מציירים ביחד קרבולה צבעונית ומלאה בחיוכים
קמנו וגילינו שהגיע הבוקר. זה לא קרה ממש מוקדם כי עם כל הרצונות הטובים לא ממש הולך לנו לאחרונה לשמור על שעות מסודרות. לא של שינה ובודאי לא של קימה.
במיוחד מאז שהמבצע השבועי נגמר וגם הפרס הגדול שכל כך חיכינו לו, המשדר, כבר לא עבד ואף אחד לא יודע לאן נעלמו הבטריות שלו.
אז קמנו לאט. בעצלתיים כמו שאומרים. התפללנו בנחת ואכלנו בנחת עוד יותר.
"היום אני רוצה לעשות איתכם יצירה מעניינת" אמא אמרה, כשאבא היה עסוק עם ר' יוסל החברותא וכולנו לא יכולנו לשמוע שיעורים מהקווים של החיידר האמיתי כי הבטריות של הטלפונים כולם היו ריקות.
"יש!" ריקי וצירה'לה שמחו. צביקי, שוקי ואני שתקנו מטעמי כיבוד הורים. אבל בשקט חשבנו לנו שקצת מצחיק לעשות שעת יצירה משותפת לשוקי שכבר לומד גמרא, לצביקי ולריקי ולצירה'לה וגם לי.
אמא חלקה לכולנו דפים ריקים.
היא לקחה עפרון והתחילה לצייר עיגול ענק עם קרניים מבולגנות קצת. מכירים את הציור הזה, שמופיע בכל מקום בתקופה הזו? זו הצורה של הקרבולה.
"כעת לצייר כולנו קרבולה גדולה" אמא אמרה והביאה לנו קופסא מלאה בעטים, עפרונות, צבעי קרש חסרי שפיץ והמון צבעי פסטל שבורים.
ציירנו עיגול גדול. אמא אמרה שהוא לא חייב להיות מדויק. הוספנו את הקרניים.
"בואו נמלא בדף הזה, בתוך ציור הקורונה – קרבולה, את כל הדברים שהיא הביאה לנו. גם הטובים והשמחים, גם המעצבנים או העצובים" אמא אמרה.
"אני לא יודעת לכתוב" ריקי בכתה.
"את יכולה לצייר, או לומר לי בתוך האוזן, בסוד, ואני אכתוב על הדף שלך".
נהיה שקט. רק החריטות של מכשירי הכתיבה על הדפים נשמעו והזכירו זמן של מבחן בחיידר האמיתי שלנו.
"אפשר לכתוב בשני צבעים שונים" אמא הציעה. "את הדברים השמחים בצבע שמח, ואת הדברים המעצבבים בצבע עצוב".
בחרתי לי צבע ירוק, שמזכיר את עץ התפוחים שחלמתי לשתול וכתבתי איתו משהו שמח שהיה לנו. התולעת שטיילה בתוך האדמה של דודה רוחמה וגרמה לנו לצעוק צעקות של שמחה.
לא יודע מה אמא תגיד על זה, אבל אותי הסיפור שימח מאד.
אחר כך המשכתי לכתוב ולכתוב בצבע הירוק והשמח: הכרנו יותר את השכנים, למדנו לשמוח בבית, למדנו ללמוד גם דרך הטלפון, הצלחתי להקשיב גם לשיעורים של אחים שלי, למדתי משניות עם סבא טננהויז, דיברתי במשדר עם שוטר אמיתי, התאמנתי בזריקת כדורים, התחלתי להבין שהאוכל של אמא טעים יותר מהאוכל של המטבח של החיידר, הבנתי שאני ילד חכם ויש לי רעיונות יפים, למדתי שהבית שלנו הוא לא כל כך קטן, שאפשר ליהנות בתוכו ושאין סוף לרעיונות שהשם נותן לנו בראש. בבית שלנו אף פעם לא היה משעמם! למדנו תורה עם אבא, אנחנו עושים שעת יצירה עם אמא. יש תפילות מדהימות מהמרפסות ושומעים אותם בכל הבית, הסתדרנו במשך לא זוכר כמה זמן בלי ביצים, יש לכולנו תיאבון בריא ומעניין כמה קילו העלנו, היו המון צחוקים עם אבא ואמא, גילינו שלרוקן את הפח זה חוויה בשם צפרדע לנד, שימחנו את דודה רוחמה ואת סבא טננהויז.
"נגמר לי המקום בקרבולה" הכרזתי והרמתי סופסוף עיניים מהקרבולה שלי
שנראתה כמו קרוסלה מלאה במילים צפופות וירוקות.
"יש עוד המון חוויות ודברים שלא נכנסים לי לדף" אמרתי בצער. "משחק המחבואים עם אבא ואמא, ההצגה של יוסף מוקיר שבת שהצגנו כולנו ואמא הסריטה, כל התהילים שאמרנו ביחד בשבת אחרי הצהריים, הקרטיבים שעשינו, העוגות שהמצאנו"
"למה הכל בצבע ירוק?" צביקי שאל.
"כי ירוק זה צבע שמח. צבע של פריחה ועלים ועצים, ותפוחים ומלפפון וקליפה של אבטיח" הסברתי. "מה לא מובן?"
הסתכלתי על הקרבולות שמילאו את דפי היצירה של כולם. הם היו מלאים בכל מיני צבעים. ורודים, צהובים, אדומים וכחולים.
לא היה אף שחור או חום או אפור.
"אין שום
"דבר עצוב שהקרבולה הביאה לכם?" אמא שאלה.
"היו דברים מעצבנים" אמר חיימי. "אבל הם היו קטנים. לכן כתבתי אותם בקטן… כמעט לא רואים אותם".
"ומה את אומרת?" אמא שאלה את צירה'לה שהסתובבה בין כולנו וקיבלה נשיקות לפי התור.
"מה היית כותבת בקרבולה שלך, אם היית יודעת לכתוב? או לצייר?"
"ברה טי שופ שופ ציק צד מנמונה" צירה'לה ענתה בקול רציני.
"נדמה לי שהיא אומרת, שהיה לה המון כיף" ריקי אמרה. "אני יכולה לצייר במקומה"
ריקי התנדבה לצייר קרבולה ענקית שהזכירה קצת ביצה. היא מילאה אותו בקשקושים בצבעים שמחים מאד שמזכירים פרחים ופרפרים ולבבות.
"צריך לתלות את היצירות האלה על קיר מרכזי בבית" אבא אמר כשהוא סיים את החברותא. "הן מספרות לנו שחודשיים שלמים, שמונה נפשות בין ארבע קירות יכולים להיות דבר שמח ומהנה… זה לא נשמע לכם מוזר?"
"זה באמת מוזר" אמא הסכימה עם אבא. "מתנה מיוחדת מבורא העולם… אני משער שלא בכל המקומות יצאו יצירות כאלה".
סיכמנו שאחרי הקרבולה כשנחזור לשגרה בעזרת ה', נעטוף בלמינציה את הדפים המיוחדים האלה. שישארו לנו למזכרת מכל החוויות.
אמא אמרה שיש לה הרגשה שזה קורה בקרוב. גם לי הייתה הרגשה, הרי התפללתי חזק!
« לפרק הקודם | לפרק הבא »