משדרים חולים וצחוק בריא
"אין כאן גדעון, יש גמליאל!" שוקי ענה. "טוב מאד שאתה לא מזדהה בשם האמתי שלך", אבא כתב לו בכתב מהיר והראה אותו גם לי. "תמיד תזהרו לא להזדהות לאנשים לא מוכרים…" הוא המשיך לכתוב.
"גדעון, תפסיק להיתמם. אתה עובד עלי או מה?"
"לא עובד על אף אחד" התערבתי, "אנחנו עובדים את השם".
"חחח גדעון. אתה עושה את זה טוב" המשיך הקול הזר לבקוע מתוך המשדר של שוקי. ופתאום התחיל גם המשדר שלי לרשרש.
אולי זה גדעון האלמוני?
קול אחר שהזכיר בהחלט שוטר במדים, רשרש מהחורים של המשדר שלי.
"יש כאן אנשים בלי מסכה. יש התקהלות צפופה מאד. לא בסדר. שתי ניידות בדרך. מה כבר יהיה בל"ג בעומר?"
"אתה באמת שוטר?" התלהבתי. שוטר עלה בטעות על הקו של המשדר שלנו! איזה כיף! סוף סוף קורה כאן משהו אמתי, כזה שקורה תמיד רק בספרים…
"אמא'לה, לא!" חיימי הגיע בעקבות הקולות אל המשדרים שלנו והיה מבוהל מאד. "אמא'לה! זה מפחיד! אבא'לה תגיד לו שיכבה את המשדר! אני פוחד!!!"
"הנה אמא'לה", אמא'לה שלנו הטובה בדיוק סיימה את הטיול ב'צפרדעלנד'. זה היה מפתיע, כי לא ממש התכוונו לקרוא לאמא, כשצעקנו אמא'לה. אולי פעם אחקור את זה, איך זה שאמא'לה נשארה מילה של פחד ובהלה בכל גיל. אפילו אמא שלנו, כשהיא נבהלת, צועקת אמא'לה בעצמה. למרות שסבתא גרה רחוק ואיך היא יכולה להציל אותה בכלל. שתי הקטנות נראו מרוצות מאד. מעניין מה הם עשו שם? דיברו עם הצפרדע? "מה קורה? איך אני יכולה לעזור?"
"הם נבהלו מהקולות של המשדר" שמעו אמא וגם אבא וכולנו קול שבוקע מתוך המשדר שלי. הפעם גם אני נבהלתי. "מי אתה?" אבא חטף לי את המשדר מהיד. "ואיך הגעת לכאן"
"אל תצעק עלי אדוני. לא עשיתי לך כלום… אני לא אשם שהמשדרים שלכם התערבבו פתאום עם התדר של המשדרים שלנו".
"איך זה קרה?"
"זה קורה לפעמים… אל תקחו את זה קשה"
"נס שנפלנו על שוטר נחמד", צחקתי. "מה שנכון נכון. אז מה אתה אומר, גדעון? יהיו בלגנים בל"ג בעומר או לא? התקהלויות וכאלה?"
לא שמענו את התשובה של גדעון, וגם השוטר הראשון נעלם מהקו. חבל. לא הספקנו לומר לו שלום.
"שומע, צביקי?" חיימי סיפר לצביקי, שעדיין הסתתר בארון שבמרפסת שירות. "שוטר עלה פתאום על הקו של המשדר של שייקי ושוקי! זה היה מפחיד!" סוף סוף היה לו מה לספר. "זה לא כזה מעניין, יענק'לה! אצלנו יש משאית של ילדי חלא'קה! הבטיחו לנו חוויות ל"ג בעומר – משהו מיוחד!" בקע פתאום קול צעיר ודק מהמשדר של צביקי.
"מה קרה לך, צביקי? לא קוראים לי יענקלה! מה קרה שהתבלבלת? ומה הסיפורים האלה של משאית חלאקה?"
"מה יש כאן להבין" קשקש המשדר של צביקי. "יענקלה, נראה לי שאתה התבלבלת!"
צביקי פתח את הדלת של מרפסת השירות. "המשדר שלי מקולקל!" הוא בכה בקולי קולות. לאחרונה הוא שכח איך מדברים בשפה רגילה בלי דמעות שמרטיבות את המילים. "לא שומעים כלום!!! שעה אני מתחבא בארון! כבר אין לי אויר ואני שומע רק קרקורים של תרנגולות!"
"אולי תרנגולות עלו על הקו של המשדר שלך", צחקנו כולנו. "אם תרנגולות, אולי נעקוב אחריהן. אולי אפילו נגדל אותן, כך לא יהיה לנו יותר מחסור בביצים מעתה ועד עולם!" שוקי הציע ברצינות. "אוי לא!" אמא נבהלה והראש שלה עשה סקירה מהירה על הבלטות הבודדות שנשארו פנויות כאן בבית. "רק לול תרנגולים חסר לי לפתוח כאן, ואבדתי". "אולי בזכותן כבר לא תהיה ברירה, ונגדיל את הסלון?" אבא הציע. "כשתרנגולות יקרקרו לנו נבין שבאו מים עד נפש". אמא הניחה ידיים מיואשות על אוזניה, רק קרקורי תרנגולת ופצפוצי ביצים מתפוצצים חסרים לה לבלגן הזה, של המשדרים והרעש שלא נגמר לעולם.
פתאום נפלו דפיקות על הדלת. למרבה הפלא שמענו אותן. קצת נבהלנו. חשבנו שאולי זה גדעון השוטר. אמא פתחה מיד וגילתה את דודה רוחמה שהתחבאה מאחורי המסכה ושמרה מרחק שני מטר. העיניים שלה היו מבוהלות ומחפשות. "אתם בסדר? כולם בקו הבריאות?" היא דאגה. "היה נדמה לי שאני שומעת שוטרים מסתובבים בבית שלכם וצועקים משהו במשדרים.." צחקנו כולנו. סיפרנו לדודה רוחמה את כל הסיפור.
היא הצטרפה אל הצחוק ואמרה,
שאולי כדאי לבדוק את המשדרים
אולי הם חולים. אולי נדבקו בקרבולה…
« לפרק הקודם | לפרק הבא »