"יו! כל כך הרבה דברים שלא ידעתי!" אמר ברוכי, בן דוד שלי מירושלים, אחרי שדפדף באלבום שלי. "אבל… חבל שלא על כל הצדיקים תוכל לכתוב כאן" הוא אמר בצער. לא ידעתי למה הוא מתכוון.
"הרי זה אלבום של תמונות, תמונות רבנים! ולא בכל השנים היו לנו מצלמות". לא הבנתי למה הוא מתכוון. "יש צדיקים שאין לנו תמונות שלהם, ובכל זאת אני רוצה לדעת עליהם. אני בטוח שגם אתה".
ברוכי צדק. קימטתי את המצח שלי. מה נעשה? אולי נחפש ונמצא ציורים? דפדפתי בספר ישן של סיפורי צדיקים, לא מצאתי תמונה, אבל כן מצאתי סיפורים מעניינים, שהייתי חייב להעתיק לאלבום שלי.
ובכיס התמונה? אפשר להכניס את תמונת הקבר שלו, אתם לא חושבים?
רבי שלום רוקח "השר שלום" מבעלזא.
מתולדותיו
היכן ומתי נולד?
רבי שלום נולד בעיר ברודי, בחודש שבט תקמ"א, אביו היה רבי אלעזר רוקח, מגדולי ברודי. אמו הייתה רבקה הענא, צאצאית לרבי צבי הירש אשכנזי המכונה "החכם צבי".
מעט על ילדותו:
בגיל צעיר נפטר אביו של ר' שלום. אמא שלחה אותו לעיר סקוהל, שם למד תורה אצל דודו רבי ישכר דוב, אב בית הדין. מאוחר יותר, התחתן ר' שלום הצעיר עם בתו של דודו רבי ישכר דוב.
על התקרבותו לחסידות
כשהיה ר' שלום ילד בן שש, היה בלבו חלום: "בחג השבועות, אסע לרבי אלימלך מליזענסק!" אמו עזרה לו לחסוך פרוטה לפרוטה עבור הנסיעה, חג השבועות הלך והתקרב, אבל הקדוש ברוך הוא רצה אחרת. באותה שנה, בכ"א אדר, נפטר רבי אלימלך מליזענסק לגנזי מרומים.
גדל הילד, וגדלה התשוקה להתקרב לאש החסידות. סביבתו של ר' שלום לא הייתה חסידית. בתחילה ניסה ר' שלום להסתיר את התקרבותו לחסידות ממכריו, כי חשש שיתנגדו לו.
בהיותו איש צעיר, הוא היה קושר חבל אל חלון חדרו בבית חמיו, מחזיק בחבל, ומשתלשל אל הרחוב. בחסות החשכה, הוא הלך אל המגיד ר' שלמה מלוצק, הרב הראשון שלימד אותו תורת החסידות. לפנות בוקר, כאשר חזר, חיכתה לו אשתו ליד החלון עם החבל, ר' שלום היה מטפס ומגיע חזרה אל החלון.
ואיש לא ראה, ולא שמע…
מאוחר יותר נסע רבי שלום אל רבי יעקב יצחק הורוביץ "החוזה מלובלין", והיה לאחד מגדולי התלמידים שלו. ה"חוזה" כיבד אותו מאד, ובהיותו בגיל שמונה עשרה, אמר עליו שהוא עתיד להיות רבם של רבבות.
"עוד לא שמעתי מעולם"
באחת השנים, ביום הפורים, כיבד החוזה מלובלין את ר' שלום הצעיר לקרוא את מגילת אסתר. אחרי קריאת המגילה אמר רבי יעקב יצחק: "המעשה הזה כבר שמעתי כמה פעמים, אבל כמו שמספר זה האברך עוד לא שמעתי מעולם!".
בהיותו איש צעיר, ניסה רבי שלום להתעסק במסחר כדי להתפרנס, אבל לא הצליח. בעצת רבו, החוזה מלובלין, קיבל על עצמו את רבנות העיירה בעלזא. הוא היה למייסד שושלת בעלזא. אצל החסידים הוא מכונה "דער ערשטער רב".
צדיקי הדור העריכו והעריצו אותו. רבי צבי אלימלך שפירא אמר עליו, שהוא "שר העליונים והתחתונים",
רבי ישראל מרוז'ין זצ"ל, אמר שהוא "בעל הבית של העולם" ו"הבעל שם טוב הקטן.
לגמול טובה ליהודי
אחד מחסידי השר שלום, התגורר בצעירותו בעיירה בעלזא, מאוחר יותר עבר לגור באחת העיירות של רוסיה, מצא חן בעיני הפריץ המקומי, והפריץ השכיר לו בית מרזח ושדה פורח.
חי היהודי בטוב ובנעימים, ופרנסה הייתה לו בשפע.
באחד הימים, קרה מקרה מצער בבית הפריץ: אחד הבנים שלו לקה במחלת מוח קשה, הוא לא הצליח לשלוט על הדיבורים והמעשים שלו… התנהג כמו שיכור ולא מיין.
בית הפריץ התמלא בעצב גדול. ניסה לרוץ איתו לכל מיני רופאים ופרופסורים, שניסו לרפא אותו על ידי תרופות שונות אבל שום דבר לא עזר. הבן החולה לא הכיר את בני משפחתו, ודיבר אליהם במילים לא קשורות.
"הבן שלי חולה, ואין תרופה למחלתו!" בכה הפריץ יום אחד, לפני היהודי "שלו".
"כדאי לנסוע איתו אל הרבי שלי" ייעץ לו היהודי. "השר שלום מבעלזא, וודאי יצליח לרפא אותו. בשבילו, זה אפילו לא מאמץ" אמר בבטחון. בתוך ליבו חייך היהודי. 'עכשיו אזכה ל'טרמפ' חינם, עד לעיירה בעלזא', אמר לעצמו. 'ואגיע סוף סוף אל הרבי, שאליו אני כל כך מתגעגע…'.
הפריץ שמע והחליט לעשות כך. ארגן כרכרה, קשר אליו את הילד החולה, ובצד השני הכין מקום ישיבה נוח לו ול'ידידו' היהודי שילווה אותו על בעלזא העיירה.
אחרי נסיעה לא קצרה הגיעו לבעלזא. היהודי קפץ מהכרכרה ונכנס אל הקודש פנימה. "הגיע איתי פריץ העיירה שלנו" אמר לרבו בהכנעה. "אם הרבי יראה כאן 'מופת' וירפא את הבן של הפריץ, שלקה במחלת העצבים, יהיה כאן קידוש ה' גדול… הוא כל כך חולה, שאין רופא שמצליח לרפא אותו".
"למה אתה מביא לי עסקים כאלה" אמר השר שלום ליהודי. האם לא די בישועות שאני מבקש מבורא העולם על היהודים, שעלי להשתדל ולבקש גם על גויים?".
בלב נשבר יצא היהודי מבית הצדיק, ולבו מלא רגשות חרטה: חבל שניצלתי את הרצון הפרטי שלי, לנסיעה חינמית לעיירה בעלזא, ובגלל זה ניסיתי להטריח את הרבי הקדוש…
מצטער ומבוייש יצא אל הפריץ. "הרבי שלי לא מבטיח שיוכל לעזור לך" אמר לפריץ הגוי.
פניו של הפריץ האדימו, והוא פתח בצעקות על היהודי: "לחינם סחבת אותי לכאן! רק ליהודים מוכן הרבי שלך לעזור? אם כן, אנהג גם אני ככה, כלפי היהודים שבעיירתי! לך תחזור לרבי שלך, ותאמר לו שמאות היהודים שגרים בכפרים שלי, ומתפרנסים על ידי, ירעבו מהיום ללכם, ויגורשו מבתיהם!
אתה תהיה הראשון" עלה קולו של הפריץ. "וגם עכשיו, לא אחזיר אותך הביתה! וכשתמצא איזה חמור שיחזיר אותך הביתה, תפגוש כבר בדרך את משפחתך המגורשת מהבית, נודדת בדרכים!"
היהודי פרץ בבכי גדול וחזר אל הבית של הצדיק. "רבי! הצילני!" התייפח. "בשביל גוי אחד, כל כך הרבה יהודים עומדים לסבול עכשיו!".
"אם זו צרה של יהודים, זה כבר משהו אחר" אמר הצדיק. "לך לפריץ ואמור לו, שיסע עם הבן החולה לכיוון הבית, ויספור מכאן ואילך שבעה כפרים. שייכנס לכפר השביעי, יבוא אל ביתו של הכומר המקומי ושם, תהיה לבן רפואה".
יצא היהודי אל הפריץ והעביר לו בשמחה את דברי הרבי. כאשר הגיעו אל הכפר השביעי, נודע ליהודי שהכומר שמתגורר כאן ידוע כשונא ישראל אמתי, שבגלל הצרות שגרם, הלכו יהודים רבים אל השר שלום בבכי.
כאשר נכנסו אל בית הכומר, וסיפרו לו שהצדיק מבעלזא שלח אותם אליו, כדי למצוא לבן רפואה, התחיל הכומר להשתולל: הוא קילל את היהודים, את הרבנים ואת התורה. הוא רתח כמו אש, והתחיל לזרוק כלים ולשבור אותם.
הפריץ המבוהל ברח מהבית עם הבן החולה ש… כבר לא היה חולה! מחלת העצבים עברה ברגעים אלו, אל הכומר הרשע. כל כך חולה היה הכומר, שכבר לא היה מסוגל להזיק ליהודים.
שנים רבות לאחר מכן זכו יהודי הכפרים ליחס טוב מהפריץ, שגמל להם טובות רבות.
מתי נפטר?
רבי שלום נפטר בכ"ז באלול ה'תרט"ו, והוטמן בבית העלמין החדש בעיר, והמצבה שעל קברו שרדה את מלחמת העולם השנייה.
בדרך לירושלים ראיתי בית כנסת גדול ומפואר. "זה בית המקדש!" אמרה אחותי הקטנה, וכולנו צחקנו. "זה בית מקדש מעט מפואר וגדול וגבוה", הסביר לנו אבא, "בית המדרש הגדול של בעלזא".
חייכתי אל הבניין המפואר, כי עכשיו גם ידעתי, מי היה מייסד השושלת שלה.