יֹפִי טוֹפִי
הַרְבֵּה לִפְנֵי שֶׁסִּיַּמְתִּי אֶת כָּל הַתָּכְנִיּוֹת שֶׁהָיוּ לִי בָּרֹאשׁ בִּתְחִלַּת הַבֹּקֶר הַזֶּה, שָׁמַעְתִּי דְּפִיקוֹת מֻכָּרוֹת עַל הַדֶּלֶת הָרָאשִׁית שֶׁל הַבַּיִת. מָה, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁכְּבָר נִגְמַר הַבֹּקֶר? וְלִי הָיָה דַּוְקָא בֹּקֶר נֶחְמָד, לִהְיוֹת בּוֹ עִם עַצְמִי.
גִּלִּיתִי שֶׁאֲנִי יֶלֶד דֵּי נֶחְמָד לִהְיוֹת לוֹ לְחָבֵר… בִּמְיֻחָד שֶׁכָּל כָּךְ הַרְבֵּה תַּעֲסוּקָה סִפֵּק לִי הַחֶדֶר הַמְבֻלְגָּן שֶׁלָּנוּ וְכָל הָאוֹצָרוֹת שֶׁמָּצָאתִי.
חָזְרוּ כֻּלָּם הַבַּיְתָה. לַאֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם שֶׁמְּפִיצָה רֵיחוֹת מֵהַמִּטְבָּח וְלָאָח הַמִּסְכֵּן וְהָאֻמְלָל שֶׁלָּהֶם. לְשׁוּקִי הַמְבֻדָּד.
"הֵבֵאתִי לְךָ הַרְבֵּה דְּבָרִים נֶחְמָדִים!" הִכְרִיז שַׁייקִי בַּקּוֹל הַמְרַחֵם שֶׁלּוֹ שֶׁאֲנִי שׂוֹנֵא מַמָּשׁ. "יֵשׁ כָּאן תַּעֲרוּכָה שְׁלֵמָה, אֲנִי שָׂם אוֹתָהּ לְיַד הַדֶּלֶת וְעוֹד מְעַט תִּקַּח".
"יֵשׁ כָּאן שָׁתִיל חָדָשׁ בְּעָצִיץ, שֶׁדּוֹדָה רוּחָמָה שָׁלְחָה!" הִתְנַדֵּב צְבִיקִי לִהְיוֹת הַדּוֹבֵר הָרָאשִׁי. "יֵשׁ כָּאן הָרַמְקוֹל מַחְלִיף הַקּוֹלוֹת שֶׁל יָרַבְּלוּם, מָה דַּעְתְּךָ לַעֲשׂוֹת לָנוּ שְׁעַת סִפּוּר מֵהַחֶדֶר?"
"וְיֵשׁ כָּאן חָמְרֵי יְצִירָה שֶׁדּוֹדָה טוֹבָה שָׁלְחָה, רִקְמַת יַהֲלוֹמִים שֶׁמַּתְאִים לְךָ לֶאֱהֹב!" הִתְעָרְבָה רִיקִי בְּקוֹל שֶׁהִתְחִיל קְצָת לְקַנֵּא בַּקְּצָווֹת.
שֶׁתְּקַנֵּא!!! טוֹב מְאֹד! אֲנִי מוּכָן לְהִתְחַלֵּף אִתָּהּ בְּשִׂמְחָה! לָתֵת לָהּ אֶת כָּל הַשְּׁמוֹנְצֶעס וְהַצּ'וּמִי שֶׁל כֻּלָּם וְלָצֵאת לַחָפְשִׁי מֵהַכֶּלֶא הַזֶּה!!!
"יֵשׁ כָּאן דַּפֵּי עֲבוֹדָה שֶׁהָרֶבֶּ'ה וְהַחֲבֵרִים שָׁלְחוּ לְךָ. מָלֵא תַּשְׁבֵּצִים וְדַפֵּי צִיּוּר!" הִמְשִׁיכָה רִיקִי, שֶׁנֵּס שֶׁהִיא לֹא שָׁמְעָה אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלִּי.
"יֹפִי!" יָצְאָה מִמֶּנִּי מִלָּה יְחִידָה כְּמוֹ שְׁפְּרִיץ שֶׁל בִּיּוּב מִצִּנּוֹר שֶׁהִתְפּוֹצֵץ. "יֹפִי מִצִּדְּכֶם, כֻּלָּם! מָה אַתֶּם חוֹשְׁבִים, שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ לְהַעֲסִיק אֶת עַצְמִי? אֲנִי צָרִיךְ בֵּיבִּיסִיטֶר? שֶׁיִּשְׁמְרוּ עָלַי שֶׁלֹּא אֵצֵא מֵהַחֶדֶר? יֹפִי, יֹפִי, יֹפִי! מַמָּשׁ תּוֹדָה לְכֻלָּם!" הַפִּצּוּץ בַּצִּנּוֹר שֶׁלִּי הִתְפּוֹצֵץ וְאֶת רֵיחַ הַבִּיּוּב אֶפְשָׁר הָיָה לְהָרִיחַ רָחוֹק, כַּנִּרְאֶה, כִּי אִמָּא הוֹפִיעָה קָרוֹב לַדֶּלֶת וְאָמְרָה: "שׁוּקִי, אַתָּה בֶּטַח רָעֵב, אֲנִי מַנִּיחָה לְךָ כָּאן אֲרוּחַת צָהֳרַיִם טְעִימָה. בְּתֵאָבוֹן, אַחֲרֵי שֶׁתִּהְיֶה שָׂבֵעַ – נְדַבֵּר".
פָּתַחְתִּי אֶת הַדֶּלֶת. הִכְנַסְתִּי פְּנִימָה אֶת כָּל הָאוֹצָרוֹת וְאֶת צַלַּחַת הַצָּהֳרַיִם. הַיָּדַיִם הָיוּ עֲמוּסוֹת עֲמוּסוֹת בְּכָל הַצּ'וּמִי שֶׁל כֻּלָּם.
"יֹפִי טוֹפִי אַיי… תּוֹדָה!" אָמַרְתִּי לְאִמָּא כְּשֶׁגִּלִּיתִי בְּפִנַּת הַצַּלַּחַת טוֹפִי אָדֹם בְּרֹטֶב תּוּת, שֶׁאִמָּא הוֹסִיפָה לִי. אֵיזוֹ אִמָּא מְסוּרָה! אֵיךְ כֻּלָּם חוֹשְׁבִים עָלַי!
אָז לָמָּה הָפַכְתִּי לִהְיוֹת כַּדּוּר עֲצַבִּים בְּטַעַם צֶמֶר פְּלָדָה? כִּי נִמְאָס לִי! כִּי אֲנִי רוֹצֶה לָשֶׁבֶת עַכְשָׁו בַּמִּטְבָּח יַחַד עִם כֻּלָּם! לִצְחֹק אוֹ לִבְכּוֹת וַאֲפִלּוּ לְנַגֵּב אֶת הַבָּלָגָנִים שֶׁצִּירָה'לֶה שׁוֹפֶכֶת, כְּשֶׁהִיא מְנַדֶּבֶת מֵהָאֹכֶל שֶׁלָּהּ גַּם לַחֻלְצָה, לַשֻּׁלְחָן וְלַכִּסֵּא.
"הֵיי! מָה הָעִנְיָנִים אִתְּךָ!" שָׁמַעְתִּי קוֹל מוּזָר וְהִסְתּוֹבַבְתִּי לַאֲחוֹרַי. בֻּבָּה חֲדָשָׁה בַּעֲלַת עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת וְנוֹצְצוֹת עָמְדָה בַּחַלּוֹן, מְחֻבֶּרֶת לְמַקֵּל הַיְשֵׁר מֵחַלּוֹנוֹ שֶׁל רֶבֶּ'ה אֵלִיָּהוּ.
"יֵשׁ עָלַי כִּתּוּב!" אָמַר הַקּוֹל הַמּוּזָר שֶׁשָּׁלַח אֶת הַבֻּבָּה אֵלַי.
הִתְקָרַבְתִּי אֶל הַחַלּוֹן. הַבֻּבָּה רָעֲדָה קְצָת. מִסְכֵּנוֹת הַיָּדַיִם שֶׁל רֶבֶּ'ה אֵלִיָּהוּ, כַּמָּה הֵן יְכוֹלוֹת לְהִתְאַמֵּץ בִּשְׁבִיל יֶלֶד אֶחָד חָמוּץ?
"אֲנִי לֹא זָזָה מִכָּאן", אָמַר הַכִּתּוּב שֶׁעַל הַבֻּבָּה, "עַד שֶׁשּׁוּקִי מְחַיֵּךְ".
"אַתְּ רַק בֻּבָּה", אָמַרְתִּי לָהּ. "אַתְּ לֹא טֶלֶסְקוֹפּ שֶׁיָּכוֹל לְהַעֲבִיר חִיּוּכִים לִמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים. אֵיךְ תּוֹדִיעִי לְרֶבֶּ'ה אֵלִיָּהוּ שֶׁחִיַּכְתִּי, אִם לֹא תֵּדְעִי בִּכְלָל"?
"כְּשֶׁתַּפְסִיק לִבְכּוֹת, אֵדַע שֶׁזֶּה קוֹרֶה", אָמַר הַקּוֹל הַסַּבְלָנִי שֶׁהֵצִיץ מֵהַחַלּוֹן.
כדור הצמר פלדה הלך וגדל. העצבים שלי רעדו כבר מכעס. אוףףףף. כמה אפשר לדרוש מילד אחד מסכן, כמה? גם להתיידד עם ארבע קירות, גם להתפלל וללמוד כאילו היה כאן חיידר מפואר, גם לעשות 'פסח' בחדר ונוסף לרשימה הארוכה הזו, גם לחייך?
'הופה, לא ממש דרשו ממך לעשות כאן פסח!' אמר לי קול הגיוני בפנים, מורח קרם על הדוקרנים של הצמר פלדה, שלא ישרוט לי את הלב עד כדי כך.
'אבל את כל הרשימה הארוכה כן דרשו ממני…' התעקש הלב שלי ליילל ולבכות ולספר לי שאני אומלל המדינה ואין כמוני מסכן.
הגזמת.
"נוּ בְּסֵדֶר. חִיַּכְתִּי". הוֹצֵאתִי צְחוֹק מְזֻיָּף מֵהַפֶּה, כזה שהזכיר את הצחוק המטופש שצחק פעם אריה, בן כתתי, כשהרב'ה העניש אותו בעונש מפואר.
שֶׁיַּגִּיעַ הצחוק הזה עַד חַלּוֹנוֹ שֶׁל רֶבֶּ'ה אֵלִיָּהוּ.
"זֶה בְּסֵדֶר", סִכֵּם רֶבֶּ'ה אֵלִיָּהוּ אֶת הַפֶּרֶק הֶעָצוּב שֶׁלָּנוּ. "עָדִיף צְחוֹק מְזֻיָּף מִבֶּכִי אֲמִתִּי".
"שֶׁיִּהְיֶה", אָמַרְתִּי לוֹ, וְהִמְשַׁכְתִּי לִצְחֹק צְחוֹק מְזֻיָּף.
אוּלַי לְאַט לְאַט הוּא יַהֲפֹךְ לַאֲמִתִּי?
« לפרק הקודם | לפרק הבא »