האופניים המתינו לגלעד, מוזנחים סמוך למרפאה הווטרינרית. גלעד בדק שוב את התא האחורי. "מה חשבת שהוא יחכה לך?" צח צחקק מול העיניים המחפשות מולו. "בכלל אם אתה אוהב את נמנמן אתה צריך לשמוח שחזר לטבע, זה הבית שלו".
"עזוב" גלעד הקשיח פנים, בולע רוק יבש. קפץ אל מושב האופניים. "יש לך ווייז בראש לכיוון המשתלה?" צח שולף מכיס אחורי מפה קמוטה ומחוררת, מעיין במצח מקומט ומחזיר לכיס.
פניו צרובות השמש של רון רון חייכו אליהם בטוב לב. הושיט יד לגלעד, מוחץ את עצמותיו.
"תכירו את שכניכם החדשים" הוא פרש ידיו למלוא העין, מבט של חיבה לפרחים שאהב.
רואים את אלו? הם מחייכים אליכם בסגול, ורוד, לבן, אדום, כחול, והנה גם מנומרים – זה פרח הפטוניה.
אלו שמהנהנים לכם בלבן צהוב ורוד וכתום הם ממשפחת המרגנית".
גלעד בלע את הצבעים והריחות, נושם אותם עמוק. צח פיהק. "יהיה עוד הרבה זמן לשעורי בוטניקה" טפח על כתפו של רון רון. "עכשיו תגיד לנו – איפה אנחנו מתאקלמים?".
הזוהר בעיניו של איש הפרחים הועם. "בואו אחרי" ניגש למחסן הצמוד למשתלה, לצד שקי אדמה אימתניים, זיבול אורגני ולוח להפעלת מערכת השקייה, הייתה חלקת אדמה קטנה.
"כאן אתם יכולים להניח את שקי השינה שלכם, או מזרנים מתנפחים או מיטת היירייזר נוחה אם אתם מאד רוצים".
גלעד מדד בעיניו את הגודל. גם אם יסתפקו בשק השינה העלוב שלהם יאלצו לישון קרוב מדי. לנשום האחד את נשיפותיו של חברו.
"ארבע אמות… כמו קבר" גלעד מצמץ.
"אמרת משהו?" רון רון בחן אותו בחשד. "כלום, נזכרתי בבדיחה" שיקר להם. "נראה לי שנצא לקנות לנו מזרנים מתנפחים" צח חיפש את עצמו בתוך ים הפרחים. התקדם ליציאה. "תודה על הכנסת האורחים רון יקר" לא שכח להושיט לו יד.
כשחזרו עם מזרנים מתנפחים רון רון חיכה להם בדלפק עם כד לימונדה וביסקוויטים יבשים ועם רשימת הנחיות וכללים.
שני כסאות כתר ארחו את עצמותיהם העייפות.
"בבוקר כשאתם קמים תוציאו את האוויר מהמזרנים ותקפלו אותם למחסן, אני צריך את המעבר, כן?"
"בלילה אתם יכולים לישון טוב, שקט כאן בדרך כלל. מקסימום צרצרים ינעימו לכם במוזיקת רקע, יש כאן מערכת אבטחה שעובדת אבל אין בה צורך על פי רוב. גם אם אתם שומעים רחש חשוד – זה בדרך כלל חתול תוהה או חיית בר שסובלת מנדודי שינה".
קור עבר בגבו של גלעד. "עלולים להסתנן לכאן גם יצורים אחרים? עם חיות אני מסתדר בדרך כלל". עם בני אדם – פחות.
רון רון צחק. "בדרך כלל לא. גנבים מקצועיים מעדיפים חנויות תכשיטים או כספות בבתים שווים. מי מתעניין בפרחים שלי? רק משוגעים לדבר… לגבי ארוחות, אני מעדיף שתאכלו בתוך המחסן או מחוץ למשתלה, ואם מגיע איזה לקוח על הבוקר כשעוד לא הגעתי, קבלו אותו יפה כן?"
השניים הנהנו כמו ילדים טובים. אפילו בישיבה לא היו כללים רבים כל כך.
"נראה לי שסיימתי. תהנו בחברת הפרחים שלי ותפרחו כמוהם, חבובים… אה ועוד משהו. מערכת ההשקיה אוטומטית ועובדת יפה בדרך כלל, אבל בואו אראה לכם איך מזהים תקלה —".
השעון צפצף שמונה. יסמין נאנחה, מאלצת את עצמה לאסוף את שקי הדרבוקות ולצאת אל הרכב.
המחשבות על גלעד רוקנו אותה, סלט של זעם וחמלה מפעפע לה בבטן ומחפש היכן להתפוצץ. אולי כמה מכות על דרבוקה תמימה יעשו את העבודה.
אין לה חשק לבוא אל המתנ"ס. אין לה כוח להתנחמד לנשים, אין לה גרם אחד של אנרגיה לצאת מהבועה האומללה שלה ולהרקיד ולתופף. היא כלי ריק היום, אין לה מאיפה לתת.
ובכל זאת לוקחות אותה הרגליים אל הרכב, הידיים מתניעות ודלת המתנ"ס כבר פתוחה מולה. מתוכו בוקע אור, ונשות ישראל עייפות ממתינות רק לה.
"אני כלי ריק" היא מרימה עיניים למעלה. "צינור חלול. מה שתחליט להעביר להן דרכי – אני מסכימה להעביר. אני כאן ואני שלך".
צעדיה נעשו קלילים, דרבוקות חולקו בין הנשים ושירה קצבית משולבת בריקוד בקעה אל אוויר העולם.
יסמין הצטרפה אליהן, ראשה ריק. אולי בסוף הערב יתמלא מחדש.
המשך יבוא…
« לפרק הקודם | לפרק הבא »