חכמים ביום מתכוננים לשיעור בדף היומי, והמיקרופון הסורר חוזר בתשובה.
שמנו לב שמקהלת המרפסות השתתקה, שלישיית הבניינים מולנו הרוויחה הצגה בחינם, מרתקת פי אלף מכל המקהלות ששמעו עד כה.
סבא טננהויז ידע לרתק את קהל המרפסות.
"ככה זה עם המקורונה". ("שם יפה הוא המציא לה!" צבט אותי שוקי ולחש לי לאוזניים. "יכול להיות שהוא יפה יותר מקרבולה אפילו").
"המקרונה שבילבלה את התרנגולות, עד שהן שכחו איך מטילים ביצים כנראה… חחח".
"העיקר שנהיה בריאים" התערב אבא קורנפלקס. "אם אתם צריכים משהו אל תהססו לבקש עזרה!".
"עזרה אמתית, רק בורא העולם יכול לתת לנו, ולהוציא אותנו מאפילה לאורה". הקול הדקיק נאנח. "רק הוא יכול לשמייח אותנו. לא פשוט, לא פשוט" הסבא נאנח שוב. ואני הבנתי פתאום, שיש אנשים שנמצאים לבד בימים האלה. שקשה להם הרבה יותר מאתנו. בהמשך הדברים של טננהויז הבנתי כמה צדקתי.
"כבר שבוע הרבנית שלי נמצאת בבית מלון חמש כוכבים, עם ארוחות והכל. המקרונה הדביקה אותה" הוא דיווח לאוזניים הסקרניות שהציצו מכל רדיוס הבניינים סביב. "אני נשארתי להתבודד כאן לבד". הקול הצווחני היה מנוקד בעצב, למרות שהוא הקפיד לצחוק בסיום כל משפט.
"איך נוכל לשמח אתכם, סבא טננהויז?" שוקי שאל בדרך ארץ.
"נמשיך עם שירת המרפסות?" שאל מארגן המקהלות מהבניין ממול.
"אולי נמחא כפיים לפי הקצב. זו סגולה להמתקת הדינים!" הציע מישהו ממול בפאות ארוכות מסולסלות וכיפת נח נח ענקית על הראש.
"אפשר לערוך חידון נושא פרסים!" הציע אבא ירבלום. "השאלה מי יכין את השאלות ומי יארגן את הפרסים… אין חנויות לא חיוניות שפתוחות עכשיו" קולו של ירבלום הונמך. בשקט שירד על שישיית הבניינים, שמענו היטב את ציוץ הציפורים. נשמתי פנימה אויר נקי מפיח מכוניות ועשן מטוסים. הסתכלתי על השמיים הכחולים היפים.
אומרים שהסתכלות בשמיים היא סגולה ליראת שמיים. אולי לכן נולד לי הרעיון הזה רגע אחרי שהסתכלתי בשמיים.
"אולי הרב טננהויז ימסור לנו שיעור?" הצעתי בקול גבוה שהתבייש קצת בקצוות.
היהודי עם כיפת הנח נח מחא כפיים. "תורת השם תמימה, משיבת נפש!" הוא הזכיר לכולנו. אין דבר שישמח את היהודי הקשיש ששרוי בבית לבד, יותר מהשתעשעות בדברי התורה הקדושה. כולנו נרוויח על הדרך.
"דף היומי אולי?" ירבלום הציע. "יש לנו מגיד שיעור, יש לנו מיקרופון ויש לנו קהל מאזינים קדוש!".
"דף היומי זה רעיון" טננהויז הנהן מרוצה. "אבל הקול המצייץ הזה, במחילה מכבוד המיקרופון המשוכלל… הוא לא ממש מתאים למגיד שיעור נכבד".
"הוא צודק" קורנפלקס אמר וזרק לירבלום הכתום. "אם אתה יורד אליו לכוון את המיקרופון למצב רגיל, אל תשכח לקחת ממנו את הכדור וגם רשימה של קניה בסופר".
"אם אתה עושה את כל זה," שוקי הזכיר לו, "אל תשכח להכנס למסכה וכפפות, שלא תסכן את סבא טננהויז ולא תהיה כאן מצווה הבאה בעברה".
"ברור, ברור" ירבלום אמר בקול צייתן. "אתם חברמנים לא קטנים, שכנים יקרים. אני חייב לציין שלא הכרתי אתכם עד כה. כשהמקרונה תלך כמו שהיא באה, נעשה משהו רציני ביחד, בעזרת השם.
משהו שישפר את העולם ויביא את המשיח".
הדברים הדרמטיים של ירבלום הצחיקו אותנו. "אתם כבר עכשיו מקרבים את המשיח" טננהויז חייך אלינו בחיבה. "שימחתם את לבי, צדיקים. וזו רק ההתחלה. הנה הרב ירבלום הצעיר דופק לי בדלת. אלך לפתוח לו. תהיו לי בריאים כולכם! תתחילו לקרוא את הדף היומי כדי להיות בעניינים. אז למתי קבענו את השיעור?"
"אולי בין מנחה למעריב?" הציע קול מוכר מאחורינו. הוא היה שייך לאבא.
סבא טננהויז נעלם הביתה שלו ואנחנו הפכנו את פנינו אל הבית שלא ראינו בזמן האחרון.
מהמטבח נדף ריח טוב של עוף ותפוחי אדמה. הוא הזכיר לנו שאנחנו רעבים מאד.
הכסאות עמדו הפוכים על שולחן הסלון, הרצפה הייתה מוכנה לשטיפה והזכירה לנו שיום חמישי היום.
"אילו ימים מבולבלים!" ריקי הכריזה בשם כולנו.
"לפעמים נחמד להיות מבולבלים" אמר קול צייצן. רק כשכולם מחאו לי כפיים וחייכו חיוך גדול, הבנתי שהקול הזה יצא מהפה… שלי.
"אני כל כך שמחה שאתם בוחרים בטוב" אמא אמרה לנו בעיניים של נחת. "ידעתי שתהיו חכמים גם ביום".
רגע לפני שסיימנו לאכול את ארוחת הצהריים הטעימה, נזכרתי בדודה רוחמה.
איך יכולנו לשכוח אותה???
« לפרק הקודם | לפרק הבא »