מפתח הקסם, פרק 6 \ ל.פוטש

כריכה לסדרה "מפתח הקסם": מפתח זהב מרחף מעל תיבת אוצר בלילה מכוכב – לאה פוטש

וּבוֹ תִּקְרְאוּ עַל מַפְתֵּחַ שֶׁמְּנַסֶּה לִפְתֹּחַ לְבָבוֹת

"הַמַּפְתֵּחַ הַזֶּה הוּא בֶּאֱמֶת מַפְתֵּחַ שֶׁל קֶסֶם", סִפְּרָה חֵלוּשׁ לַיַּלְדָּה מֵהַמַּרְאָה בְּקוֹל שָׁקֵט וְסוֹדִי. הִיא הִרְקִידָה אֶת הַמַּפְתֵּחַ בְּתוֹךְ הַיָּד שֶׁלָּהּ וּבָדְקָה כָּל הַזְּמַן אִם צָצוֹת בּוֹ אוֹתִיּוֹת חֲדָשׁוֹת שֶׁל חִידוֹת.

הַיַּלְדָּה מֵהַמַּרְאָה חִיְּכָה אֵלֶיהָ חִיּוּךְ חָמוּד כָּזֶה. "הֲכִי קֶסֶם זֶה לִמְצֹא אֶת הַמַּפְתֵּחַ לַלֵּב". חֵלוּשׁ הֶחֱזִיקָה אֶת הַלֵּב שֶׁלָּהּ. "אִמָּא'לֶה. זֶה מַפְחִיד לִפְתֹּחַ אֶת הַלֵּב!" הַיַּלְדָּה מֵהַמַּרְאָה צָחֲקָה, כְּאִלּוּ אָמְרָה בְּדִיחָה מִסֵּפֶר הַבְּדִיחוֹת שֶׁל דְּבוֹרָה'לֶה. "לְסַבְתָּא שֶׁלִּי פָּתְחוּ פַּעַם אֶת הַלֵּב, קוֹרְאִים לְזֶה נִתּוּחַ לֵב פָּתוּחַ. זֶה לֹא הָיָה פָּשׁוּט בִּכְלָל, זֶה הָיָה מְסֻכָּן אֲפִלּוּ! לָקַח לָהּ שָׁנָה לְהִתְאוֹשֵׁשׁ". הַיַּלְדָּה מֵהַמַּרְאָה שָׁמְעָה אֶת הַמִּלָּה 'מְסֻכָּן' וְהִפְסִיקָה לִצְחֹק.

"נִתּוּחַ לֵב זֶה בֶּאֱמֶת לֹא פָּשׁוּט", הִנְהֲנוּ הַתַּלְתַּלִּים שֶׁל הַיַּלְדָּה מֵהַמַּרְאָה, "אֲבָל לִפְתֹּחַ אֶת הַלֵּב עִם מַפְתֵּחַ הַקֶּסֶם זֶה לֹא כָּל כָּךְ מְסֻבָּךְ".

"אֵיךְ פּוֹתְחִים אִתּוֹ לְבָבוֹת?" חֵלוּשׁ בָּדְקָה אֶת הַמַּפְתֵּחַ מִכָּל כִּוּוּן. עַכְשָׁו הוּא הָיָה מַפְתֵּחַ רָגִיל רָגִיל, כְּמוֹ כָּל הַמַּפְתְּחוֹת מֵהָאֳסָפִים שֶׁל הָאַחִים שֶׁל רִיקִי. לֹא נִצְנְצוּ עָלָיו שׁוּם אוֹתִיּוֹת שֶׁל סוֹדוֹת. אֲבָל בָּעֵינַיִם שֶׁל הַיַּלְדָּה מֵהַמַּרְאָה כֵּן נִצְנֵץ מַשֶּׁהוּ. עֵינַיִם יְכוֹלוֹת לְנַצְנֵץ?

"יֵשׁ כָּל מִינֵי דְּרָכִים לִפְתֹּחַ לְבָבוֹת שֶׁל אֲחֵרִים, בְּלִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם שׁוּם נִתּוּחַ כּוֹאֵב", הַיַּלְדָּה מֵהַמַּרְאָה לֹא הִפְסִיקָה לְחַיֵּךְ. הִיא הָיְתָה בְּמַצַּב רוּחַ טוֹב, רוֹאִים שֶׁלֹּא עָבַר עָלֶיהָ בֹּקֶר מוּזָר בְּבֵית הַסֵּפֶר! בַּמִּסְדְּרוֹן הָאָרֹךְ וְהָרֵיק שֶׁבְּתוֹךְ הַמַּרְאָה אֵין יְלָדוֹת עִם מַצַּב רוּחַ מְשֻׁנֶּה, וְאֵין חֲבֵרוֹת שֶׁנֶּעֱלָמוֹת פִּתְאוֹם. אֵין קְבוּצָה חֲדָשָׁה שֶׁל חֶבֶל, וְאֵין יַלְדָּה שֶׁכָּל כָּךְ רוֹצָה לִהְיוֹת רִאשׁוֹנָה בַּמִּשְׂחָק וְלֹא הוֹלֵךְ לָהּ לְהַגְשִׁים אֶת הָרָצוֹן הַזֶּה.

"אַתְּ מְהֻרְהֶרֶת הַיּוֹם", אָמְרָה לָהּ הַיַּלְדָּה, "וְלַחְשֹׁב זֶה טוֹב".

"אַתְּ מוּכָנָה לְסַפֵּר לִי אֵיךְ פּוֹתְחִים לְבָבוֹת?" חֵלוּשׁ הִתְנַעֲרָה מֵהַמַּחְשָׁבוֹת. "הַמַּפְתֵּחַ הַזֶּה", הִיא בָּדְקָה אוֹתוֹ שׁוּב, אוּלַי עַכְשָׁו נוֹלְדוּ עָלָיו אוֹתִיּוֹת חֲדָשׁוֹת? כְּלוּם.

"הַמַּפְתֵּחַ הַזֶּה יָכוֹל לִפְתֹּחַ לִי אֶת הַלֵּב שֶׁל רִיקִי וּלְסַפֵּר לִי מָה קוֹרֶה לָהּ שָׁם? לָמָּה הִיא הִפְסִיקָה לִהְיוֹת נֶחְמָדָה אֵלַי, כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה תָּמִיד?"

"כְּשֶׁאֲנַחְנוּ רוֹצִים לִפְתֹּחַ לֵב שֶׁל אֲחֵרִים", אָמְרָה הַיַּלְדָּה מֵהַמַּרְאָה בְּלִי לָזוּז, "הֲכִי טוֹב לִפְתֹּחַ קֹדֶם כֹּל אֶת הַלֵּב שֶׁלָּנוּ".

"אֶת זֶה – כֵּן עוֹשִׂים בְּנִתּוּחַ?" חֵלוּשׁ נִבְהֲלָה. נִתּוּחַ זֶה דָּבָר כּוֹאֵב!

"אֶת זֶה עוֹשִׂים עִם מַחְשָׁבָה". הַיַּלְדָּה הִנִּיחָה יָד עַל הָרֹאשׁ הַמְתֻלְתָּל שֶׁלָּהּ. "אִם תְּסַפְּרִי עַל עַצְמֵךְ, מָה אַתְּ מַרְגִּישָׁה, מָה כּוֹאֵב לָךְ וּמָה מְשַׂמֵּחַ אוֹתָךְ, מִמָּה אַתְּ עֲצוּבָה אוֹ מְאֻכְזֶבֶת אוֹ עַצְבָּנִית, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּה יִהְיֶה כְּמוֹ מַפְתֵּחַ קֶסֶם…"

"כְּמוֹ – שְׁמוֹ!" חֵלוּשׁ הִתְחִילָה לְהִתְעַצְבֵּן, בְּלִי לְהָבִין לָמָּה. "הַמַּפְתֵּחַ הַזֶּה, גַּם כֵּן! בִּשְׁבִיל מָה הוּא מַפְתֵּחַ קֶסֶם אִם אֲנִי צְרִיכָה לְשַׂחֵק בִּכְאִלּוּ?"

הַיַּלְדָּה הִמְשִׁיכָה לְהִסְתַּכֵּל עָלֶיהָ, שׁוֹתֶקֶת. "נִדְמֶה לִי שֶׁהִתְעַיַּפְתְּ מִכָּל הַדִּבּוּרִים הָאֵלֶּה", הִיא אָמְרָה וְהַקּוֹל שֶׁלָּהּ הָיָה כָּל כָּךְ מְלַטֵּף.

"כֵּן, אַתְּ מְעַיֶּפֶת הַיּוֹם. וַאֲנִי – מִתְחַשֵּׁק לִי פָּשׁוּט לְשַׂחֵק! כָּל הַיּוֹם יָשַׁבְתִּי עִם הַמַּחְבָּרוֹת שֶׁלִּי! לֹא שִׂחַקְתִּי עִם אַף אַחַת!"

חֵלוּשׁ הָיְתָה עֲצוּבָה, וּכְשֶׁרָאֲתָה כַּמָּה הַפַּרְצוּף שֶׁל הַיַּלְדָּה עָצוּב גַּם, הִיא כְּבָר הָיְתָה פָּחוֹת עֲצוּבָה. "זֶה כְּאִלּוּ הַעֶצֶב הוּא שַׂק כָּבֵד שֶׁל חוֹל, וּכְשֶׁמִּישֶׁהוּ עָצוּב אִתָּךְ, הַשַּׂק הַזֶּה מִתְחַלֵּק לִשְׁתַּיִם… מִישֶׁהוּ עוֹזֵר לָךְ לִסְחֹב אוֹתוֹ", אָמְרָה הַיַּלְדָּה מֵהַמַּרְאָה וְחֵלוּשׁ צָחֲקָה. "אַתְּ יוֹדַעַת לִקְרֹא מַחְשָׁבוֹת?"

"אוּלַי", שְׁתֵּיהֶן צָחֲקוּ וְחֵלוּשׁ שָׁאֲלָה אֶת הַיַּלְדָּה הַאִם יֵשׁ לָהּ פִּתְרוֹן קֶסֶם לַבְּעָיָה שֶׁלָּהּ.

"אוּלַי פָּשׁוּט נְשַׂחֵק לָנוּ בְּיַחַד?" זָרְקָה הַיַּלְדָּה, וְחֵלוּשׁ קָפְצָה לַגֹּבַהּ, מִתְלַהֶבֶת. אֵיךְ לֹא חָשְׁבָה עַל זֶה קֹדֶם? הַיַּלְדָּה מֵהַמַּרְאָה כָּל כָּךְ נֶחְמָדָה, הֲרֵי. הִיא לְעוֹלָם לֹא כּוֹעֶסֶת וְלֹא מַעֲלִיבָה. גַּם אִם יִהְיֶה לָהּ אָבוּד, הִיא תַּסְכִּים מִיָּד וְלֹא תַּתְחִיל לְהִתְוַכֵּחַ. חֵלוּשׁ הִנְהֲנָה בְּכָל הַכֹּחַ, הַחִיּוּךְ שֶׁל הַיַּלְדָּה מֵהַמַּרְאָה הִתְרַחֵב וְהִתְרַחֵב, כִּמְעַט חָתַךְ לָהּ אֶת הַפָּנִים לִשְׁנַיִם.

"נַתְחִיל?" הִצִּיעָה הַיַּלְדָּה מֵהַמַּרְאָה. "נַתְחִיל", הִסְכִּימָה אִתָּהּ חֵלוּשׁ וּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם שֶׁלָּהּ נִשְׁאֲרוּ תְּלוּיוֹת בָּאֲוִיר, כְּמוֹ נֶחָמִי הַשְּׁכֵנָה שֶׁאוֹסֶפֶת כֶּסֶף בְּכָל יוֹם שִׁשִּׁי אֵצֶל כָּל הַשְּׁכֵנוֹת. כָּכָה הִיא עוֹמֶדֶת עַד שֶׁאִמָּא מְסַיֶּמֶת לִנְבֹּר בָּאַרְנָק שֶׁלָּהּ.

"אַל תַּעַמְדִי לִי כְּמוֹ גֹּלֶם", הַיַּלְדָּה מֵהַמַּרְאָה צָחֲקָה, "לַמִּשְׂחָק אִתִּי יֵשׁ כְּלָלִים אֲחֵרִים! בַּמִּשְׂחָק שֶׁל שְׁתֵּינוּ אֲנַחְנוּ מְשַׂחֲקוֹת בְּחֶבֶל שֶׁל כְּאִלּוּ. אֲנִי מְגַלְגֶּלֶת כָּל הַזְּמַן וְאַתְּ קוֹפֶצֶת כָּל הַזְּמַן!"

"יֵשׁ!" חֵלוּשׁ קָפְצָה לַגֹּבַהּ, מְאֻשֶּׁרֶת. "וְאֵין אֲבוּדִים?"

"אֵין אֲבוּדִים", לָחֲשָׁה לָהּ הַיַּלְדָּה וְהִתְחִילָה לְגַלְגֵּל בְּמֶרֶץ אֶת חֶבֶל הַכְּאִלּוּ.

חֵלוּשׁ קָפְצָה וְקָפְצָה, וְהַיַּלְדָּה גִּלְגְּלָה וְגִלְגְּלָה, לֹא נִרְאֶה שֶׁהִיא הִתְעַיְּפָה בִּכְלָל. "אֵשׁ!" חֵלוּשׁ עָצְרָה. חַיָּבִים לְהַחְלִיף מִשְׂחָק. כַּמָּה אֶפְשָׁר לִקְפֹּץ וְלִקְפֹּץ עִם עַצְמָהּ בְּאוֹתוֹ מִשְׂחָק? "אֵיךְ הַגִּלְגּוּל שֶׁלִּי?" קָרְצָה לָהּ הַיַּלְדָּה מֵהַמַּרְאָה.

"אָיֹם וְנוֹרָא!" הִתְרַגְּזָה עָלֶיהָ חֵלוּשׁ. "תַּגִּידִי, אַתְּ לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ מְגַלְגְּלִים נוֹרְמָלִי? הַחֶבֶל קָלוּשׁ לְגַמְרֵי!"

"בְּסֵדֶר, אֶמְתַּח קְצָת אֶת הַחֶבֶל וַאֲגַלְגֵּל טִפָּה יוֹתֵר מַהֵר". הַיַּלְדָּה מֵהַמַּרְאָה הָיְתָה כָּל כָּךְ טוֹבָה! הִיא לֹא נֶעֶלְבָה מִמֶּנָּה וְלֹא נִסְּתָה לְהִתְוַכֵּחַ. הִיא לֹא אָמְרָה שֶׁהִיא מְחַפֶּשֶׂת קִרְצוּצִים מֵאֶרֶץ הַתֵּרוּצִים וְלֹא עָשְׂתָה לָהּ שׁוּם פַּרְצוּפִים. הִיא רַק נֶעֶמְדָה יָשָׁר וְסִדְּרָה אֶת הַקָּצֶה שֶׁל חֶבֶל הַכְּאִלּוּ, מוּכָנָה וּמְזֻמָּנָה לָשׁוּב וּלְגַלְגֵּל מֵהַהַתְחָלָה. "הַלְוַאי שֶׁכָּל הַחֲבֵרוֹת בַּכִּתָּה שֶׁלִּי הָיוּ לוֹמְדוֹת מִמֵּךְ", אָמְרָה לָהּ חֵלוּשׁ וְהִמְשִׁיכָה אֶת הַפְסָקַת הָאֵשׁ שֶׁל הַמִּשְׂחָק. יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהַגּוּף שֶׁלָּהּ שָׁכַח אֵיךְ קוֹפְצִים? כִּי הִיא לְגַמְרֵי הִתְעַיְּפָה, וּבְסַךְ הַכֹּל הִיא קָפְצָה אוּלַי חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה קְפִיצוֹת…

"חוּץ מִזֶּה, הַמִּשְׂחָק אִתָּךְ בִּכְלָל לֹא מְעַנְיֵן, סְלִיחָה שֶׁאֲנִי מַעֲלִיבָה אוֹתָךְ".

"נָכוֹן", הַיַּלְדָּה מֵהַמַּרְאָה הִסְכִּימָה אִתָּהּ. הִיא לֹא יוֹדַעַת לְהֵעָלֵב? זֶה מְעַצְבֵּן!

"מוּזָר שֶׁזֶּה מָה שֶׁמְּעַצְבֵּן אוֹתָךְ", צָחֲקָה הַיַּלְדָּה. "הֲרֵי תָּמִיד אַתְּ חוֹלֶמֶת עַל מִשְׂחָק כָּזֶה חָלָק, בְּלִי אֲבוּדִים וּבְלִי יְלָדוֹת מְעַצְבְּנוֹת שֶׁלֹּא נוֹתְנוֹת לָךְ לִהְיוֹת רִאשׁוֹנָה. הִנֵּה עַכְשָׁו אַתְּ רִאשׁוֹנָה כָּל הַזְּמַן! וַאֲנִי מְגַלְגֶּלֶת לָךְ בְּלִי הַפְסָקָה בִּכְלָל! אַתְּ לֹא נִרְאֵית לִי שְׂמֵחָה".

"כִּי הַמִּשְׂחָק הַזֶּה מְשַׁעֲמֵם נוֹרָא", אָמְרָה חֵלוּשׁ, נִפְנְפָה לְשָׁלוֹם לַיַּלְדָּה וְסָגְרָה מַהֵר אֶת דֶּלֶת הָאָרוֹן.

שְׁאֵלַת מַפְתֵּחַ: הַאִם הִרְגַּשְׁתֶּם פַּעַם שֶׁדַּוְקָא הַקֹּשִׁי וְהַמֶּתַח הֵם אֵלּוּ שֶׁמְּבִיאִים אֶת הַהֲנָאָה?

« לפרק הקודם | לפרק הבא »

אהבתם את הסיפור? יש עוד הרבה כאלה לפני השינה 🌙

שנת סיפור: סיפור חדש כל ערב, לשמוע באתר, באפליקציה ובטלפון. החודש הראשון ב־₪1.

לסיפור של הערב
✍️ ואת? רוצה לכתוב סיפורים כאלה לילדים שלך? השיעור הראשון בקורס הכתיבה במתנה ←