המשפחה: סופר. משפחה ליטאית כלפי חוץ וחסידית בנשמה. "אני קוראת לנו 'חסידים סמויים'.. כולנו למדנו במוסדות ליטאיים אבל הורי אוהבים עד מאד חסידות, טוענים שיש בה אור מדהים ואבי היה נוסע במשך שנים בראש השנה לאומן.
מספרת עליה: נחמי לבית סופר. שם המשפחה שלה כיום לא באמת משנה.
מיקום בגלובוס: במקור בני ברקיים, כיום פרושים בכל רחבי הארץ ויש גם שלוחה אחת באנגליה.
ראש השבט: ההורים שיחיו' כמובן. אוהבים כל אחד מהנכדים והנכדות, זוכרים אותם ומתפללים בכל הזדמנות.
את סבתי מצד אמי, אני יכולה לכנות "מלכת השבט". הסבתא הזו מאד דומיננטית בחיים של כל אחד מאתנו.
היא אשה מדהימה שעברה המון והחיים כל כך החכימו אותה. למרות השנים והחכמה היא אינה מסתכלת עלינו ממרומי האולימפוס ואינה נאנחת ואומרת "אוי, הדור של היום…". היא מבינה את הדור הזה, מנסה ואף מצליחה להכנס לנעליו האחרות ולעולם לא שופטת.
סבתא היא באמת – באמת, החברה הכי טובה שלי כיום. היא כבר עברה את גיל הגבורות, שתאריך ימים ושנים, אבל צעירה מאד ברוחה. היא שומרת על הרוח הצעירה שלה מכל משמר. אבוי למי שיעז לכנות אותה זקנה! היא שומרת על סדר יום קבוע, מטפחת את עצמה ואת הבית, עושה לעצמה מבחני זיכרון ופותרת תרגילי סודוקו מפרכים על בסיס יום יומי.
מובן שהשנים עושות את שלהן והיא כבר לא נראית כפי שהייתה לפני עשור וחצי, אבל עדיין היופי הפנימי קורן מעיניה, טוב הלב והאהבה לכולנו נשפכים לה מהעיניים הטובות. כל אלה גורמים לי לרצות להיות דומה לה ולהתפלל שאראה בדיוק כך כשאזכה להגיע לגיל הזה. היא אשה מופלאה.
אנחנו מדברות ביננו לפחות שלש פעמים בשבוע. אני מספרת לה דברים שאפילו לאמי איני מספרת.. והיא לעולם לא נותנת עצות אלא מקשיבה המון ושואלת שאלות שפשוט גורמות לך להבין טוב יותר את הסיטואציה שבה את נמצאת.
היא הייתה מפקחת חינוכית במשך שנים רבות והיא כלי מלא נסיון וידע. שנות הפנסיה העמיקו את הלמידה ואת ההתבוננות שלה. והיא לא שופכת את הידע הזה על ראשי, אלא מקשיבה הקשבה שקטה ומכילה ושואלת שאלות.
לדעתי, שאלה טובה שווה המון, אפילו יותר מעצה.
מפגשים משפחתיים: חובה להפגש בכל יום הולדת של כל אחת מאתנו. אנחנו רק בנות במשפחה, שש במספר, אז שש פעמים בשנה, אנחנו נפגשות רק המשפחה הגרעינית. בלי בני הזוג והילדים.
מפגשים גדולים עם כל המשפחה המורחבת אין לנו הרבה. פעם או פעמיים בשנה ולא יותר, בחול המועד פסח וסוכות.
להורי חשוב מאד שנפגש לבד, כי עם הילדים אין לנו באמת זמן איכות וכל הזמן אנחנו מתרוצצות סביב הבקבוק של מוישי, הגומיה של ריני ו – אוי! הוא פלט עלי! איפה המגבונים???
אז אנחנו נפגשות לבד וזה כיף גדול בשבילנו וגם כיבוד הורים (וגם לא כל כך קשה לאבות של הילדים).
מתנות משפחתיות: אחת מאחיותי רוכשת לילדיה בגדים מושקעים במחירים לא זולים. לשמחתי, היא מחדשת בגדים בכל עונה והבגדים מהעונה הקודמת, יפים וטובים, מועברים אלי ומתאימים בדיוק למידות הילדים שלי. זו המתנה שאני מקבלת מדי תחילת עונה.
המתנה ממני לאחיותי היא ניסוח ברכות. כל מי שצריכה ברכה לגננת, מורה, מחותנת או שכנה, יודעת שנחמי היא הכתובת שתתן להן את המתנה הזו בשמחה.
יש לי אחות נוספת יועצת ארגונית, יש לה מלאי בלתי נדלה של עצות פרקטיות לכל דורש. זו המתנה שהיא מעניקה למשפחה, לעת מצוא.
טלפונים: בעיקר טכניים, כולנו מאד מאד עסוקות. רובנו מנהלות עסקים עצמאיים ורודפות אחרי המחוגים ברוב שעות היום. (על זה סבתא שלי כן מצקצקת מדי פעם ואומרת לי שחבל שזה ככה, שאחיות זה קבוצת תמיכה והיא בגילנו חוותה חוויות מאד חיוביות של 'ביחד' עם שלשת אחיותיה. אבל היא לא שופטת אותנו ומבינה שהעומס של היום, הוא עומס אחר, אף שיש לנו מכונת כביסה ואיננו מכבסות במו ידינו בנהר).
האמת היא שלולי ששת המפגשים ביננו, לא היינו מעודכנות כל כך זו בחייה של זו.
דברים שאף פעם לא יקרו במשפחה: אף פעם אל תגידי "אף פעם" הכל יכול לקרות ואין ביטוח לאף אחד. צריך להתפלל ולהתפלל ועוד להתפלל, שהשגרה המבורכת והאחווה המשפחתית ימשיכו להיות איתנו לנצח. כמובן גם להרבות בהשתדלות,
אבל אני לא מצליחה לחשוב על משהו שבאמת "אף פעם" לא יכול לקרות. החיים הם מפתיעים.
ערך משפחתי: אדם ניכר בכיסו ובכעסו.
סיפור שמלווה את המשפחה: יש כל כך הרבה שאני לא יודעת במה לבחור…
יש משפט שאמא שלי תמיד הייתה משננת לנו, איך כל אחת מאתנו הביאה שפע למשפחה.
עם הגדולה- קנו הורי דירה ראשונה,
עם השניה – הם קנו כסאות לסלון (עד אז היו רק עם כסאות מטבח),
עם השלישית, שזו אני, אמא שלי מצאה עבודה טובה וכן הלאה. אמא שלי הייתה תמיד מפרטת לנו כמה שפע הבאנו למשפחה וככל שהמשפחה גדולה יותר כך היא יותר מבורכת. המשפטים האלה צפים בזכרוני עד היום, כשאני מתמודדת ביומיום צפוף, תובעני ומבורך במשפחתי המבורכת ברוך ה' ומחזקים אותי מאד.
אם נכד קטן ילך לאיבוד, מה צריך לשאול אותו כדי להחזיר אותו הביתה? שמו ושם משפחתו, בתקווה שהוא ימצא לשון לענות.
מאכל משפחתי מיתולוגי- אמא שלי חובבת מאכלי בריאות. גן שלם של ירק צומח באדן חלון המטבח שלה ועל כל המדפים צנצנות מוזרות.
אפילו הנכדים אוכלים צי'ה וקינואה כשהם באים לבקר אותה, זה קצת מצחיק לראות ילד בן שלוש לועס עלי תרד… אבל כשסבתא מסבירה כמה העלים האלה בריאים וטעימים, אפילו ילדון זערער משתכנע.
