבת על האדמה, כלנית אדומה מציצה, מתלבטת. לאט פותחת עלי כותרת, מביטה בעין אדומה על ילד אחד שגדל, שמעיק על דלת אחת בקומה השניה, הביתה! אומר שלום לאמא ונכנס פנימה.
כך מגיע האביב.
סוף
« לפרק הקודם »
