המשפחה: לוינגר
מספרת עליה: מרים. נכדה לסבא וסבתא לוינגר מזה עשור (וזה הספיק לה כדי להפוך ללוינגרת בדם!),
מיקום בגלובוס: בני ברק עם שלוחות באיזור, גוש דן והמרכז.
ראש השבט: סבא וסבתא עד מאה ועשרים, ששומרים בקנאות על אחדות השבט, ועל קשר חם – רותח בין כולם.
מפגשים משפחתיים: בכל חנוכה, בחופש הגדול, ובשמחות כמובן.
בענייני שמחות, שום תרוץ אינו קביל! גם אם את מתגוררת בקצה הארץ ושלג ירד על כל כבישי הגישה,
גם אם צמחו אבעבועות רוח לילדך הקט,
תמצאי בייביסיטר, תתלבשי ותבואי. (עייני בהמשך ב"ערך משפחתי").
בחופש הגדול נפגשים באחד הפארקים ומשחקים כל הנכדים יחד, מארגנים ארוחת ערב חגיגית המכילה באופן קבוע פיתות, פלאפל, סלט ירקות, סחוג תמני מעשה ידי הסבתא וצ'יפס. בשום אופן אל תוסיפו טחינה! התפקידים מתחלקים בין הדודות ברוטינה קבועה.
הילדים משחקים ואנחנו מפטפטות להנאתנו עד שהלילה יורד.
מתנות משפחתיות: לכל לידה קונים מתנה! מתנה רצינית כמו שטיח – אוניברסיטה, בימבה לאח הגדול או מובייל מכובד.
אנחנו משפחה חמה מאד, שאינה מוציאה כספים לחינם. החיסכון הכלכלי הוא בדמנו, אבל למתנות יש דין אחר, שם כולם נותנים בשמחה.
טלפונים: קו וואצאפ משפחתי שמשמש להודעות נחוצות ולשמחות. אבל לדאבוננו הוא נחסם שוב ושוב, וכמה שנחליף מספרים, לעולם הוא לא יישאר פעיל יותר מיממה… אולי זה משום שהסבתא מעדיפה שנתקשר 'על אמת' לברר איך קוראים לתינוקת החדשה, לומר מזל טוב על האירוסין של שמעון או סתם כך לשאול מה שלומה.
לפחות אחת לשבוע, היא מצפה לטלפון אישי מכולנו. ואצל סבתא אין הנחות.
דברים שאף פעם לא יקרו במשפחה: להוציא כסף למזון קנוי, מכל סוג שהוא! אין ללוינגרים דריסת רגל בחנויות מזון למיניהן. "מה? לסלט הזה שאני מכינה בצ'יק צ'ק שילמת שישה עשר ₪? אני עושה לך את זה בשתי דקות, ואת הכסף שימי בקופת חסכון!"
אחרי נישואי, כשטרם ידעתי את זה, הבאתי איתי פעם עוגת ברוקלין מפוארת והלוינגריות הסתכלו עלי כאילו צנחתי מהמאדים. "דווקא לא רע" אמרה סבתא אחרי טעימה קטנה, לקח לה קצת זמן לפענח את כל הרכיבים אבל אחרי חודש היא הצליחה לחקות את העוגה באופן כמעט מושלם.
עוד משהו שלעולם לא יקרה אצלנו: להוציא סכומי כסף גדולים על נופש משפחתי, על שבת משפחתית, או על נופש באופן כללי. "לנוח – ננוח בקבר" אומרת סבתא תמיד, סבתא הזריזה והעמלנית, שאין לה זמן לנוח ואין לה גם זמן להיות עייפה… הלוואי עלי זקנה כזו.
סיפור שעובר במשפחה: השמלה הכחולה של סבתא.
היא באה איתה לכל השמחות ותמיד היא נראית מחותנת בזכות החידושים הקטנים שמשדרגים לה אותה בכל פעם מחדש. פעם אלו כפתורים כסופים ופעם פנינים קטנות, פעם צעיף אוורירי ופעם צווארון פרווה. הכל לפי העניין, העונה והקשר הרגשי שלה אל הנכד התורן.
את השמלה הזו תפרה סבתא לחתונה של לייזר, הנכד הראשון, והיא לא מסכימה לוותר עליה. "כל תך ותך בשמלה הזו ספוגים בתפילות. כשהתפללתי על לייזר, שיזכה להקים בית נאמן בישראל, התפללתי גם על כל שאר הלייזרים במשפחה כן ירבו, ועל סבא לייזר זכרונו לברכה שירווה נחת מכולנו. בתיפורי הצד התפללתי על כל שאר הנכדים, במכפלת התפללתי על הנכדות ובגיהוץ הסופי ביקשתי על הנינים והנינות. איך אוותר על השמלה הזו?
אז סבתא לא מוותרת על השמלה, השמלה לא מוותרת עליה, ובעינינו השמלה הזו היא סיפור משפחתי מהלך.
ערך משפחתי: משפחתיות! חובה כאמור להשתתף בכל השמחות. גם כשבנות דודותי מחתנות ומברמצות אני חייבת להתייצב, ולהביא איתי את כל ילדי.
סבתא מחכה לכל אחת בנפרד עם קבלת פנים לבבית וחמה, אם לא באת – תתקשרי לאחל מזל טוב לסבתא! תספרי לה למה לא הגעת, ותקווי שהסיבה תספק אותה!
לא התקשרת – היא תתקשר אלייך! סבתא תתעניין בשלומך, ואם את אחרי לידה היא תשלח לך שקית ענק של קרעפט (תערובת סודית של סבתא, המכילה שקדים טחונים, אגוזים מכל מני סוגים, זרעי פשתן או ציה או שומשום או הכל ביחד, סבתא לא מגלה את המתכון המדויק) לחיזוק.
בתחילה, ההתנהלות הזו הלחיצה אותי. עם השנים התחלתי ליהנות מהשמחות המשפחתיות הרבות כן ירבו, קבלת הפנים של סבתא מצדיקה את כל המאמצים. ואחרי הכל, בזכות סבתא הבלתי מתפשרת, אני מכירה את כל חלקי העץ המשפחתי הזה, יותר משאני מכירה את המשפחה שממנה באתי…
אם נכד קטן ילך לאיבוד, מה צריך לשאול אותו כדי להחזיר אותו הביתה? איך קוראים לך, חמודי?
לא קוראים לי חמודי! קוראים לי לייזר, או מנדי.
אם אתם לייזר או מנדי – נחזיר אתכם לבית ברחוב חזון איש.
מאכל משפחתי מיתולוגי- הקרעפט על רכיביו הסודיים והמבריאים, והשטרודל המדהים של סבתא, נוטף שוקולד וקינמון מכל הלב, שאותו היא מביאה לכל היולדות ולכל השמחות במשפחה.
